מהלך הפתיחה של המלחמה הנוכחית (שמחת תורה תשפ"ה, 07.10.23) עלול לחזור על עצמו במועד קרוב יותר או קרוב פחות ו/או בהיקף גדול/אכזרי יותר ו/או כאשר נדמה לנו שהפקנו את הלקחים.
לדוגמא: המון מוסת יכול להתחיל לצעוד מערבה בירושלים ו/או במודיעין ו/או בראש העין ו/או בכפר סבא ו/או בעפולה, בלי נשק ובלי אלימות בתחילה ועם אלימות אכזרית בהמשך. ראו הוזהרנו !
מכחיש השואה אבו מאזן ו/או יורשיו המוכתרים באולפנים – הרוצח מוחמד דחלאן או הרוצח מרואן ברגותי – אינם הפתרון לבעיה, ואסור להמליכם על מקום כלשהו בארץ ישראל המערבית. שותפיו של החמאס ליעד הסופי אסור שיהיו מעורבים בעניין כלשהו המוסתר מהציבור תחת הכותרת: "היום שאחרי".
על ישראל השפויה להפנים שהטירוף המשיחי של האוסלואידים, והתפישה ("קונספציה") השקרית אשר ליוותה את תהליך הדמים של אוסלו, אסור שישלטו בחיינו. עלינו להבהיר, כלפי פנים וכלפי חוץ, שאין חיה כזאת "פתרון שתי המדינות", ויפה שעה אחת קודם. שלום ומדינה פלשתינאית בארץ ישראל המערבית הם דבר והיפוכו.
אסור לסכן את חיילי צה"ל, לא כדי לשמש מגש הכסף להקמת מדינה לאויב מרמאללה, ולא כדי להיכנס שלא לצורך למנהרות החמאס, וגם לא כדי לחלק "סיוע הומניטרי" לנתיני האויב. נראה ש"הסיוע ההומניטרי" המוגבר עד היום הגדיל את כוחו של החמאס, ובוודאי לא הגיע למי שזקוקים לו יותר מכל: החטופים. סיוע הומניטרי לאויב: רק מים ולחם.
שתיקת הפמיניסטיות: בשלבי החזרת החטופים נקבע העיקרון "הפמיניסטי" לפיו לא מפרידים משפחות, כלומר לא מפרידים בין ילדים לאימותיהם, אבל כן מפרידים בין ילדים לאבותיהם. כמו כן נקבע העיקרון "הפמיניסטי" לפיו לנשים קשישות יש קדימות בשחרור, לפני גברים קשישים. והפמיניסטיות הפרוגרסיביות ממלאות פיהן מים.
ניסיון של יהודים מעטים לפגוע בערבים חפים מפשע הוא פשע נתעב ומסוכן. אם שר המשטרה איתמר בן-גביר איננו מבין ומפנים זאת – עליו להתפטר. חזקה על ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוא מבין זאת. אם לא יכפה על בן-גביר מדיניות מתחייבת של לחימה ללא פשרות בטרור באשר הוא – כולל טרור יהודי – ו/או לא יכפה עליו להתפטר – עליו להתפטר בעצמו.