אתמול, ביום פסח שני, חזינו במראה יוצא דופן: גדי הוכנס להר הבית – מעשה סמלי אך רב משמעות, המבקש להמחיש את השאיפה לחידוש עבודת ה' במקום הקדוש ביותר לעם היהודי, כפי שמצווה עלינו בתורה.
למרות טענות המשטרה, מדובר במעשה חוקי המוגן בחוק יסוד ירושלים, בירת ישראל. סעיף 3 לחוק קובע כי "המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות". הכנסת הגדי באה גם כמחאה כנגד מדיניות הממשלה, המונעת את קיום מצוות בניית המקדש וחידוש הקורבנות.
כפי שנראה בבירור מהצילומים, הבחור שנכנס עם הגדי לא התעמת עם אף שוטר, ולא קיבל כל אזהרה כי הוא מפר את שלום הציבור. יתרה מכך, בניגוד למה שרבים סבורים, אין כל נוהל משטרתי האוסר על יהודים להיכנס להר הבית דרך השער שבו נכנס הבחור. כל עוד לא ניצב שוטר והודיע על איסור כניסה מטעמי ביטחון – דבר שלא קרה – לא קיים כל איסור חוקי. לעומת זאת, השימוש בכוח מצד השוטרים כלפי חבריו של הבחור, שביקשו להיכנס להר, היה חסר בסיס חוקי, ואף עשוי להיחשב פלילי.
מעצרם של הצעירים לאחר האירוע, והשארתם במעצר למשך הלילה, מהווים קפיצת מדרגה חמורה באכיפה בררנית על רקע פוליטי. בשנתיים האחרונות חזינו במחאות שכללו פריצת מחסומים, דחיפות והכאת שוטרים, חסימת צירי תנועה תוך סיכון חיי אדם – וכל זאת בגיבוי היועצת המשפטית לממשלה גלי מיארה בהרב. למרות ההתנהגות הפלילית המובהקת, מספר המעצרים במקרים אלו היה מזערי. לעומת זאת, במקרה זה – שבו לא היה כל עימות אלים – בחרה המשטרה דווקא להפעיל את כובד משקלה.
חמור לא פחות: במהלך האירוע, גם בשערי ההר וגם בתוכו, הותקפו הצעירים על ידי אזרחים ערבים – לנגד עיניהם של שוטרי משטרת ישראל, שלא עשו דבר כדי להגן עליהם. אף אחד מהתוקפים לא נעצר, למרות שמדובר באלימות פלילית ברורה. העובדה שמפגין יהודי נעצר בעבור פעילות דתית המוגנת בחוק ומחאה שקטה , בעוד שתוקף ערבי אינו נותן את הדין – היא לא רק הפליה חמורה, אלא עדות להפליה גזענית ולאומנית.
משטרת ישראל הפרה את חובתה החוקית, ואת מדיניות השר לביטחון לאומי שקבע במפורש: אין לאפשר הפליה בהר הבית – לא על רקע פוליטי, ולא על רקע לאומי. הכשל הזה הוא בראש ובראשונה תולדה של חוסר משילות שמתחיל בראש הממשלה. כיצד ייתכן שמצד אחד מתהדר ראש הממשלה בנחישות מול האויב בעזה, אך מנגד מאפשר פגיעה בזכויות בסיסיות של יהודים בהר הבית – המקום הקדוש ביותר ליהדות, בלב ליבה של ריבונות ישראל?
המאבק על הר הבית איננו שולי – הוא לב הסיפור. המלחמה המתחוללת בדרום, בעזה ג'בליה בבארי ובניר עוז, היא חלק מהמאבק ההיסטורי על שיבת ציון, על ריבונות יהודית בארץ ישראל, ועל חזרת העבודה למקומה בבית ה'. ממשלת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך במדיניות של ריצוי וכניעה לאויב הערבי, שבה היהודים הם המוגבלים המופלים לרעה, ואף מופקרים לפגיעה פיזית בהם.
האחריות לתמונות הקשות, שבהן ערבים מכים יהודי בהר הבית לעיני המשטרה, ולא נותנים את הדין על כך, מוטלת בראש ובראשונה על ראש הממשלה בנימין נתניהו. עם ישראל יבין בסופו של דבר יבין וידע מי פועל בעדו ומי לא.
הכותב הוא יו"ר בוחרים במשפחה