מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב שנחשף בוועידת "עתיד ישראל" מעלה ממצאים מדאיגים על העלייה בשיעור הסובלים מתסמינים פוסט-טראומטיים בקרב לוחמים קרביים בצה"ל, ובמיוחד בעקבות מלחמת חרבות ברזל.
צוות המחקר, בהובלת פרופ' יאיר בר-חיים, ראש המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטה, עקב אחר 579 חיילים מחטיבת חי"ר שהתגייסו במרץ 2019.
המשתתפים מילאו שאלונים ייעודיים בחמישה מועדים: בגיוס, לאחר 15 חודשי שירות, לאחר 27 חודשים, חצי שנה לאחר השחרור, ושנה וחצי לאחר השחרור – במהלך מלחמת חרבות ברזל.
הממצאים מלמדים כי לאורך השירות הצבאי קיימת מגמת עלייה ברמות הדיווח על תסמינים פוסט-טראומטיים: בעת הגיוס פחות מחצי אחוז מהמשתתפים סבלו מהתסמינים, לאחר כשנה וחצי עלה השיעור ל-2.6%, ובסיום השירות הסדיר עמד על 4.4%. בניגוד לציפיות, חצי שנה לאחר השחרור השיעור טיפס לכמעט 8%.
נקודת הזמן החמישית והמשמעותית ביותר הייתה במהלך מלחמת חרבות ברזל, כאשר כ-85% מהמשתתפים זומנו לשירות מילואים והשתתפו בלחימה. בתקופה זו, מספר המדווחים על תסמינים פוסט-טראומטיים משמעותיים זינק לכ-12%.
המחקר מתבסס על שאלון שפותח על ידי המשרד האמריקני לענייני בוגרי קרבות, אשר נחשב ל"סטנדרט זהב" בתחום זה. תוצאות השאלון אינן מהוות אבחנה קלינית, אך קיימת התאמה גבוהה בינו לבין ראיונות קליניים מובנים.
לדברי פרופ' בר-חיים, "הנתונים משקפים תהליך הדרגתי, שבו מסגרת השירות הסדיר ככל הנראה מספקת תחושת שייכות ותמיכה, אשר מתפוגגת לאחר השחרור. בעקבות המלחמה חלה החרפה ניכרת, הנתונים תואמים מחקרים ממדינות אחרות על השפעת מלחמות בעצימות גבוהה."
בר-חיים מדגיש כי המצב הקיים מהווה שעת חירום במערכת בריאות הנפש בישראל: "על מקבלי ההחלטות לפעול בדחיפות כדי להתוות פתרונות ארוכי טווח. נדרש שינוי יסודי בהכשרת מטפלים, פתיחת קליניקות ייעודיות ותגבור השירותים – לטובת הלוחמים והמשפחות".
הוא מסכם כי הנתונים משתלבים עם המגמה של פניות גוברות לאגף השיקום במשרד הביטחון: "הדבר מסביר חלקית גם את הירידה באחוזי ההתייצבות למילואים. לוחמים שמתמודדים עם פוסט-טראומה מתקשים לחזור לשירות פעיל. העומס על הצבא, משרד הביטחון והחברה האזרחית – כבד, והנפגעים העיקריים הם הלוחמים עצמם ובני משפחותיהם".