שרפות הענק שפרצו בישראל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה בשבוע שעבר היו ידועות מראש.
תנאי מזג האוויר הקיצוניים היו ידועים כבר כמה ימים קודם לכן. כבר מיום שני, יממה לפני תחילת יום הזיכרון, החלו הדיווחים על ביטול אפשרי של טקס הדלקת המשואות, בעקבות רוחות חזקות במיוחד.
כבר אז ידעו בשירות המטאורולוגי לומר כי הרוחות עלולות להגיע למהירות של 90 קמ"ש, נתון חריג בקנה מידה ישראלי.
גם היובש הקיצוני של יום רביעי שעבר היה ידוע מראש, ואף הוביל את שירותי הכבאות וההצלה להוציא כבר ביום ראשון שעבר צו שאוסר על הדלקת אש בשטחים פתוחים בכל רחבי ישראל.
אף שכל הנתונים היו ידועים מראש, העובדה ששרפות הענק הסתיימו ללא פגועים בנפש היא לא פחות מנס. באותה מידה האירוע היה יכול להסתיים כפי שהסתיימה השרפה בכרמל לפני 15 שנה, במותם של 44 לוחמי אש. הפעם אוטובוסים כמעט ונלכדו בלהבות שהקיפו את כביש 1, שלא נסגר בעיתוי שימנע מצב כזה. סוגיית סגירת כביש 1 היא אחת מהשאלות החמורות על התנהלות הגורמים בשטח: נציב הכבאות הראשי, רב־טפסר אייל כספי, לא היה נוכח בטקס הנחת הזרים בהר הרצל שהחל בשעה 11 באותו היום, שכן עוד קודם לכן כבר היה ברור כי השרפות חריגות בעוצמתן, בקצב התקדמותן ובחוסר השליטה עליהן. אך יחד עם זאת, הכבישים שהיו בטווח האש החלו להיחסם על ידי המשטרה רק בסביבות 11:45. החלטה על חסימה מקיפה יותר של הכביש התקבלה רק בסביבות השעה אחת בצהריים, וכך נוצר מצב שבו פינויו של הכביש מהנוסעים שנלכדו בו לקח עוד שעות ארוכות.
לצד סוגיית חסימת הכבישים, בכיבוי השרפה עצמה נרשמה התנהלות מוצלחת למדי. הטענות המקצועיות שעלו עוסקות בהכנות למניעתה או לצמצום היקפיה. צעדי מנע שמופיעים בפרוטוקולים למניעת שרפות יער וחורש, לא בוצעו בימים שקדמו לשרפה. למשל יש לייצר אזורי חיץ בין שטחים מיוערים לנקודות אסטרטגיות, כך שהאש, שזקוקה לחומרי בעירה כדי להתקדם, תהיה מתוחמת. כמו כן יש לדלל את מספר העצים ביערות סבוכים למדי, כדוגמת היערות שבאזור ירושלים, שבהם פרצה שרפת הענק. לכל אלה יש להוסיף את הדרישה לנכש עשבייה שצומחת בשטחים מיוערים, שהיא אחד הגורמים העיקריים להתפשטות שרפות.
מלבד כל אלה ישנם צעדים נוספים שמופיעים בפרוטוקולים ברחבי העולם ובהם פיזור חומרים מעכבי בעירה בנקודות מפתח על מנת לבלום את התפשטות האש, וכן התזת מים על העצים. ברחבי העולם מקובל לשים חומרים מעכבי בעירה עם פרוץ עונת השרפות בגבול יערות ובתוך אזורי חיץ. מניעת התפשטות השרפה באמצעות התזת מים היא צעד שמקובל גם בישראל, אם כי משתמשים בו לרוב לאחר שהשרפות פורצות.
שני האמצעים הללו אפקטיביים במיוחד כשיודעים על מוקדים מועדים לשרפות. בישראל ישנם כמה וכמה כאלה. במשך עשרות שנים נשתלו בישראל יערות מחטניים, בדגש על עצי אורן, שנחשבים דליקים במיוחד. למעשה, עצי אורן מתפשטים בעזרת שרפות. כבר לאחר אסון השרפה בכרמל התקבלה החלטת ממשלה לצמצם את היערות המחטניים בארץ, שהם לא הצמחייה הטבעית לאזור שלנו, ולנטוע במקומם עצים רחבי עלים, שנחשבים דליקים פחות. אלא שהתהליך מתנהל לאיטו. מי שאחראית על המהלך היא קק"ל, שטוענת כי היא מבצעת את התוכנית, אם כי בעיקר באמצעות נטיעת יערות חדשים ולא בהחלפת היערות המחטניים הקיימים. התוצאה היא שבישראל ישנם עשרות אלפי דונמים שנטועים בהם עצי אורן. בעולם מקובלת גישה של תיחום יערות, בדגש על יערות מחטניים, באמצעות אזורי חיץ והקפת הגבולות בחומרים מעכבי בעירה. בישראל לא עושים זאת.
בנוסף לנהלים למניעת שרפות בטווח המיידי, מדינת ישראל יצאה למהלך רב־שנתי שנועד לצמצם את הסיכון להתפשטות שרפות יער אל תוך יישובים. בשנת 2022 התקבלה החלטת ממשלה להכנת תוכנית בין־משרדית ליצירת אזורי חיץ בין יישובים לשטחים מיוערים, כדי למנוע משרפות לחדור לשטחי היישובים. בהחלטה נקבע כי המימון לתוכנית יגיע מארבעה משרדי ממשלה שונים: המשרד לביטחון לאומי, משרד הפנים, המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות. בנוסף לכך, חלק מהסכום לתוכנית אמור להגיע מהקרן לשטחים פתוחים. מדובר בתוכנית חומש בעלות כוללת של 65 מיליון שקלים. מי שאמונות על הקמתם ותחזוקם של אזורי החיץ הן הרשויות המקומיות, קק"ל ורשות הטבע והגנים. אלא שדוחות מבקר המדינה מהשנים האחרונות מצביעים על פערים קשים בהקמת אזורי חיץ על ידי הרשויות המקומיות ובתחזוק השוטף.
"הטרקטורונים היו גיים צ'יינג'ר"
מכלול הפערים הללו הוביל לחוסר ההיערכות המוקדם שהתרחש לקראת השרפה ביום הזיכרון, אף שגם בשבוע קודם לכן התחוללה שרפת ענק בהרי ירושלים, סמוך למוקדי השרפות בשבוע שעבר. יתרה מזאת, נדמה כי לפחות בחלק מההכנות להתמודדות עם השרפה, לא רק למניעתה, ההתנהלות הייתה לא מספקת. כך, למשל, לפי גורמים בסביבת השר לביטחון לאומי, בהערכות המצב לא הוצג תרחיש של שרפות בסדרי הגודל שהתרחשו, אף על פי שבשרפה שהתרחשה שבוע קודם לכן נרשמו נתונים שברשות הכבאות הגדירו בשיחה איתנו כ"על סף חסרי תקדים". כאמור, תנאי מזג האוויר ביום רביעי שעבר היו חמורים יותר מאשר בשרפה מהשבוע שלפני כן. גם ממערך הכבאות וההצלה נאמר לנו כי לא העריכו אצלם את היקפי השרפה כראוי, ושיערו שהיא תהיה מצומצמת יותר.
בעקבות השאלות הרבות על תפקוד המערכים שנועדו להתמודד עם השרפות, אנחנו מפרסמים כי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הורה להקים צוות בדיקה שיתחקר את ההיערכות לשרפה ואת תפקוד הגורמים בשטח במאמצי הכיבוי. כמו כן במשרד לביטחון לאומי נאמר כי בימים אלה מתקיימת עבודת מטה ליצירת פרוטוקול אחיד להתמודדות עם שרפות יער, שכן עד היום כל גוף רלוונטי החזיק בפרוטוקול משלו.
לצד זאת, גורמים בסביבת השר בן גביר חוזרים בשיחה עם 'בשבע' על דבריו מראשית השבוע, כי מבחינתו ההתמודדות עם השרפה לא הייתה כישלון אלא הצלחה. "שירותי הכבאות והמשטרה הראו את עוצמתם באירוע הזה. ראינו תיקון עצום לעומת מה שהתרחש באסון הכרמל. התקבלו החלטות מאוד חשובות כמו סגירת כביש 1, מה שהציל חיים, וביטול ההופעות ביום העצמאות שהצריכו נוכחות של כבאיות, מה שאיפשר ליותר כוח אדם להילחם מול הלהבות. להגיד שהיה פה מחדל זה לא נכון", אומרים הגורמים.
איך אפשר להגיד שהייתה פה התנהלות נהדרת, הרי אוטובוסים נלכדו בלהבות ובאותה מידה האירוע היה עלול להסתיים בדיוק כמו אסון הכרמל?
"ברור שהייתה לנו סייעתא דשמיא גדולה. אין ספק בזה. אבל ההתנהלות של הכוחות עזרה לנס להתרחש. התגובות היו מהירות, היה מספיק כוח אדם בזירות השונות, ולאורך כל הדרך היינו עם האצבע על הדופק. זה נכון שהיו דברים שלא יכולנו לשלוט בהם, והם אלה שהעמידו לנו קשיים רבים לאורך היממה ההיא".
כמו מה למשל?
"תנאי מזג האוויר לא אפשרו למטוסים ולמסוקים לטוס באזור במשך זמן ממושך בשעות השרפה. הרוחות היו חזקות מדי, הראות הייתה חלשה מדי. הם פשוט לא היו יכולים לפעול בשביל לכבות את השרפה. כלי הטיס היחידי שאפשר היה להשתמש בו היה השמשון, וכבר בשעות הצהריים ניתנה ההוראה להשתמש במטוסים האלה, שנמצאים בידי חיל האוויר".
הטענות כלפי הגופים שתחת המשרד לביטחון לאומי, בדגש על רשות הכבאות וההצלה והמשטרה, אף הובילו למכתב חריף שקיבל השר בן גביר ממבקר המדינה לפני כשנה. המכתב הצביע על שורה של ליקויים בהיערכות להתמודדות במקרה של שרפות, כשבין היתר מוזכר שם חוסר מערך כיבוי אווירי, לצד מקרי שרפות רבים שכלל לא מגיעים לטפל בהם או שמעניקים טיפול חלקי בלבד. במשרד לביטחון לאומי אומרים ל'בשבע' כי נעשית עבודה ליישום הערותיו של מבקר.
"הרבה דברים יישמנו, וחיפשנו פתרונות לבעיות שעלו בדוחות ובמכתב, כי לא פעם היה מדובר באירוע מורכב. שיפרנו את מערך הכיבוי האווירי, אחרי ששנים בעיקר דיברו עליו ולא דאגו לתקציב בנושא. עכשיו נוספו כ־160 מיליון שקל לרכישת מסוקים. שוב, זה לא היה עוזר בשרפה הנוכחית, כי לא ניתן היה להשתמש בהם בגלל תנאי מזג האוויר. גם רכשנו 165 טרקטורוני כיבוי, שהיתרון שלהם הוא שהם יכולים לנוע ולהגיע לתוואי שטח שהכבאיות הרגילות לא יכולות להגיע אליהם, כמו ואדיות. הטרקטורונים האלה שימשו אותנו רבות בשרפה האחרונה והיו גיים צ'יינג'ר. זאת רק דוגמה לצעדים שהוביל המשרד בעקבות מכתב המבקר מלפני שנה", אומרים בכירים במשרד.
ובכל זאת המבקר מצביע גם היום על פערי ענק בהיערכות לשרפות.
"ברור, יש פערים גדולים. בסוף זה עניין של תקצוב. אין לרשות הכבאות וההצלה תקציב בלתי מוגבל. ברור גם שצריך הרבה יותר. במשרד האוצר החליטו שכרגע יש נושאים חשובים יותר, שהם אלה שצריכים את ההשקעה כעת. ועדיין, תקציב מערך הכבאות גדל, נעשו בו צעדים רבים כדי לתקן את הליקויים שהמבקר דיבר עליהם, והמערך הפך להרבה יותר מיומן ובעל אמצעים וכוח אדם לטפל באירועי ענק".
ברשות הכבאות אומרים בשיחות עם 'בשבע' כי בשנתיים האחרונות ננקטה שורה של צעדים שנועדו להתמודד עם שרפות היער והחורש, שהולכות ומתעצמות בשנים האחרונות, וכפועל יוצא גם נערכו בפריסה רחבה לקראת השרפות שהתרחשו ביום הזיכרון. "כבר בתחילת חודש מרץ הכרזנו על תקופת היערכות והצבנו יעד של השלמת ההיערכות לעונת השרפות עד ל־22 באפריל. זה בדיוק המועד שבו החלו השרפות בארץ. כלומר ידענו בדיוק למה להתכונן ומתי", אומר סגן נציב הכבאות הראשי, טפסר רונן מכטייב.
מה כללה ההיערכות הזאת?
"התחלנו בהפצת פקודת היערכות לשטח, קיימנו כנס בין־ארגוני שהשתתפו בו קק"ל, רשות הטבע והגנים, רשות מקרקעי ישראל, פיקוד העורף, המשטרה וכל הגופים הרלוונטיים להתמודדות עם שרפות. שיתוף הפעולה שלנו עם הגופים הללו מעולה. גם נציגים מרשויות מאוימות לקחו חלק בכנס. המשכנו לאישורי תוכניות אופרטיביות החל מרמת מפקדי התחנות, דרך מפקדי המחוזות ועד לנציב עצמו. הפקנו גם לקחים מאירועי עבר כמו הכשרת יחידת העילית של הרשות, יחידת להבה, לביצוע חילוצים ממקומות מורכבים. שיפרנו משמעותית את המודלים לחיזוי ימי הקיצון הצפויים בשנה. קיימנו הרבה ימי הכשרה לכוחות שלנו. גם נערכנו לאחת הבעיות הקשות שאיתה אנחנו נאלצים להתמודד בכל פעם מחדש, והיא היכולת להתמודד עם מספר רב של זירות שמתפרצות בו־זמנית. לכן פיתחנו שיטה שנועדה לפעול באופן מיידי אל מול התפרצויות של שרפות. מדובר במערכת של ממטרות עוצמתיות שהוצבה בנקודות אסטרטגיות, שמופעלות במהירות ונועדו לייצר חיץ בין אזורי שרפה לאזורים שבהם יש אנשים ורכוש. ואם האש מגיעה סמוך לממטרות, המערכת גם יודעת לכבות את השרפה בסביבה. זה מאפשר לנו לרכז כוחות במקומות שבהם אי אפשר להציב את המערכת. אלה רק דוגמאות שעשינו השנה לקראת עונת השרפות".
אם ההיערכות הייתה מקיפה כל כך, איך אבדה השליטה על השרפה?
"זה לא היה בשליטתנו. האמת היא שלא יכולנו למנוע זאת. הלחות ביום הזיכרון עמדה על 10 אחוזים בלבד. מעשית המשמעות היא שהאוויר יבש בצורה קיצונית. בנוסף לזה, הטופוגרפיה של השטח היא מורכבת באזור הזה. והחלק הדרמטי ביותר הוא הרוחות שעמדו על 90 קמ"ש באותו יום. ברגע שאלה התנאים, הרוח מפיצה את האש לשלל זירות. לדוגמה, נניח שיש אצטרובל שהחל לבעור, הרוח בעוצמה הזאת יכולה להעיף אותו אפילו למרחק של קילומטר ויותר, ואז הוא מבעיר שרפה במוקד אחר. אלה לא דברים שנמצאים בשליטתנו, ולכן אנחנו הגענו למראות שראינו".
הסמכות בידי הרשויות
לצד דבריו של סגן הנציב, גורמים נוספים ברשות הכבאות מצביעים על עוד מרכיבים שהשפיעו על ממדי השרפה, וכמו כן מזהירים שהמראות הללו עלולים לחזור בקרוב, בעקבות שינויי האקלים. "עד לפני כמה שנים היו לנו שבעה ימי קיצון בשנה שבהם יש חשש משרפות. בשנים האחרונות אנחנו מדברים על 30 ימים כאלה, והמספר עולה. זה מצריך הרבה כוח אדם, הרבה יותר אמצעים, והרבה יותר תקציבים. בפשטות, זה מצריך שינוי תפיסה מלא", אומרת דוברת רשות הכבאות וההצלה סגן טפסר טל וולבוביץ.
זה אומר שאחת לכמה שבועות נראה שרפה שכמעט אי אפשר להשתלט עליה?
"המטרה שלנו היא לנסות ככל האפשר למנוע התרחשות של המצב הזה, אבל הוא יקרה. יש לנו דרכים להתמודד איתו, אבל ברגע שהשרפה מגיעה לרמה של סופת אש, אין באמת דרך להתמודד איתה עד שהיא פשוט נכבית. כל מה שאנחנו יכולים לעשות קשור לעבודה קודם השרפה, וזה מצריך בעיקר צמצום ניכר של חומרי בעירה. ב־2019 נשרף כליל היישוב מבוא מודיעין, חוץ משני מבנים - בית הכנסת ומבנה נוסף - שביצעו בהם חישוף קרקע, כלומר גזמו את כל הצמחייה סביבם בצורה יעילה מאוד, והאש פשוט דילגה על המקומות הללו".
זה למעשה ההיגיון של אזורי חיץ, אבל הדבר לא נעשה, במיוחד באזורים שסמוכים ליישובים.
"נכון, וזאת בעיה קשה שחייבים לטפל בה. לנו אין סמכות חוקית לאכוף את העניין הזה. זה שייך לרשויות המקומיות. אנחנו יכולים לעשות רק ביקורות, ואנחנו עושים אותן כל השנה. בכל היישובים באזור ירושלים שהורו להם להתפנות בשרפה נעשו ביקורות כאלה, מערך הכבאות הצביע על ליקויים חמורים, אבל הבעיות לא טופלו כמו שצריך. יש מקומות שבהם אנחנו רואים שיתוף פעולה טוב עם הרשויות המקומיות שמבינות את החומרה, והם הכינו את התוכניות ליצירת אזורי חיץ, אבל יש עשרות רשויות שלא עושות זאת. רבות מהן בכלל לא הגישו תוכניות".
הדברים שאמרה דוברת רשות הכבאות וההצלה קיבלו חיזוק גם מגורמים במשרד הפנים שאמרו ל'בשבע' כי אין להם את היכולת או הסמכות להורות לראשי הרשויות לפעול בנושא, וכי כל ראש רשות מחליט עצמאית אילו תוכניות לקדם, ואת סוגיית אזורי החיץ ראשי הרשויות במקומות המועדים מחליטים להניח בצד שוב ושוב. המימון, אמרו במשרד הפנים, קיים וממתין לראשי הרשויות שיממשו אותו.
לצד הדברים שהוצגו עד כה בתחקיר, ישנה סוגיה נוספת שמעיבה על תפקוד רשות הכבאות וההצלה. מדובר בעובדה כי למרות ההיגיון הבריא, לא מדובר במערך שמוגדר מערך ביטחוני. "זה מחדל עצום. נכון שבמדינות אחרות הכבאות היא גוף אזרחי לחלוטין. אבל מדובר בתרבות אחרת ממה שיש כאן. אצלנו, לצורך העניין, מדובר בגוף שגם יכול לצאת לשביתות. רק במרץ האחרון הארגון שבת. אלו שביתות שמארגן ועד העובדים, שבגוף ביטחוני לא יכולות להתקיים", אומר רב־טפסר בדימוס תת־אלוף (מיל') דדי שמחי, לשעבר נציב כבאות ראשי.
יש לעובדה הזאת השלכות נוספות?
"בוודאי, והן חשובות הרבה יותר. בניגוד לשאר גופי הכבאות בעולם, אצלנו מדובר בסוגיה ביטחונית על מלא. הגורמים לשרפות בישראל אינם רק ברקים, רשלנות או חום קיצוני, אלא גם טילים בליסטיים, הצתות ופיגועים לאומניים. זה הופך את מערך הכבאות לחלק בלתי נפרד מהמערכות הביטחוניות".
כיצד צעד זה ישפר את המציאות?
"בכמה מישורים. הראשון, זה יאפשר גיוס חיילי חובה לכבאות. לצורך העניין, זה יכול להיות פתרון מאוד יעיל לגיוס חרדים. בנוסף ניתן יהיה לגייס מילואים לשירותי הכבאות, ולא רק מתנדבים כיום. אני יכול ככה לייצר את הגמישות הנדרשת. בחורף אני צריך כמות מצומצמת של לוחמי אש, אבל בקיץ אני צריך פי שלושה מזה. אי אפשר לגייס עוד לוחמי אש כשחצי שנה לא צריך אותם. לכן המודלים האלה ייתנו את המענה הדרוש לבעיות כוח האדם של מערך הכבאות. בנוסף לכך זה ייתן גם תנאים נורמליים לכבאים, כמו בשאר הגופים הביטחוניים, כך שכל הסיבות לשביתות שאנחנו רואים יתבטלו".
שמחי מצביע על שני תחומים נוספים שבהם חייב להתבצע שינוי נרחב כדי להתאים את ההתמודדות עם שרפות למציאות. "הצעד הראשון שצריך לנקוט הוא יצירת תרבות בטיחות באש במדינת ישראל. זה לא קיים אצלנו. אין מודעות לאיומי אש. זה מצריך תוכניות חינוכיות בבתי ספר, קמפיינים, תוכניות ממשלתיות לדילול יערות וגיזום צמחייה ועשבייה, עבודה מקיפה מול הרשויות המקומיות. זו תוכנית אסטרטגית שלמה שגם דורשת תקציבים ומשאבים לטיפול בנושא. הצעד השני הוא ניצול המשאבים הלאומיים הקיימים, ובראשם יכולות חיל האוויר. כשיש שרפות ענק כמו ביום הזיכרון, אנחנו מחכים שיגיעו מטוסי כיבוי מקפריסין וקרואטיה במקום להסב את מטוסי חיל האוויר לשם כך. מדובר בהסבה פשוטה מאוד שאורכת שעות ספורות, ויכולה להפוך את מטוסי השמשון, לדוגמה, למעין סופר־טנקרים. לא צריך רכש מטוסים מיוחד לשם כך, כי המטוסים כבר קיימים אצלנו. צריך פשוט להורות לחיל האוויר לעשות זאת. לרוב אנחנו יודעים על תשתית אקלימית לשרפות בטרם הן פורצות. אפשר להתכונן לכך מראש, ולשפר משמעותית את יכולות התגובה שלנו", אומר שמחי.
מקק"ל נמסר בתגובה: "קק”ל נערכת במהלך כל השנה להתמודדות עם השרפות. מבוצעים ממשקי יער הכוללים דילול וסניטציה להפחתת החומר האורגני ביער. קק”ל אינה מפזרת חומר מעכב בעירה ביערות, מאחר שלא ניתן לדעת מראש היכן תפרוץ האש.
"לקק”ל כ־15 אלף דונם של אזורי חיץ מסביב ליישובים ולאתרים אסטרטגיים, וכ־16 אלף דונם נוספים של אזורי חיץ בתוך היערות עצמם. כמו כן מבוצעות פעולות ממשק יער להפחתת עצים מחטניים ולעידוד צמיחה של עצים רחבי עלים וחורש טבעי, במיוחד בשטחי הנטיעה החדשים, שם מרבית השתילים הם רחבי עלים. כלל הפעולות מתבצעות בתיאום עם משרד החקלאות והוועדות המקצועיות הרלוונטיות".
ממרכז השלטון המקומי נמסר: "הטענה כאילו חלה חובה על הרשויות המקומיות להקים קווי חיץ אינה נכונה. מדובר באחריות לאומית מובהקת. יחד עם זאת, בזכות מאבק מתמשך של מרכז השלטון המקומי, אושרה החלטת ממשלה המייעדת תקציב של 60 מיליון שקלים, אשר סייע להקים קווי חיץ במספר יישובים גובלי חורש. חיפה, נשר וטבעון הן הרשויות החלוצות בהקמת קווי החיץ, מאחר שהן נמצאות באזורי סיכון גבוה על פי כב"א".
ממשרד הפנים נמסר: "יישום החלטת הממשלה אינו מצוי באחריות משרד הפנים. כפי שנקבע בהחלטת הממשלה, משרד הפנים העביר את התקציב לרשויות לצורך יישום ההחלטה".