לקראת שבת 'אחרי מות קדושים', שבת ההוקרה לאזרחים הוותיקים, שבת 'והדרת', מתארחת באולפן ערוץ 7 מיכל אורבך, אלמנתו של השר אורי אורבך ז"ל, הוגה הרעיון ומוביל פריצת דרך ביחס החברה הישראלית לאזרחים וותיקים המהווים כשליש מהאוכלוסייה בישראל.
מיכל שמובילה את המיזם ברוחו של אורי, מציינת כי מיד עם כניסתו לתפקיד השר לאזרחים ותיקים הגה אורי ז"ל את שבת והדרת כמיזם שכל כולו רצון טוב ויצירתיות, ללא תקציבי עתק וללא השקעה כלכלית. "הוא כתב מכתב מקסים לגבאים ולרבנים ''בואו נקדיש את השבת הזאת, נעלה לתורה כשקוראים את הפסוק הרלוונטי את זקן הקהילה, נגיד דברי תורה בנושא וזה היה הבסיס, ההתחלה".
מכאן הלך והתפתח הרעיון גם אל מעבר לאוכלוסיה היהודית בישראל וזו כבר השנה ה-12 למיזם. מיכל מספרת על שיחות טלפון שהיא מקבלת לקראת השבת ורבים מכל רחבי הארץ שואלים היכן מתקיים המיזם, והתשובה היא "שזה מתקיים בכל מקום שאנשים יוזמים". ואכן ישנן יוזמות רבות של אזרחים שמובילים וכותבים מערכי שיעור, חולקים רעיונות בפייסבוק, ומיכל מספרת על גן ילדים שאירח אזרחים ותיקים ויחד עם הילדים הכינו חבילות שי לחיילים, "לא כל אחד חושב על עצמו, אלא בואו נחשוב על אלה שעכשיו מגינים עלינו, טורחי בשבילנו, ובוא נעשה את זה ביחד".
עוד היא מספרת על מפגשים משפחתיים עם מי שלמעשה הקימו את המדינה, הקימו ישובים ומפעלים וסיפוריהם המרתקים יכולים למלא הרצאות שלמות לדור הבא.
מוסיפה מיכל ומציינת כי לא פעם "אנשים מתביישים לבקש מההורים שלהם או מהסבים להצטלם כי הסבא יחשוב שאני חושב שהוא הולך למות, אבל צילום וידאו של סיפור זה נכס גם לאדם וגם למשפחה שלו. אני מקווה שנעשה את זה בצורה יותר מסודרת בשנים הבאות כשבני נוער וסטודנטים יבואו ויצלמו אנשים בסיפור שלהם". הסיפורים, היא אומרת יישמרו במוזיאון 'אנו' מעבר לשימור המשפחתי.
"לשבת והדרת יש שתי משימות, אחת היא לדור הצעיר, לעודד את כיבוד הדור המבוגר, והשנייה היא לדור המבוגר", אומרת מיכל ומספרת על מיזם שהתקיים ברעננה תחת הכותרת 'עצה ופרח' ובו נשים מהאוכלוסיה הוותיקה חברו לבנות תיכון למשחק היכרות משותף בו הוענק פרח חמניה וקיבלו מהוותיקות עצה טובה. "הייתי שמחה לעשות גם מאגר כזה של עצות, שאנשים יכתבו את העצות לפני שבת, ואז האמירה היא שלא באים את השקן המסכן כדי לתת לו פרח אלא כדי ללמוד ממנו".
מיכל מספרת על פנייה של ד"ר ינון שנקר בעקבות מודעה שפרסמה לקראת המיזם, וסיפר על קריאה לאנשי דת לתת את דעתם לאוכלוסייה המבוגרת שבקהילה, אם יש בה מישהו מוזנח שאינו זוכה ליחס, אינו אוכל כראוי ואולי צריך לדאוג לו, להציע עזרה ולהזמין, ומתוך השבת המיוחדת תורחב העזרה ההדדית להמשך השנה.
"בשדה אילן", מספרת מיכל "התארחו צעירים בבתי מבוגרים אחר הצהריים", ובבוקר בפאנל התברר שאחד הוותיקים היה בספינת המעפילים שאמה של אורי שנפטרה שלושה שבועות קודם לכן הייתה גם היא, וכך נוצר מפגש בו שמעה על ספינת המעפילים של חמותה. דוגמא לסיפורים שעולים תוך כדי מיזם.
באתר המיזם העלתה מיכל את תפילת השר לאזרחים ותיקים שאותה כתב אורי ז"ל בערב ראש השנה האחרון לחייו:
"ריבונו של עולם, אלוהי הזקנים,
בקשה מהשר לאזרחים ותיקים –
שתקבל תפילתי כתפילת זקן ורגיל,
אפילו שעוד לא הגעתי לגיל.
יהי רצון מלפניך שתיתן שנה עסוקה יותר לכל הגמלאים,
שתהיה שנה טובה יותר לזקנים הלא בריאים,
שתמצא אהבה לכל הבודדים והבודדות,
שתיתן לסקרנים ללמוד, לבליינים לרקוד,
ולמי שרוצה – לעבוד.
והכי חשוב – שנחזיר לגיל הזהב את הכבוד.
סליחה ריבונו אם אני קצת מציק,
ועוד בחרוזים – שזה ממש מעיק,
אבל עודף פנאי גם עלול להזיק.
אז דאג נא שהמבוגרים שלנו יוכלו להתנדב,
שיתרמו מהניסיון שלהם ומהלב.
שתהיה שנה יותר עשירה לזקנים,
על חיים מלחם צר –
בטח יש לך קשרים עם שר האוצר...
ושישמחו בילדים ובנכדים, ואם אפשר – בבניינים,
כי בגיל הזה הדברים הקטנים הם הדברים הגדולים.
אבינו שבשמיים, היושב במרומים,
חמול השנה על אהוביך הבאים בשנים.
וסליחה אם אני נשמע קצת מוטרד–
אבל ככה זה כשצריך לנהל משרד
שדואג לוותיקים,
בלי תקציבים ובלי רוב טקס,
כל השבוע וגם בשלישי בשלייקס.
ותן לנו כוח – לילדים ולהורים–
להבין שהעולם לא שייך רק לצעירים".
את הברכה מציעה מיכל להעתיק ולשלוח גם בווטסאפ, ומזכירה את הרעיון שהעלה אמיר מויאל להקמת ישוב על שמו של אורי ושמו של הישוב יהיה 'מעלה חיוך'. את דבריה חותמת מיכל במשפט שאותו כתב בסוף המכתב הראשון שלו שעסק בשבת 'והדרת': 'מפני שיבה תקום חברה מתוקנת וטובה יותר'.