לפעמים האופטימיות מסמאת את עינינו. אנחנו רוצים להאמין שצעד מסוים שביצעה הממשלה יוביל לשינוי שאנחנו מייחלים לו, ובשל כך מרופפים את אמות המידה ומניחים בצד את זכוכית המגדלת.
התופעה הזאת מתפרצת במשנה תוקף כשמדובר ברמטכ"ל בתקופת מלחמה קיומית, והשאיפה שלנו שישקם את הצבא מחורבות הקונספציה שלו. אך האם אייל זמיר הוא אכן האיש שיפיק לקחים כואבים ויוביל שינוי עמוק? כשבוחנים לעומק את האיש שהופקד על הובלת התהליך הזה, התחזיות הופכות פסימיות.
בסוף מרץ האחרון הודיע הרמטכ"ל זמיר על הקמת צוות שיבחן את התחקירים שבוצעו בזמן הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי. בראש הצוות הוצב אלוף במילואים סמי תורג'מן, ואליו צורפו קצינים בכירים – כולם במילואים – משלל זרועות, תפקידים ותקופות בצה"ל. הרכב הצוות, על פי ההודעה: אלוף (במילואים) אלי שרביט, אלוף (במילואים) עמיקם נורקין, אלוף (במילואים) יוסי בידץ, תת־אלוף (במילואים) יובל בזק, תת־אלוף (במילואים) עופר לוי, תת־אלוף (במילואים) מאיר פינקל, תת־אלוף (במילואים) יום טוב תמיר, אלוף משנה (במילואים) אבי אליהו, אלוף משנה (במילואים) טליה לנקרי, אלוף משנה (במילואים) בני דה־לוי, אלוף משנה (במילואים) גילה גולדרט וסגן אלוף (במילואים) לבנת בר דוד. "חברי הצוות נבחרו על בסיס ניסיונם העשיר והיכרותם המעמיקה עם תחומי עשייה שונים ומגוונים מתוך העשייה הצבאית", נימק דובר צה"ל, "ומתוך רצון לייצר תמהיל המאפשר נקודות מבט מגוונות".
המנדט שקיבל הצוות היה רחב. הוא לא נועד לעסוק בתחקירים הטכניים של פרטי הקרבות בכל יישוב ומוצב, אלא בארבעת "נושאי הליבה" שהוגדרו בתחקיר הצה"לי. נושאי הליבה מקיפים את הכשל בהתרעה ובניהול ההגנה, אבל עקרוני וחשוב יותר לעתידנו כאן – בקונספציה שהתבססה במשך שנים בפיקוד הדרום ובמטכ"ל לגבי הטיפול בעזה ובחמאס, שהובילה למצב המוכנות העגום בשבעה באוקטובר. במסגרת המנדט שניתן, הצוות יבדוק מחדש את התחקירים שבוצעו, יוכל להחליט על מחיקה ותיקון של הממצאים והמסקנות לפי הבנתו, ויגיש לרמטכ"ל מסקנות מעודכנות. על פניו נשמע טוב: צוות של "לשעברים" שמנותקים מהכישלון, יבדוק מחדש את רמטכ"ל הכישלון שחקר את עצמו.
אלא שזה כל כך רחוק מהמציאות, בואכה ההפך הגמור. מכל אספקט שנבחן את זה, תורג'מן הוא האיש הלא נכון בזמן הלא נכון. נתחיל בצביעות של הממשלה. בינואר 2024, בלב החלק העצים ביותר של המלחמה בעזה, הודיע הרמטכ"ל הלוי על הקמת צוות שיבחן את תחקירי צה"ל שהותנעו אז ויהיה מין צוות־על בלתי תלוי שיפקח על התהליך. בראש הצוות הועמד הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, וצורפו אליו האלופים לשעבר יואב הר אבן, אהרון זאבי פרקש וסמי תורג'מן.
עוצמת גל הזעם שהופנה לעבר הלוי בזמנו הייתה בלתי רגילה, ובצדק. הוא הותקף על זהות חברי הוועדה, ועל עצם הרעיון. כתבים מדיניים ציטטו מתוך ישיבת הקבינט מתקפה משולבת של כמה שרים על הרמטכ"ל הלוי, על רקע אותה ועדה. אותם שרים לא שמרו את הביקורת לחדרים הסגורים, וחזרו עליה בתקשורת. בעיקר סימנו את מופז כמתנגד פוליטי לנתניהו. הלוי נבהל מעוצמת הביקורת, ואחרי כמה ימים החליט לסגת מהקמת הוועדה. אבל איכשהו, כשהרמטכ"ל זמיר החליט לשים בראש ועדה דומה שצריכה למלא את אותם התפקידים את אותו סמי תורג'מן, הוא פתאום קיבל הכשר. שר הביטחון ישראל כ"ץ, כך על פי הודעת צה"ל, אפילו סמך את ידיו על המינוי.
בלי תו"ל ובלי תרגול
אבל חשוב יותר – לגופו של עניין. תורג'מן לא רק שאינו ראוי לחקור את היווצרות הקונספציה, הוא אף חייב להיות אחד מהנחקרים. בתחקירים שפורסמו במרץ האחרון, נכתב שבחינת התפיסות שהתעצבו בצה"ל והובילו למחדל הגדול תחזור עד למבצע צוק איתן. יש בזה היגיון – צוק איתן היה המערכה הקרקעית האחרונה בעזה, הוא חשף את המערכת בפעם הראשונה להתמודדות צבאית עם מנהרות טרור, וגם בוצעה בעקבותיו חקירה מעמיקה יחסית של מבקר המדינה ושל הצבא עצמו במנגנוני תחקור שהקים.
מי שהיה אלוף פיקוד הדרום באותה מערכה ואחריה הוא סמי תורג'מן. כאלוף פיקוד הדרום הוא היה אחראי על ההגנה ערב המלחמה, שעה שהתגלו מנהרות התקפיות שחדרו לתוך שטח ישראל, על בניית הכוח, האימונים והתוכניות לקראת מערכה בעזה, ועל ניהול המערכה עצמה. בחינה של האלמנטים האלה בתפקודו כמפקד פיקוד הדרום מעוררת חשש סביר שתורג'מן עצמו אחראי לחלק מ"עיצוב התפיסה" שאת פרי הבאושים שלה אנחנו אוכלים היום.
נניח לרגע בצד את המנהרות החודרות, שהלכה למעשה פסקו להיות איום בזמן הטבח עצמו. בדוח מבקר המדינה שפורסם בעקבות המלחמה, ובחן אספקטים שונים שלה, מופיעים כשלים אישיים של תורג'מן שיש להם השלכה ישירה על המצב בעזה נכון לאוקטובר 2023. המבקר מצביע על נושא המנהרות ההגנתיות, קרי מערכת המנהרות שמחזיק חמאס בתוך עזה, ככשל עמוק בהיערכות הצה"לית. הכשל הזה חורז את כל הדרגים והזרועות. אמ"ן לא תיעדף נכון את הסוגיה למרות ההוראות שקיבל, חיל האוויר לא הכין תוכניות ותורות לחימה רלוונטיות לסוג המטרות המיוחד הזה, ואגף התכנון לא קידם כנדרש תוכניות לטיפול במנהרות. גם פיקוד הדרום לא נמלט מהביקורת. על פי הדוח, בפיקוד הדרום "לא ניתן מענה התקפי למצב שבו יידרשו הכוחות הלוחמים להתמודד עם המנהרות כשייכנסו לרצועה במקרה של לחימה ויתמרנו בשטח רווי מנהרות... וזאת, על אף הסבירות הגבוהה לסבב לחימה נוסף בתוך רצועת עזה".
בדוח מפורט כי פיקוד הדרום בראשות תורג'מן לא אימן את החיילים שלו במסגרת האימונים לקראת תמרון בעזה להיכנס למנהרות. לא הייתה שום תורת לחימה מסודרת, ובטח שלא היה תרגול שלה. כלומר, פיקוד הדרום היה נכון לשלוח את הלוחמים לתמרון בעזה, בלי שהם יודעים מה לעשות מול האיום המרכזי בזירה הזאת. יתר על כן, לא רק אימונים ותורת לחימה לא היו, אלא גם תוכנית רלוונטית. פיקוד הדרום לא החזיק במגירה שום תוכנית לטיפול במנהרות שבתוך עזה. עבירה גוררת עבירה, ובהתאם לתפיסה המעוותת גם בניין הכוח לא כלל שום התמודדות עם מנהרות. קרי: לכוחות המתמרנים בעזה לא צוותו רובוטים, לא צוותים ייעודיים, לא טכניקות מסוימות שאי אפשר לפרט, ולא אמצעי לחימה וחבלה שרלוונטיים לתוואי של תת־קרקע. פשוט ויתרו מראש על טיפול בנכס האסטרטגי ביותר של האויב.
זה מצב אבסורדי שקשה לתאר, ולמרבה הפלא הוא לא השתנה מהותית עד לתמרון שנכפה על ישראל בעזה. גם באוקטובר 2023 הלוחמים (למעט יחידות מיוחדות כמו יהל"ם או שלדג) נשלחו לתוך עזה בלי תורת לחימה במנהרות, בפיקוד הדרום לא הייתה תוכנית מבצעית לטיפול במנהרות ונאלצו לאלתר תוכנית בחופזה, ובטח שבידי היחידות המתמרנות לא היה שום ציוד או אמל"ח רלוונטי לתת־קרקע. תורג'מן כמובן אינו האחראי הבלעדי למחדל מאז 2014 ועד היום, אבל הוא בהחלט אבן מרכזית בבניין הקונספציה. מי שלא הכין את חייליו ללוחמה במנהרות לפני פרוץ המערכה, ולא עשה זאת גם אחרי שנוכח בכישלון אחריה, בוודאי לא יכול לחקור מה מקור הבעיה.
האלוף שנתן קרדיט לחמאס
גם מבחינה אסטרטגית, תורג'מן מציג יישור קו עם הקונספציה השלטת במערכת הביטחון, אולי אפילו התבלטות לרעה. זמן לא רב אחרי מבצע צוק איתן, תורג'מן נפגש במפקדת פיקוד הדרום עם ראשי רשויות בעוטף עזה לשיחת עדכון. בשיחה הוא התפאר בהישגי המבצע, עניין מפוקפק כשלעצמו, ועסק גם בראייה האסטרטגית הלאה מול עזה. כדי להבין את הרפרנס שלו, צריך להציץ בפרוטוקולים של דיוני הקבינט תוך כדי המלחמה, שנחשפו מאוחר יותר.
דיון ביולי 2014 עסק בשאלה האם להיכנס קרקעית לתוך הרצועה, אחרי ההבנה שיש איום של מנהרות התקפיות, או להמשיך בתקיפות אוויריות. יעלון ולפיד התנגדו, בנט ונתניהו ניסו להבין מה האפשרויות. תורג'מן, שנכח בישיבה כמפקד פד"ם, הציג בפניהם תוכנית כזאת: שלושה צק"חים ייכנסו קילומטר לתוך הרצועה, ינטרלו את המנהרות ההתקפיות, וינתקו מגע במינימום חיכוך. הדרדלה שבדרדלה. השרים שטייניץ וליברמן אמרו במפורש ובלי להתבלבל: צריך לכבוש את עזה. לא חצי ולא בערך. דעתם, כידוע, נדחתה.
נחזור לשיחה עם ראשי הרשויות. תורג'מן, בזחיחות של אלוף בצה"ל, התייחס בפניהם לרעיונות ההזויים בעיניו של חברי הקבינט. "יש בעזה שלטון עצמאי שמתנהג כמו מדינה", אמר בהתייחס לחמאס. "יש מנהיג בתוך המדינה הזאת, חמאס, ובשלב זה אין אלטרנטיבה לחמאס. מעבר לזה, אין גם אף גורם אחר שיכול להחזיק את המקום הזה שלא יתפרק. האלטרנטיבות הן צה"ל או כאוס". אם צלילי הקונספציה נשמעים לכם מוכרים, אתם לא טועים.
חוסר מוכנות ועצימת עיניים לנוכח איום המנהרות אמרנו, שותפות מלאה בתפיסות המעוותות שהובילו לאסון – גם הן באמתחתו של תורג'מן, ומה לגבי אמינות ויושרה בתחקירים? לכאורה, זה התנאי הבסיסי לתחקירים שיובילו לתיקון. אמת, לא עוד טיוח. אלא שנראה שגם בזה תורג'מן לא הצטיין.
כאלוף פד"מ הוא נפגש עם תושבי נחל עוז לשיחת עדכון והרגעה עוד לפני שהסכם הפסקת האש שאחרי צוק איתן נחתם סופית. הוא הציג בפניהם תמונה ורודה של ניצחון והפתעה של חמאס, וטען כי השגנו את כל מטרות המבצע. את זה עוד אפשר לפטור כעניין של פרשנות. אבל במענה לשאלה העיקרית שהטרידה אותם, שאלת המנהרות החודרות, תורג'מן סיפק תשובה שאמיתותה מוטלת בספק כבד.
"ידענו על איום המנהרות ומצאנו בשנה האחרונה ארבע מנהרות עוד לפני צוק איתן", אמר לתושבים. "תקיפות מהאוויר שביצענו לא נתנו מענה ולא הצליחו לחדור למנהרות. בחודשים האחרונים, כשהגיעה הבשלות לפגוע במנהרות, יצאנו למבצע והשמדנו את כל המנהרות שהכרנו". לנוכח התמונה הזאת שהציג לתושבים, ניצבות מסקנות שונות בתכלית של מבקר המדינה. "למרות המאמצים הרבים שהושקעו עד למבצע צוק איתן לגילוי מנהרות התקפיות בשטחנו באמצעות אמצעים מכניים מסוימים (שהיוו את עיקר המאמץ בשגרה), לא גילה פד"ם בעזרתם ולו מנהרה התקפית אחת", קובע הדוח. "כל המנהרות ההתקפיות שנחשפו בשטחנו עד למבצע צוק איתן ובמהלכו התגלו באקראי או כתוצאה מפח"ע שהופעלה דרכן, למעט מנהרה ג' (שהתגלתה על ידי כוחות בט"ש)".
כלומר, המודיעין של פיקוד דרום לגבי מנהרות חודרות היה אפס, חלק מהמנהרות הופעלו מבצעית על ידי חמאס ורק כתוצאה מכך התגלו, והבודדות שכן התגלו - זה היה בפוקס גמור. תמונה הפוכה ממצג הידיעה והשליטה המוחלטת שהציג תורג'מן לתושבים. העובדה שהם לא נשחטו ונחטפו עשר שנים מוקדם יותר היא נס גלוי, אבל תורג'מן בחר להפוך אותה להצלחה מבצעית שלו. האם מפקד כזה, שמשפץ באופן אגרסיבי את הפרטים לטובת שיפור תדמיתו, הוא האדם שיערוך תחקירים נוקבים וינבור בנקודות השפל של הארגון? תמוה למדי.
סמי וגילה בע"מ
למינוי של תורג'מן לראשות ועדת הבדיקה החיצונית יש גם רקע עכשווי שמדיף ריח לא טוב. תורג'מן השתחרר משירותו הצבאי ותוך זמן קצר קיבל תפקיד בכיר בחברות הממשלתיות מידידו משה כחלון. מאז 2018 הוא משמש כיושב ראש נגה, חברת ניהול מערכת החשמל של ישראל, בקדנציה שידעה סערות ופרסומים שונים בתקשורת. בחודשים האחרונים מתנהלת בדיקה חיצונית בעניינו על ידי מבקר שמינתה רשות החברות הממשלתיות, ומסקנות הביניים שהגיעו לידינו מדברות על אי־סדרים מינהליים מתמשכים.
אבל זה העניין הפחות חשוב. לפני ארבעה חודשים הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות החליטה לפסול את תורג'מן מהמשך כהונתו לקדנציה שלישית בנגה, בלי לפרט מדוע. יש סיכוי לא מבוטל שהדוח שמתבשל נגדו הוא הסיבה הנסתרת. כך או כך, שר האנרגיה אלי כהן והשר הממונה על החברות הממשלתיות דודי אמסלם האריכו באישור הוועדה את כהונתו בכמה חודשים, רק לצורך חפיפה והסתגלות. כעת עומד על הפרק המינוי הבא, ותורג'מן נושא את עיניו אל הדרג הפוליטי. בצל מערכת האינטרסים הזאת, הוא יוצא למשימה של ביקורת בלתי תלויה ונוקבת. לא מצב אידיאלי.
ואם מדברים על ניקיון כפיים וקדושת המשימה, עוד פרט קטן מעיב על האמון. בתוך הרשימה המגוונת של חברי ועדת הביקורת על התחקירים, מופיע שם לא מוכר אך רב משמעות – אלוף משנה גילה גולדרט. גולדרט מגיעה מעולמות הלוגיסטיקה, ופרשה מצה"ל בערך באותן שנים שבהן פרש תורג'מן. הם גם עבדו יחד. אל המשימה הזאת, שאומנם פרטי התנאים התעסוקתיים שלה אינם חשופים אך הם בוודאי לא רעים בכלל, תורג'מן משך אותה כסידור עבודה.
מניין לי? זהו דפוס חוזר. בשנת 2019, כשתורג'מן עמל על הקמת השדרה הניהולית של נגה, הוא גייס לתפקידים שונים אנשי צבא לשעבר שהכיר. בפרוטוקול הדיון של דירקטוריון החברה, שפורסם באתר וואלה, מצוטט תורג'מן כשהוא מסביר מדוע החליט להביא את אלוף משנה גולדרט לתפקיד יועצת שלו בחברה החדשה. "אני רוצה לצרף יועצת נוספת שאני מכיר", מצוטט תורג'מן, "עבדתי איתה בתהליכים אסטרטגיים דומים. תפקידה יהיה לעבוד עם כל הצוותים ולראות שהכול מסונכרן... שמה הוא גילה והיא אל"מ במילואים... אני חושב שהיא תהיה חיזוק משמעותי לעבודה הכוללת של החברה. אני ממליץ עליה בחום מהיכרות אישית ומהיכרות עם התהליכים שהיא הובילה בעבר".
ההמלצה החמה של תורג'מן הביאה אותה לחברה בלי מכרז, ועמדה לה ממש עד היום הזה. היא משמשת מאז כיועצת לתורג'מן בחברה, כבר שש שנים, וכעת הוא גם לקח אותה איתו אל צוות הבדיקה שמונה לעמוד בראשו. גורמים בנגה מתארים אותם כשותפים מלאים לדרך שרוקמים ביחד תוכניות ופועלים בתיאום הדוק. כשמתוודעים לזה, לשונו המתחסדת של דובר צה"ל – "חברי הצוות נבחרו על בסיס ניסיונם העשיר והיכרותם המעמיקה עם תחומי עשייה שונים ומגוונים" – נשמעת כמו עוד ניסיון הונאה של הציבור. אני מאמין שחלק מהחברים אכן נבחרו על בסיס זה, אבל בוודאות אחת החברות הגיעה גם על בסיס ברית עסקית רבת שנים וחבר מביא חברה.
ואחרי כל זה צריך לזכור דבר חשוב: מי שהחליף את תורג'מן בתפקיד אלוף פיקוד הדרום היה אייל זמיר. גם הוא מעורב היטב באותה עיסה, והאינטרס של תורג'מן להציל את עצמו הוא גם האינטרס של זמיר. הם גם מיודדים ביניהם, שלא לדבר על רעות שיריונאים. העובדה שמינוי כזה עבר חלק בממשלה שידעה לזנק כנשוכת נחש נגד שאול מופז – מפקד שפרש מצה"ל עוד לפני ההתנתקות ומעורב הרבה פחות בבניית הקונספציה – היא אות קלון בשבילה.
תורג'מן וזמיר היו מודעים לפוטנציאל הנפיץ והקדימו תרופה למכה. מיד אחרי פרסום ההודעה הצה"לית פורסמה בערוץ 14 ידיעה, שהביא הכתב הצבאי נועם אמיר. היא הניחה הנחה ללא מקור, שלפיה "בצה"ל לא אוהבים את מינויו של תורג'מן", ומיהרה גם לתת לה הסבר. "בצה"ל לא אוהבים את המינוי של סמי תורג'מן. למה?" הקשה אמיר ותירץ: "מכיוון שב־14 בדצמבר 2014, תורג'מן מכנס אותנו, הכתבים הצבאיים, ומניח בפנינו את תוכנית חמאס לפשיטה על ישראל וכך הוא מתאר אותה: 'לחמאס יש תוכנית להוציא פיגועי תופת קטלניים כולל פשיטה על יישובים, רצח נשים וילדים וחטיפות מרובות. יהיו פיגועים רצחניים שלא נראו בארץ'".
המסגור של הדיווח הזה מעורר תהיה כשלעצמו. לפניו לא נשמעו שום טענות על המינוי, כך שכתב ההגנה הזה מעט מוזר. חיפוש שערכתי לא הניב כתבים צבאיים נוספים שציטטו אמירות כאלה מפיו של תורג'מן. אבל נניח שאמר – אתה מפקד פיקוד הדרום, לא פרשן באולפן. איך ההיערכות שלך בהגנה, והתוכניות ההתקפיות העלובות שהצגת, נותנות מענה לחשש העמוק כל כך של טבח שמתכנן חמאס? ואיך ההתייחסות אל חמאס כישות מדינית שאין לה תחליף מתכתבת עם ההתרעה הזאת?
אבל עזבו ספקולציות. הנה אירוע מעניין מאוד שקורה מיד אחרי הדיווח. האייטם של אמיר תפס אולי דקה וחצי במהדורה של 14, ולא עורר אחריו הד תקשורתי. למרות זאת, מיד אחרי הפרסום, משתמש די אנונימי ולא פעיל במיוחד בוויקיפדיה הזדרז לערוך את הערך של תורג'מן באתר ולכתוב "על פי הכתב הצבאי נועם אמיר, תורג'מן הציג לכתבים הצבאיים כבר בדצמבר 2014 תוכנית תקיפה של חמאס כנגד ישראל", והביא את הציטוט לכאורה של תורג'מן בשלמותו. השיפוץ החשוד הזה החזיק בערך 24 שעות, עד שעורכים אחרים הבחינו בו והחליטו למחוק אותו בגלל ש"זה לא מידע בעל חשיבות אנציקלופדית, והוא מבוסס רק על מקור אחד". היום, אם תחפשו, לא תמצאו את הדיווח של אמיר בוויקיפדיה.
תורג'מן כנראה בנה למינוי שלו תוכנית הגנה משוכללת יותר מזו שהכין למנהרות ערב צוק איתן, אבל בסוף לא נדרש לה. מסתבר שהתרדמה הכללית בציבור והקרדיט האופטימי לרמטכ"ל החדש הצילו את תורג'מן מהביקורת, גם בלי שהערך בוויקיפדיה יספר סיפור מפוקפק על היותו הקצין שהלך לבדו נגד זרם הקונספציה. סידור עבודה לו ולעוזרתו הקרובה נמצא, והאופק התעסוקתי אחרי קטיעת הקדנציה בנגה הגיע לכדי פתרון. אך מה יהיה הפתרון של מדינת ישראל לעיוורון שכפו על עצמם מפקדי הצבא שלה במשך יותר מעשור?
לתגובות: [email protected]