מי מאיתנו לא גדל על סיפורים מימי חומה ומגדל בהם עזבו יהודים את ביתם ויצאו לגאול את אדמת המולדת. אלו היו אנשים של חלוציות צרופה, שציונות ואהבת הארץ פיעמו בלבבותיהם וחיפו על כל מה שהיה חסר מסביב.

השבוע הסתבר שיש מי שממשיכים את דרכם גם בדורנו ממש. שלוש משפחות חלוצות שהתיישבו בשנה האחרונה ברכס אסטרטגי בסמוך לגוש שילה בבנימין כדי לבלום את הקמתו של כפר ערבי שהלך ונבנה במקום, פונו מביתן בשעת בוקר מוקדמת, ובתיהן הוחרבו עד היסוד.

כמי שחוו כבר הרס שני בחצי השנה האחרונה, היינו מצפים לראות כבר סימני שבירה כלשהן בקרב המשפחות שמצאו את עצמן יחד עם ילדיהן ללא קורת גג. אך בגבעת אור נחמן התושבים נשמעים נחושים מתמיד. בראיון שקיימנו בין הבנייה לטיפול בילדים, הן מספרות לראשונה על האירועים האחרונים והחיים בגבעה שקדמו להרס.

לתרומות לגבעת אור נחמן לחץ כאן >>>

"הם פשוט פתחו את הדלת בארבע לפנות בוקר, ואמרו "באנו להרוס לכם את הבית, יש לכם 5 דקות לקחת את הדברים החשובים וללכת", מספר עמיחי סביר, תושב הגבעה. ביקשנו להוציא את הציוד והרהיטים, אבל קצין המשטרה סירב. הוא דאג להדליק מצלמה ולצלם יפה איך הוא מוריד את המזוזה ושם בצד את ספרי הקודש, אבל אחרי שהמצלמה כבתה, את שאר הבית והציוד הם פשוט הרסו בלי חשבון".

"את הבית הזה בנינו אחרי שני בתים ארעיים שהקמנו בעבר ונהרסו בפינויים", משתפת שמחה אשתו. "הפעם החלטנו לבנות בית קבוע יותר ומאובזר ברהיטים וציוד. אפילו הבאתי אליו מכונת קפה ונהנתי מהעובדה שגם בגבעה אפשר לפתוח ככה את הבוקר. קיווינו שהפעם יקח יותר זמן עד הפינוי הבא, אבל מסתבר שחודש וחצי כבר הספיקו להם לעוד סבב". לשאלה מה יעשו עכשיו אחרי שכל ההשקעה ירדה לטמיון, משיבה סביר ללא היסוס: "אין אפילו התלבטות, אנחנו נשארים כאן. לוקחים נשימה עמוקה, אוזרים כוחות וממשיכים בכל הכוח".

את משפחת כלף שכבר החלה בבניית ביתה החדש ומתגוררת בנתיים בציליה מאולתרת בצד ההריסות, תפסנו באמצע השכבות הילדים בערב. "לחוות 2 פינויים בתוך חצי שנה זה קצת קשוח. לא חשבנו שזה יבוא כל כך מהר", מתוודה ישי, "לבנות מחדש זה הקטע הכי קשה. אני עובד בחנות חומרי בניין, וכמעט לא מצליח להגיע לעבודה".

"אתה צריך גם לפרנס את הבית וגם לתפעל את הגבעה. אנחנו עובדים חצאי ימים, או נאלצים לעבוד בלילה אחרי העבודה עד שעה מאוחרת. ברוב הימים כאן אני לא מצליח ללכת לישון לפני 12-1, בשביל להצליח להתקדם קדימה. אנחנו רק מתקדמים, אף פעם לא עוצרים. אבל אני מבסוט, זה החיות שלנו. זה מה שנותן לנו כוח להמשיך לחיות. אנחנו שמחים על הזכות לעשות את זה בשביל עם ישראל".

"לא הספקנו עדיין לבנות את הבית, אבל עם מה שיש אנחנו נשארים פה", מצטרפת לשיחה תחיה אשתו. "אנשים לפעמים אומרים לנו, מה הקטע שלכם - אתם בונים והם הורסים, אתם בונים והם הורסים. בעיניי צריך להגיד בדיוק הפוך. למה אתם ממשיכים להרוס?

רצינו ליישב את המקום הזה ולהפריח אותו ובעז"ה אנחנו גם נצליח". "אנחנו כבר מצליחים", מתקן אותה ישי. "בעיני מה שקורה בגבעה הזאת זה כאשר יענו אותו - כן ירבה וכן יפרוץ. ב"ה הגבעה ממש מתפתחת, ובתוך שנה בלבד אנחנו כבר 3 משפחות".

בואו להיות שותפים בפרויקט החשוב >>>

בהמשך הראיון מצביע סביר על הכשרות הבנייה בקצהו השני של ההר - עדות לכפר הערבי שהחל להיבנות ולא חוסך ביקורת ממי שביצע את הרס ביתם. "לצערנו מערכת הביטחון שהרסה את הגבעה, היא אותה מערכת ביטחון שבמשך 3 שנים נאבקה לצד הרש"פ ללא הצלחה כדי להקים כאן כפר ערבי".

לדבריו, "הכפר היה אמור להיבנות ממש כאן, בהר שצופה על כל יישובי גוש שילה, ובתיו היו אמורים להגיע עד 50 מטר מבתי הישוב עמיחי. עד לפני שנתיים עוד עבדו כאן ערבים, ועכשיו הם מנסים להחזיר את הגלגל לאחור ולגרום לכך שבמקום אור נחמן יהיה על הרכס הזה בסיס טרור".

"המטרה שלנו היא לא לבנות לנו כאן איזו וילה" הוא מדגיש ומסביר מדוע למרות הפינויים הגבעה ממשיכה להשיג את מטרתה. "אנחנו באנו לשמור על השטח, ואם יהרסו לנו את הבית אנחנו נבנה שוב ושוב ושוב. בסוף עוד יקום כאן יישוב. זה אלפי דונמים שהיו בשליטת האויב, והיום אנחנו נמצאים כאן ושומרים עליהם. תושבים ותיקים מעדי עד מספרים שפעם היה מסוכן אפילו לטייל פה, והיום ב"ה גרות כאן משפחות יהודיות. אז כן, הם עושים הכל כדי להוריד אותנו מכאן, אבל אנחנו יודעים שביום שנלך מכאן הערבים יחזרו. וזה, לא הולך לקרות".