מכירים את גדר הגבול שבין ישראל למצרים, זו שנבנתה בשנת 2013? אז כה היו דברי מרן בעל ה'ויקפדיה' בנוגע אליה: "גדר הגבול בין ישראל למצרים היא מכשול מעבר באורך 241 ק"מ ובעלות של 1.6 מיליארד ₪, שבנתה מדינת ישראל בשנת 2013 לאורך גבול ישראל–מצרים, כדי לבלום את ההסתננות מאפריקה לישראל".
בהמשך דבריו, בהביאו דברי הסבר ורקע להקמת הגדר, הוא הוסיף כי: "מידי שנה אלפי אנשים חצו את הגבול ממצרים לישראל בחפשם אחרי עבודה או מקלט, הרחק מסכסוך או תנאי חיים קשים". ראש ממשלת ישראל דאז, אחד בשם בנימין נתניהו הי"ו, התבטא לגביה ואמר שהיא נועדה "להבטיח את אופייה היהודי והדמוקרטי של ישראל".
אז למה חֶלֶם?
כי פרויקט שארך שלוש שנים, ובשיאו לקחו בו חלק למעלה ממאה קבלנים, אלף וחמש מאות עובדים וחמש מאות כלי ציוד מכני הנדסי, הוא כולו פרויקט כמעט חסר חשיבות ובטל בשישים ביחס לפרויקט אותו העלה השבוע חבר הכנסת אבי מעוז – הצעת חוק לתיקון חוק השבות, או במילים יותר ברורות: ביטול סעיף הנכד בחוק השבות.
מה הקשר, אתם שואלים. ובכן, אם דרך גדר הגבול בין ישראל למצרים חצו מידי שנה כמה אלפי מהגרים מבקשי עבודה או מקלט, לאחר שעברו דרך חתחתים, לאחר תשלומי ליווי לבדואים ושוחד לשוטרים מצריים, כשהם עייפים, מותשים, רעבים ומושפלים – דרך סעיף הנכד המצוי בחוק השבות נכנסים לישראל מידי שנה עשרות אלפי גויים גמורים, כשהם עושים זאת בדרך המלך, דרך אולמות ממוזגים, עם טרולים ארוזים, שבעים, שמחים ומחייכים.
'עשרות אלפי גויים', לא קצת נסחפת? לא, לא, אני לגמרי רגוע, ולגמרי יוצא מדעתי מהעובדות הבלתי נתפסות העצובות והמדאיגות. רוצים דוגמית קטנה: בין השנים 2021-2023 – 70% אחוז מאלו שעלו לישראל מכוח חוק השבות, היו גויים גמורים.
ועוד פעם למקרה שפספסתם: חוק השבות, זה שנועד להפוך את ישראל למדינה היהודית עבור כל יהודי העולם, הוא החוק שבגינו כל שנה נכנסים לישראל עשרות אלפי גויים גמורים.
זכאותם של כל אותם גויים להפוך להיות אזרחים ישראליים נובעת לא מחוק השבות המקורי, זה שנחקק שנתיים לאחר הקמת מדינת ישראל, כי אם מהתיקון לחוק השבות, שהוא כמובן קלקול גמור, אשר נחקק עשרים שנה לאחר מכן.
אגב, ואיך לא, בית המשפט שלנו, מיד לאחר פרוץ המלחמה האחרונה, החליט להרחיב את החוק ולהכיל אותו גם על האלמנה (!) של אותו הנכד מסעיף הנכד. שוב: האלמנה הגויה, של הנכד הגוי. והכול כמובן מתוך עומק השקפת העולם שלו, שאין כתם גדול יותר על דמותה הדמוקרטית של מדינת ישראל, מהכתם הזה שהיא מדינה המיועדת אך ורק ליהודים.
אז מה עושים? דבר ראשון יש בפי בשורה עבור שר האוצר ויו"ר ועדת הכספים: חברים, תירגעו, אין צורך לפרוץ את התקציב, אין צורך לשנע כספים קואליציוניים ועל אף שאני מבין מעט מאוד בכלכלה, כמדומני שאת השינוי ניתן יהיה להשיג גם מבלי להעלות את הריבית. עבור השינוי אין צורך בפרויקט של למעלה ממיליארד וחצי ₪ וגם לא באלפי עובדים וכלים הנדסיים, את השינוי ניתן לבצע בעזרת תיקון קטן וכמעט לא מורגש בנוסח החוק.
אינני יודע האם ישנה עוד דוגמא בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל, לאפשרות תיקון כה גדולה בעלות כל כך נמוכה.
אז למה לא? שמא תאמרו, בטח יש בקואליציה מתנגדים רבים. אז זהו שלא. אומנם אבי מעוז הוא שמעלה את הצעת תיקון החוק, אבל עצם ההצעה מופיעה בהסכמים הקואליציוניים של הליכוד גם עם יהדות התורה, גם עם ש"ס וגם עם הציונות הדתית!
נו, אז מה תוקע את הסיפור? ראשית, השמועות מספרות על כך שהשר זאב אלקין עומד על רגליו האחוריות ומונע את התיקון הדרוש, וזאת מכוח זכות ווטו שהוענקה למפלגתו כשהיא הצטרפה לממשלה. איני יודע מהן סיבותיו, אבל לא רחוק הדבר לשער שהתיקון ההיסטורי הזה יגרום לפיחות במעמדו בקרב קהל העולים מרוסיה, שזה כמובן השיקול מספר אחד...
אבל התנגדותו איננה המכשול היחידי – צריך לומר את הדברים בקול, למען נדע, נודיע וניוודע, שככל הנראה לשאר חברי הממשלה הנושא הזה חשוב, אך איננו מספיק חשוב. על פגיעה בתנאי המחבלים בבתי הכלא, אין מצב שמתפשרים; אפשרות של הפסקת המלחמה ועסקת כניעה, איננה עולה על הדעת; ויתור על מעמדם של בני הישיבות וגיוסם, אין סיכוי שיקרה; אבל יהדותה של המדינה... 'אולי זה לא הזמן המתאים'.
ואולי אין לנו כלל מה להלין על חברי הכנסת השרים והמפלגות. אם כמעט על כל דבר ישנן תנועות וקמפיינים הדוחפים, לוחצים, תובעים ונחרצים – מסיפוח יהודה ושומרון, דרך הפסקת הסיוע ההומניטרי לרשעים בעזה, ועד המאבק בחטיבה היהודית בשב"כ – ורק בנושא פעוט כזה של 'מיהו היהודי הזכאי לעלות למדינת ישראל', שהוא בעצם הנושא שיקבע את דמותה של מדינת ישראל, אין אף דורש מבקש ועיקש, אז הוא נשאר מוטל בקרן זווית, חסר חשיבות, זוהר וכבוד. ממש בבחינת 'מת מצווה'.
אז שמעו נא רבותינו, חברי הכנסת והשרים, אף אחת מהסוגיות האמורות למעלה איננה מתקרבת בחשיבותה לסוגיית תיקון חוק השבות הנוכחי והפסקת זרם עשרות אלפי המהגרים הגויים שעולים. זו פרצה ביטחונית במעמדה הרוחני של מדינת ישראל, שהיא גדולה מכל שאר הפרצות הביטחוניות הקיימות, פרצה שאפשר וחובה לסגור בהקדם. לא כל דבר צריך להיות פוליטיקה קטנה, לא כל דבר חייב להיות חלק ממאבק קטנוני של כיפופי ידיים קטנוניים. נצלו את ההזדמנות ההיסטורית, תקנו עוול היסטורי, ותעשו היסטוריה.