1.
חיילי יחידות המילואים הקרביות של צה"ל הוכיחו שוב השבוע את מסירותם ואת חוסנם.
אל מול קמפיין אגרסיבי מטורף, מופקר ופורע חוק שניסה לשכנע אותם לסרב ולא להתייצב, חיילינו התייצבו בהמוניהם. לא סירבו וגם לא השתמטו.
אחרי כל הקשיים שעברו עליהם ועל משפחותיהם בשנה וחצי האחרונות, אחרי גילויי מסירות הנפש וההקרבה שאין להם אח ורע במלחמות ישראל מאז תש"ח ואולי בכלל, רובם המכריע עלו על מדים והתייצבו ביחידותיהם, מוכנים שוב לחרף את נפשם למען העם והמולדת.
אין שום דבר מובן מאליו ברוח הלחימה הזאת של חיילי צה"ל, בסדיר ובקבע ובפרט במילואים, וכשנגיע בעזרת ה' אל הניצחון המיוחל – זה יקרה בעיקר בזכות אותה רוח גדולה. ומכיוון שההתגייסות הזאת רחוקה מלהיות מובנת מאליה, ההנהגה המדינית והצבאית שלנו חייבת להבין שלא לעולם חוסן ואין סומכים על הנס. החיילים שלנו הם מופלאים, אבל אף אחד לא יכול להבטיח שכוחם וכוח משפחותיהם יעמוד להם לעוד סבב ועוד סבב עד אין סוף. ראש הממשלה נתניהו, הרמטכ"ל זמיר ושאר מקבלי ההחלטות חייבים לפעול מתוך הנחת עבודה שזו ההזדמנות האחרונה שלהם לגייס עשרות אלפי חיילי מילואים, להתנפל על עזה עם 6-5 אוגדות ולהביא סוף סוף את הניצחון המובטח והמיוחל ואת סוף המערכה המתישה הזאת. "אם לא עכשיו אימתי", "מצווה הבאה לידך על תחמיצנה". וחמור מכך: "כל המתחיל במצווה ואינו גומרה – קובר את אשתו ואת בניו" (מדרש רבה בראשית פה, ג).
הרבה נשים וילדים קברנו, וגם הרבה מאוד גברים צעירים ומבוגרים, בגלל הסבבים והמבצעים הרבים שבהם התחלנו במצוות מחיית עמלק החמאסי ולא גמרנו. אנחנו בשלב שבו נגמרו התירוצים. ממשל ביידן כבר לא מפריע, האמריקנים כבר לא מכריחים אותנו להזרים אספקה לאויב, מצוקת החימושים נפתרה, הצפון השקט יחסית מרתק אליו פחות כוחות, שר הביטחון והרמטכ"ל התחלפו. אפילו הציפייה לעוד עסקת חטופים חלקית שאיננה כוללת כניעה מוחלטת לחמאס כבר לא רלוונטית, לאחר הסירוב האחרון של ארגון הטרור הפלשתינאצי.
האמצעים קיימים, המטרה ברורה, ואנו בחלון הזדמנויות שלא ברור כמה זמן עוד יהיה פתוח. ראינו השבוע בגזרת החות'ים עד כמה טראמפ עלול להיות הפכפך ובלתי צפוי, לדאוג לאינטרס האמריקני ולשכוח, לפחות לכאורה, את האינטרס הישראלי. אם לא ננצל את חלון ההזדמנויות הזה כאן ועכשיו, טראמפ עוד עלול להתהפך גם ביחסו לעזה. זה או עכשיו או חלילה לעולם לא - כך חייבים נתניהו, אייל זמיר וחבריהם לצוותי ההחלטה והביצוע להתייחס למבצע הגדול שצה"ל נערך לקראתו.
2.
דיבורי החולשה כאילו לא ניתן לחסל את חמאס הם חסרי יסוד וחסרי שחר. אין במציאות צבא או ארגון טרור שאין לו נקודת שבירה. ראינו איך חיזבאללה, ארגון טרור חזק, מצויד ומאומן יותר מחמאס, נשבר והתחנן להפסקת אש בעקבות המתקפה המוחצת של צה"ל. ראינו איך צבא אסד נשבר והתפרק מול מתקפת המורדים שתפסו את השלטון בסוריה. גם ארגון חמאס התקפל פעמיים וביצע עסקאות חילופין תחת לחץ צבאי ומדיני, מבלי שקיבל את התמורה העיקרית שהוא מייחל לה – סיום המלחמה כארגון טרור שעודנו עומד על רגליו, צבאית ושלטונית, למרות כל המכות שספג.
מצבו הצבאי של חמאס קשה ביותר. הוא כבר מזמן לא מנסה להתייצב ולהילחם בגלוי מול כוחותינו, אלא רק מצליח לפגוע מפעם לפעם באמצעות מטענים וצלפים או בגיחות מתוך מנהרות. אמצעי הלחימה שבידיו הולכים ומתמעטים, ואין לו כמעט מקורות אספקה לחדש אותם. האוכלוסייה שמאחוריה הוא מתחבא מכלה את מאגרי המזון שלה, והיא צפויה לברוח אל אזורי הסיוע ההומניטרי שישראל תקצה לה, הפעם הרחק מהישג ידו ושליטתו של חמאס. נכון שחמאס עדיין עלול להסב לנו אבדות, ולכן ההסתערות העוצמתית עליו צריכה להיעשות מצד אחד בזהירות ומצד שני במהירות ובאגרסיביות.
3.
דרך הפעולה שישראל בחרה לה בעזה נמשלת למתאגרף חזק, שבמקום לנצל את שליטתו בזירה ולהנחית על יריבו סדרה של מכות חזקות עד לנוק־אאוט, הוא בוחר לרווח את מכותיו ולאפשר ליריב מנוחה והתאוששות.
יריביו ושונאיו של נתניהו טוענים שהוא מורח את הזמן בכוונה. שהוא מעוניין בהתמשכות המלחמה עד אין קץ, כי הוא יודע שעם סיומה תגבר הדרישה שיממש את אחריותו לאסון 7 באוקטובר ויפרוש מראשות הממשלה.
מי שממאן לייחס לנתניהו שיקולים ציניים ומושחתים מהסוג הזה ידע למצוא הסברים טובים ונכונים יותר. תכתיבי ממשל ביידן, חלוקת הכוחות בין עזה לצפון, שר ביטחון ורמטכ"ל שהערימו קשיים, הניסיון לחלץ בעסקאות כמה שיותר חטופים, וגם ההססנות, החששנות והדחיינות שאפיינו את דרכו של נתניהו בכל שנות שלטונו הארוכות.
כך או אחרת, נתניהו חייב להבין שהסבלנות מגיעה לקיצה. הדרך להכריע את חמאס היא להכות אותו באגרוף ברזל ובמהלומות בלתי פוסקות, בכל מקום ובכל רגע. להביא אותו לאובדן עשתונות ואובדן שליטה. להשתלט בכוחות גדולים על כל שטח הרצועה, להקים ממשל צבאי ישראלי, ולוודא שאספקת המזון לאוכלוסייה שאינה לוחמת תגיע מידינו ולא מידי חמאס. החטופים שנותרו בידי חמאס ישוחררו או במבצעים צבאיים, או בעסקת כניעה של חמאס לאחר הניצחון עליו. דרך אחרת, שאיננה כרוכה בפגיעה אנושה בביטחון הלאומי לטווח הקצר והארוך, פשוט לא קיימת.
4.
המאמץ הצבאי האסטרטגי הזה, שמובל בלב לא קל בידי ראשי הדרג המדיני והצבאי, זקוק לעורף ציבורי ופוליטי.
במערכת הפוליטית ובזירה הציבורית והתקשורתית יש כוחות חזקים ששום דבר לא מעניין אותם יותר מאשר הפלת נתניהו וממשלתו. אם יודו בכך בפירוש ואם יסתירו, הניצחון על נתניהו חשוב עבורם יותר מהניצחון על חמאס. מהם יש מי שנושאים לשווא את שם החטופים, רק כדי לפלג ולשסות מתוך מטרה לנגח ולהפיל את הממשלה.
לצידם נמצאים מי שבכנות מעוניינים אך ורק בשחרור החטופים, ונאבקים להשגת מטרתם גם על חשבון האינטרסים הביטחוניים הכי חיוניים של מדינת ישראל. הקמפיין האינטנסיבי והנוגע ללב שטף את מוחותיהם עד לנטרול היכולת לראות את האבסורד ואת הסכנה שבוויתור על הישגים אסטרטגיים קריטיים, שהושגו במחיר חיי מאות חיילינו.
מול הכוחות החזקים האלה עומדת בקושי רב קואליציית הניצחון – הקואליציה של אלה שמבינים עד כמה הכרעת חמאס והשמדתו כה חיוניות לעתידה ושלומה של מדינת ישראל ועשרת מיליון אזרחיה. זו הקואליציה של מי שמבינים שאין לנו אופציה ואין לנו זכות מוסרית להוריש לנכדינו סביבה עוינת ונפיצה כמו זו שאפשרנו שתשגשג במשך עשרות שנים של עיוורון והכלה, נסיגות ובריחה משדה המערכה.
במערכת הפוליטית, עם כל הבעיות מצד נתניהו או מצד השותפים החרדים שהדרישה הצודקת לשילובם בצה"ל נתקלת בהתנגדות עיקשת, אין הרכב אחר לקואליציית ניצחון מלבד ההרכב הקואליציוני הקיים. עם כל חולשותיו של נתניהו, אין בנמצא מנהיג אלטרנטיבי ריאלי שיחתור לניצחון טוב יותר ממנו. להפך, כל האחרים או שותקים או מפריחים סיסמאות ריקות על האפשרות המופרכת לחתום על עסקת כניעה ואחר כך להפר אותה.
5.
הציבור הדתי־לאומי, בהתגייסותו המרשימה למרות המחיר הכבד, הוא עמוד שדרה מרכזי מאוד בקואליציית הניצחון. עלינו להבין שמוטלת עלינו אחריות כבדה, להיות מרוכזים במטרה ולא להרפות. מצד אחד לדרוש מההנהגה המדינית והצבאית את ההכרעה והניצחון כבר בסיבוב הנוכחי, כי לא בטוח שיהיה לעם כוח לסיבוב נוסף. מצד שני, לזכור תמיד שהכרעת חמאס והשמדתו הן המטרה העליונה, אולי הבלעדית, ולא לסטות מדרך המלך אל מאבקים ושיתופי פעולה משניים בחשיבותם, שמותירים אותנו ללא בסיס פוליטי שיוביל אל הניצחון.
אין טעם ב"קואליציית משרתים" שאינה יודעת את דרכה וסוחבת את האלונקה במעגלים אין־סופיים. לא לקואליציית משרתים אנו זקוקים, אלא לקואליציה של מי שמובילים לניצחון או לפחות מאפשרים אותו. במילים אחרות, לפחות בטווח הקצר, המיידי והקריטי - כדי לנצח את חמאס אנו זקוקים לאצבע החרדית בכנסת אפילו יותר משאנו זקוקים ליד החרדית האוחזת באלונקה.
לתגובות: [email protected]