הרבה אנשים שאין להם שמץ מושג על הקשר בין החברה החרדית לצבא מקשקשים ברשתות יותר מידי.
אז נעים מאוד, ישראל דיסקינד, בתמונה עם אחי הגדול חנוך - חסידי גור מהבית (חנוך עדיין...) ובוגרי שירות מלא ומשמעותי בצה"ל.
לא היינו היחידים במשפחה שהתגייסו, 2 אחים נוספים התגייסו אף הם, כשעשינו זאת חשבנו 1000 פעמים לפני שבחרנו בצעד שהחריג אותנו מרוב האנשים איתם גדלנו.
ההורים שלנו לא באו להתרגש איתנו בבקו"ם וכשחזרתי עייף בשבתות (הייתי לוחם בנצח יהודה) אף אחד לא נתן לי עליה מיוחדת לתורה בבית הכנסת, לא הייתה התנכלות, אך גם לא הערכה.
עצוב לי לומר, אבל אם בזמנו הייתה אווירה ציבורית של מאבק בנושא הגיוס בחברה החרדית והאדמו"ר שלנו היה אומר שבזמן מאבק בלומדי תורה אסור לאף אחד להתגייס סיכוי נמוך מאוד שהיינו בוחרים בצעד הזה.
לעומת זאת אם היה עובר חוק בתמיכת האדמו"ר ורבני החברה שמכשיר ערכית גיוס של מי שלא לומד, היה לנו קל יותר באין סוף מובנים.
אני בטוח שלצד פוליטיקאים שעושים סיבוב ציני במלחמה על גב החיילים, הכוונות של הרבה אנשים שדורשים מאבק בחרדים ללא פשרות סביב נושא הגיוס, הינם כוונות טובות ואמיתיות.
הכעס והתסכול מול מי שאינם שותפים בנטל הוא הכי מובן בעולם.
אבל, דווקא כמי שעבר את התהליך אני מתחנן: תפסיקו. פשוט תפסיקו. המאבק שלכם לא יביא לחרדי אחד נוסף בצבא אבל מקצין את החברה החרדית כולה ומעמיס קשיים אדירים על מי שכן רוצה להתגייס.
אתם באמת חייבים להבין שהדרך שבה נצליח לשלב הכי הרבה חרדים בצה"ל היא באמצעות חוק שיתמכו בו כל ההנהגה הרבנית והפוליטיקאים החרדים ויכשיר ערכית גיוס של כל מי שלא לומד.
זה אולי לא צדק אבסולוטי אבל זה הדבר היחיד שיביא עוד אלפי חרדים חדשים לסדיר ויקל על העומס מחיילי המילואים.
בסופו של יום, השאלה האמיתית היא: האם אנחנו מעוניינים בניצחון סמלי בקרב על עקרונות, או בהישג ממשי של יותר חרדים בצה"ל? המציאות מראה שככל שנקצין עמדות, כך נרחיק את המטרה. הדרך להצלחה בגיוס חרדים עוברת בגשרים, לא בחומות. בהקשבה, לא בצעקות. בהבנת המציאות המורכבת של החברה החרדית, ולא בהתעלמות ממנה, לא בכוח כי אם במוח.