דו"ח חדש של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, המבוסס על סקר עדכני שנערך באוקטובר 2024, מציג מגמות חדות וברורות בשוק התוכן בישראל – ובראשן נטישה גוברת של בני הנוער את שידורי הטלוויזיה החיים והמעבר המובהק לצפייה דיגיטלית נדחית.
הסקר, אשר נערך בקרב בני נוער (13–17) ובוגרים (18 ומעלה), מעלה כי בעוד בקרב כלל הציבור שידור חי עדיין נתפס כרכיב משמעותי, הרי שבני נוער ממעטים לצרוך תוכן באופן זה. במקום זאת, הם בוחרים בצפייה נדחית (Catch-Up), שירותי VOD, יוטיוב ואפליקציות ייעודיות, תוך העדפה ברורה למסכים ניידים ולתוכן מותאם אישית.
76% מבני הנוער דיווחו כי הם צופים בתוכן בצפייה נדחית, לעומת 66% בלבד מהבוגרים. שיעור השימוש ב-VOD בקרב בני נוער עומד על 69%, והם מדווחים על צריכה אינטנסיבית גם ביוטיוב ובאפליקציות של גופי השידור. בני הנוער מעדיפים את הסמארטפון והמחשב כמרכזי הצפייה, בניגוד למבוגרים שעדיין מעדיפים את מכשיר הטלוויזיה.
הסקר מצא כי בקרב בני הנוער, קיימת מודעות גבוהה למבנה השידור: רבים מהם משתמשים בצפייה נדחית באופן מכוון כדי לדלג על פרסומות. במקביל, הם מעדיפים שירותים חינמיים הכוללים פרסומות – על פני שירותים בתשלום, כל עוד יש להם שליטה על זמן ואופן הצפייה.
כשנשאלו על סוגי התוכן המועדפים, בני הנוער הצביעו בבירור על תכנים בידוריים: סדרות, סרטים, תכני ריאליטי והומור. הבוגרים, לעומת זאת, מעדיפים במובהק תכנים של חדשות, תעודה וספורט. 65% מהבוגרים מדווחים כי הם צופים בשידור חי של מהדורות חדשות באופן קבוע, לעומת שיעור נמוך בהרבה בקרב בני הנוער.
עוד עלה מהסקר כי לבני נוער יש נטייה גבוהה לאינטראקטיביות עם התוכן: הצבעות, שיתוף, צפייה בתכנים נלווים ועוד. הם מרבים לשלב בין צפייה בתוכן לבין שימוש ברשתות חברתיות ומדיה מקבילה.
מעבר לפערים בין צעירים למבוגרים, הסקר מצא גם הבדלים מובהקים בזמן הצפייה לפי גיל, מגזר ואורח חיים. בקרב כלל האוכלוסייה, כשליש מהמרואיינים צופים כשעה עד שעתיים ביום בתכנים טלוויזיוניים בימי חול. עם זאת, ככל שהגיל עולה – כך עולה גם משך הצפייה: בקרב בני 75 ומעלה, למעלה ממחצית מהנשאלים (52%) צופים בטלוויזיה יותר משלוש שעות ביום.
הבדלים משמעותיים נרשמו גם בין קבוצות דתיות ותרבותיות. חילונים ומסורתיים מדווחים על זמן צפייה גבוה יחסית – 26%–27% מהם צופים למעלה משלוש שעות ביום חול, לעומת 13% בלבד בקרב דתיים ו-12% בקרב חרדים.
אתגר לרגולציה ולשוק השידור
הנתונים ממחישים את הפער ההולך וגדל בין הרגלי הצפייה של הדור הצעיר לבין המודלים המסורתיים של שידור טלוויזיה. ברשות השנייה מזהירים כי אם לא יבוצע עדכון רגולטורי מקיף, שוק השידור עלול לאבד את הרלוונטיות שלו עבור קהלים צעירים.
בדו"ח נכתב כי "הפער בין הציפיות של צרכני התוכן הצעירים לבין המענה שמספקים ערוצי הברודקאסט, מחייב בחינה מחודשת של מודל התוכן, אופן ההפצה ומדדי החשיפה. יש לעבור משידור לוח-מבוסס ללוגיקה של צריכה פרסונלית וניידת".
עוד מצוין כי כל עוד התוכן הקיים אינו מותאם לפלטפורמות שהנוער צורך בהן, הסיכוי לשמר את הקהל הזה במסגרת שידור ציבורי או מסחרי – הולך ופוחת.
הדו"ח מהווה עדות נוספת למהפכה השקטה שמתחוללת בשוק התוכן הישראלי. עבור בני נוער, המונח "טלוויזיה" כבר אינו מתייחס בהכרח למכשיר פיזי או ללוח שידורים מסורתי – אלא לעולם צפייה גמיש, דיגיטלי, אישי וחינמי ככל האפשר.