חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, חבר הכנסת עמית הלוי, מתייחס בראיון לערוץ 7 להחלטתו החריגה להעלות לרשת סרטון שהפיץ החמאס המתעד את נפילתם של שני לוחמי צה"ל, וזאת בשל הביקורת אותה הוא ממשיך להפנות לראשי הצבא על אופן ניהול הלחימה ברצועת עזה.
"אני לא עושה דברים מהסוג הזה. עשיתי את זה בכאב גדול, אבל האחריות הציבורית לעשרות אלפי חיילי צה"ל שנקראים למשימה של כניסה מחודשת לעזה היא אחריות כבדה", אומר חבר הכנסת הלוי כשהוא מתבקש לספר על הלבטים שקדמו להעלאת הסרטון.
בדבריו הוא מציין כי במהלך דיוני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ביקש אינספור פעמים לשנות את צורת הלחימה ולא לשלוח את הלוחמים לעבור פיר אחר פיר וסמטה אחר סמטה, תוך שהוא קובע כי אין לכך כל צורך מבצעי, אך לא קיבל מענה מניח את הדעת לכך. הלוי מזכיר כי צה"ל כבר כיתר את דרום הרצועה, הוא שולט על ציר מורג וציר פילדלפי ובמציאות שכזו אין שום צידוק להכניס חיילים לפירים. "למה באזור מכותר יש צידוק להכניס חיילים לפירים ומחילות. לא שמעו בצה"ל על צורת לחימה של מצור?".
לטעמו של הלוי, מצור מוחלט שיכלול ניתוק המים, החשמל והדלק יביא לכניעת המחבלים בתוך יומיים, שבוע או שבועיים. "אחרי שבועיים בלי אוכל ובלי מים הם ייצאו מותשים לקרבות או כנועים. לכניעה שכזו על צה"ל לחתור", הוא אומר. "הנשמה נשרפת אין סיבה מבצעית לשלוח את חיילי צה"ל לטיהור רגלי כאקט מבצעי ראשון".
בדבריו מדגיש הלוי כי תפיסתו היא שיש לקיים מצור מלא על הרצועה כולה, אך מאחר וישנה מישהי, וכוונתו לפצ"רית, הסבורה בשל פרשנות מוטעית של החוק הבינלאומי שהדבר אינו נכון, טענה שבעיניו היא שקרית לחלוטין, הרי שלפחות יש לנהל את המצור תא שטח אחרי תא שטח.
המציאות כעת היא שציר מורג נתפס ולאחר שאיפשרו לאנשים להתפנות מהמקום, הרי שיש להתייחס לכל מי שנותר בו כאל אויב על כל המשתמע מכך, ואם יש עוד מחבלים מתחת לפני הקרקע ניתוקם ממים, מזון ודלק יביא לכניעתם.
חבר הכנסת הלוי מדגיש כי בדיונים השונים שהתקיימו, כולל בועדות המשנה של ועדת החוץ והביטחון, כולל זו שהוא עומד בראשה, הוא פוגש חשיבה צבאית מקובעת ואינו מקבל תשובה של ממש. הלוי מדגיש בדבריו כי טענתו מופנית אך ורק לצמרת הפיקודית ולא ללוחמים שעושים את עבודתם בשטח על פי ההנחיות והפקודות שהם מקבלים מלמעלה. דוגמא לסוג התשובות שקיבל מראשי הצבא הוא מזכיר בשאלה אותה העלה כבר בתחילת המלחמה בדבר ציר פילדלפי וטענת קצינים בכירים שדבר אינו מוברחו בציר פילדלפי, על אף שידוע שגם כאשר ישראל שהתה ברצועה ושלטה על הציר הוא היה מוקד הברחות של החמאס. "זו תשובה מופרכת", הוא אומר.
עוד מתייחס הלוי לסוגיית הסיוע הומניטרי וההבטחה שנאמרה בגיבוי השגריר האמריקאי, מייק האקבי, ולפיה הסיוע יועבר דרך חברה שאינה ישראלית ולא יגיע לידי החמאס. "אני אומר בידיעה ובאחריות אחרי שקיבלנו את הדיווח מהמתפ"ש, כל אחד יקבל ערכה ויחזור למקום שיש בו את החמאס והמנות האלה יעברו לחמאס".
האופן בו מקבלי הסיוע חוזרים לאזורים בהם עדיין מצוי החמאס הופך את הסיוע ללא יותר מאשר משלוח מנות לחמאס, אומר הלוי הקורא להבהיר זאת גם לשגריר האמריקאי. "כולם יעברו דרך אנשי חמאס שלא יישארו רעבים, אלא יקחו את החבילות הללו", הוא אומר וקובע כי המיצג המוצג כעת לציבור הישראלי ולפיו המזון לא יגיע לחמאס הוא מיצג שווא שאסור למכור לציבור.
ואולי אחרי שהתחלפו שר הביטחון והרמטכ"ל והשיטה נותרה, יש להודות שזו אולי בכל זאת הדרך היחידה להילחם? "מישהו צריך לתת הסברים לחיילים ולמשפחות החיילים", אומר הלוי ומספר כי מזה שנתיים הצבא מתחמק מתשובות וממתן תחקירים וממענה לשאילתות, והמצב הזה בלתי תקין. "אנחנו במצב שבו שחיקה הולכת וגוברת בגלל ההתנהלות הצבאית הזו ומסכנת את היכולת שלנו לנצח את המלחמה. שמענו עד השישי באוקטובר את ראשי הצבא והשב"כ שמתהדרים בתובנות ביטחוניות עמוקות שנחשפו במערומיהן. לכן אני אומר את הדברים הפשוטים כמי שקורא את כל הדו"חות. לא הסיוע שהופך לסיוע לחמאס במתכונת חדשה ולא דרך הפעולה לא מתקבלות על הדעת ושום צבא לא היה נוהג כך".
הלוי חוזר וקובע כי "אין שום טעם לשלוח את האנשים לסמטאות ולפירים. כך אי אפשר להכריע את המרחב הזה שהוא רווי חמאס והיכולת שלו לצמוח מחדש היא יכולת קבועה, אלא אם תעקור מהשורש ובלי לשלוט לא תוכל לעקור מהשורש".
על דבריו אלה שאלנו את חבר הכנסת הלוי אם אינו חושש שחשיפת סרטון שכזה ואמירת דברים ברורים כפי שהוא עושה, לא עלולים להביא לסרבנות, שכן הורים יאסרו על ילדיהם לצאת לשירות הצבאי כל עוד זו ההתנהלות.
"אם לי היו קוראים הייתי הולך, כי 'עמו אנכי בצרה'. זה המצב של עם ישראל וזו המדינה. זה קו החזית ולכן הייתי הולך ועם זאת הייתי דורש, ואני מקווה שגם החיילים והמשפחות ידרשו, את שינוי החשיבה ודפוסי הפעולה. זו המדינה שלנו, זה הצבא שלנו וזה הדגל שלנו, אבל אין לנו פריבילגיה שלא לשאול שאלות ולא לדרוש שינוי מהותי של דפוס הלחימה. החיילים שלנו לא צריכים להיכנס לסמטאות האלה במצב הזה. לכן לא סרבנות צריכה להיות אלא תביעה נחרצת לשינוי. המח"טים והמג"דים יודעים זאת וצריך להעלות את זה בצורה תקיפה לדרג הבכיר יותר ולדרג המדיני. אי אפשר להיכשל באותו כשל כל כך הרבה חודשים".