היום (שני), יום י"ד באייר, מצוין מלאת 78 שנים לפריצת אנשי האצ"ל לכלא עכו על מנת לחלץ עשרות לוחמי מחתרות האצ"ל והלח"י, פעולה שבה נהרגו אנשי מחתרת ובעקבותיה הועלו לגרדום שלושה, אך רבים מייחסים לה השפעה רבה להחלטה על סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.
מי שחקר את אירוע פריצת הכלא ואף ראיין על כך את מפקד המבצע, איתן לבני, הוא יוסי קיסטר, מי שהיה מנהל מוזיאון האצ"ל. שוחחנו איתו על הפעולה אותה הוא מגדיר כ"פעולה מכוננת שהייתה נעיצת מסמר אחרון בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל".
בראשית הדברים מציין קיסטר כי שנה קודם לכן, ביולי 1946, פוצצו אנשי האצ"ל את האגף הצבאי של המפקדה העליונה של המנדט הבריטי במלון המלך דוד בירושלים, ולמעשה הפריצה לכלא עכו הייתה מעין השלמה תודעתית למהלך שהחל בפיצוץ המלון, שכן "כשהכלא הגדול בארץ ישראל נפרץ ונידונים למאסר עולם ולשנים רבות שוחררו, הבריטים הבינו שאין להם מה לעשות בארץ ישראל".
אכן, ארבעה חודשים אחר כך נטלה עצרת האומות המאוחדות את המנדט מהבריטים והורתה לפנות את הכוחות הבריטיים עד הראשון באוגוסט 48'. בנוסף המליצו על הקמתה של מדינה ליהודים ממערב לירדן ומדינה ערבית ממזרחה לו כאשר ירושלים נשארת עיר בינלאומית. כזכור, הערבים סירבו לקבל את החלוקה ומלחמת העצמאות פרצה.
בדבריו מציין קיסטר כי הבריטים בחרו להקדים את עזיבתם את הארץ לחודש מאי ובן גוריון הקדים אותם במספר ימים והכריז על הקמתה של מדינת ישראל.
על מבצע הפריצה לכלא עכו ראיין קיסטר את איתן לבני, מפקד המבצע, בשנת 82' עבור העיתון 'ישראל השבוע'. "הפריצה הייתה מורכבת מאוד", הוא מציין ומזכיר את שיתוף הפעולה שנדרש בין כוחות האצ"ל הפורצים לבין האסירים שבכלא, לוחמי אצ"ל ולח"י.
הכוח הפורץ נערך בשני כוחות, הכוח הלבן שהיה מורכב מאנשי אצ"ל במסווה של חיילים בריטים, והכוח השחור שכלל אנשי אצ"ל בחזות מזרחיית ודוברי ערבית. הכוח הלבן הגיע כשהוא לבוש מדים בריטיים וענוד בתגי חיל ההנדסה של הצבא הבריטי על משאיות שנצבעו כמשאיות צבאיות לכל דבר. הכוח יצא משוני שליד בנימינה בשתי משאיות ובג'יפ שהיה חפ"ק המפקד, דב כהן (שמשון). "בהתחלה הם נסעו בדרכים עוקפות, אחר כך עלו על הכביש הראשי".
"הפעולה תוכננה ליום ראשון כשהרבה חיילים בחופשה ורמת הכוננות נמוכה. נקבעה השעה ארבע אחר הצהריים לפעולה בתיאום עם האסירים שבכלא, ונאמר להם שאם מסיבה כלשהי לא תבוצע הפעולה ביום ראשון, היא תבוצע ביום שני באותה שעה".
והיו גם תקלות, אחת המשאיות התקלקלה וכוח חיילים בריטיים שהגיע למקום וסבר שמדובר במשאית צבאית, עזר לתקן אותה, אחת המשאיות הייתה גבוהה ולא ניתן היה להכניס אותה לשערי העיר והכוח נאלץ לרד ממנה, להשאיר אותה שם והתקדם רגלית.
הכוח הפורץ הגיע בשעה ארבע ועשרים. פער הזמנים לעומת התכנון הראשוני עורר מתח רב בתוך הכלא, אך עדיין לא היה מדובר בפער משמעותי מדי. "הכוח התוקף פוצץ שני חלונות בחומה הדרומית, הכוח שבתוך הכלא בפיקודו של איתן לבני התחלק לשלוש חוליות. חוליה אחת פוצצה את שערי הברזל הפנימיים, חוליה שניה הציתה את המסדרון, וחוליה שלישית זרקה רימוני הלם על השוטרים שבחוץ". בכלא, מספר קיסטר, היו 150 שוטרים ששמרו על הכלא ובתוכו 90 אנשי לח"י ואצ"ל ועוד עשרות אסירים ערבים.
האסירים "היו לבושים במדי אסירים וכשהחלה הפעולה הם זרקו את מדי האסירים ובלבוש אזרחי הצליחו לברוח. הפעולה הייתה מסובכת ומורכבת. הרחוב הערבי היה בהלם מהפיצוצים", ממשיך קיסטר בסיפור הפריצה. "הייתה חוליית אצ"ל של מסתערבים שנועדה לבלבל את הערבים ברחוב אם יהיה צורך, אבל הערבים ברחוב התעשתו מהר וזרקו כסאות ואבנים. התגברו עליהם".
קיסטר מספר כי על מנת שלא יהיה לבול בין הלוחמים המוסווים כחיילים בריטיים לחיילים האמיתיים נקבעה סיסמא. השואל אמר 'אנו' והמשיב ענה 'באנו'.
והייתה טעות משמעותית נוספת: "אחד מכלי הרכב טעה ופנה במקום שמאלה צפונה לעיקוף דרך שפרעם, הוא פנה דרומה לחיפה ואז חילים בריטיים שרחצו בחוף עכו הבינו מרעש הירי שמשהו חריג קורה. הם הרימו מחסום ודרשו מהרכב הראשון שיעצור. כשהוא לא עצר פתחו עליו באש. הרכב סטה לתעלה. מפקד המבצע, דב כהן, שהיה בג'יפ שלו כחפ"ק מצפון לכלא, שמע רעש, חש למקום ובאנגלית אמר לאנשי המחסום 'תפסיקו לירות'. הם הפסיקו, והוא עזר לחלץ את החבר'ה במשאית. החיילים הבינו שמשהו לא בסדר עם "המפקד הבריטי" הזה, שאלו שאלות ואחר כך פתחו באש וכך הוא נהרג".
במבצע כולו "שישה נהרגו, ארבעה מהאצצ"ל ושניים מהלחי ומהכוח הפורץ נהרגו מהירי שלושה אנשי אצמ"ל. שמונה נפצעו קשה והבריטים החזירו אותם לכלא. בהמשך הבריטים תפסו שלושה אנשי אצ"ל שלא שמעו את האות המוסכם, תקיעת חצוצרה. הבריטים תפסו חמישה ושלושה מהם, אבשלום חביב, יעקב וייס ומאיר נקר, נדונו למוות".
"זו הייתה אחת הפעולות הגדולות בהיסטוריה. הפריצה זכתה לתהודה בינלאומית. אפילו בישיבה באו"ם שגריר ברית המועצות, לימים שר החוץ הסובייטי, אנדרי גרומיקו, שיבח לראשונה את גבורת מבצעי הפעולה ואמר שלאנגליה אין עוד מה לעשות בארץ ישראל ותהיה להם מדינה. עלו גם קריאות בבריטניה לעזוב. ראש ממשלת בריטניה צ'רצ'יל שהיה אז בראש האופוזיציה ביקר את הממשלה ואמר להם 'אם אתם לא יכולים לשלוט תעזבו. הוא ביקר את העובדה שמחזיקים צבא בהיקף של פי ארבע מאשר בהודו שהייתה אז גדולה מכפי שהיא היום, וכאן בארץ ישראל מחזיקים 120,000 לוחמים מאומנים הרבה יותר מ-30,000 שהחזיקו בהודו".
קיסטר מצטט בדבריו גם את מפקד הדיוויזיה השישית, הגנרל בולט, שאמר בראיון שחיילים טובים כאלה הוא לא פגש, "וזה אחרי לחימה מול הגרמנים", הוא מדגיש ומזכיר את חשיבותו של האירוע כגורם ראשון במעלה בהחלטה על סיומו של המנדט הבריטי על ארץ ישראל.