פרשת אמור עוסקת רבות במושגים של קדושה, טהרה והפרדה בין קודש לחול, בין טמא לטהור. הכהן אינו רשאי להיטמא למתים מלבד לקרוביו מדרגה ראשונה.
הכהן מייצג את החיוניות, את הקשר הישיר לשכינה, ולכן אינו יכול להתערב במצבים שמסמלים קץ החיים. דווקא מהמגבלות הללו נולדת תובנה עמוקה לגבי היחס לחיים עצמם: ההימנעות המוחלטת ממגע עם המוות, מבטאת את עוצמתם של החיים.
העקרונות ההלכתיים הללו משתקפים רק במציאות הרפואית העכשווית, ומעוררות דיון רפואי הלכתי רחב בסוגיות סביב סוף החיים. ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת לרפואה להאריך חיים בדרכים שבעבר נחשבו בלתי אפשריות. מונשמים כרוניים, חולי ALS בשלב מתקדם, אנשים שמוחם מת אך לבם עדיין פועם , הם מצבים שמעלים שאלות מוסריות עמוקות, שחלקן נטועות בשורשים שמופיעים כבר בפרשת אמור.
ההבחנה בין חיים למוות הפכה לנושא עקרוני ברפואה המודרנית. הגדרת מוות מוחי כקריטריון להפסקת טיפול רפואי, ולעיתים לצורך תרומת איברים מהווה מוקד ויכוח בין רופאים, בין משפטנים, ובעיקר בין פוסקי הלכה. בעיני רבים מן הפוסקים, מוות מוחי אינו מהווה סיום החיים ההלכתי, והאדם נחשב חי והמשמעות היא שהתערבות רפואית להפסקת טיפול במצב זה עלולה להתפרש כנטילת חיים. מצד שני, ישנם רבנים ורופאים רמי מעלה, שתומכים בגישה שמזהה את מות המוח כסיום החיים, ותומכים בתרומת איברים כמעשה הצלת חיים ממש – קיום אקטיבי של "וחי בהם". כך פסקה גם הרבנות הראשית בראשותו של ר' אברום זצ"ל .בזכות פסק זה ניצלו כל כך הרבה חיים.
בעידן שבו רפואה מותאמת אישית, ביואתיקה וניהול מערכות בריאות הופכים לחלק בלתי נפרד מעבודת הרופא, השאלות שמעלה התורה בפרשתנו נוגעות להחלטות יומיומיות במחלקות טיפול נמרץ, בחדרי מיון, ובהתייעצויות בין רופא למשפחה המיוסרת בשאלות הקשורות לשיקולי סוף-חיים, לתרומת איברים או לחובת האיזון בין טיפול אגרסיבי להקלה על סימפטומים וכאב. על הרופא, כמו על הכהן, מוטלת שליחות של הצלת חיים, הפחתת סבל ושמירה על צלם אלוהים שבאדם. יש גופים כמו מכון פועה שעוסקים באופן מעמיק בסוגיות אלו ומלווים את המשפחות בדרכם האחרונה ברגישות ובמקצועיות ובעיקר- בלקיחת אחריות.
חלק מחיילינו הקדושים שעלו למרומים על קידוש השם, זכו גם במותם להציל חיים רבים על ידי תרומת איבריהם. כך, למשל, ידידיה בלוך הקדוש, בן מבוא חורון, שבמותו הציל 9 אנשים! אבל גם אותם חיילים שלא תתרמו איברים במותם, זכו לתרום תרומה נשמתית רוחנית לכל עם ישראל. כדברי הרב גרנות, אביב של הקדוש אמתי, ה' יקום דמו.. 'למדתי שיש גם השתלת איברים של הנשמה'. ניצוצות זוהר נשמותיהם , פיסות רוח גדולה, התפזרו ומשפיעות עלינו יום יום שעה שעה.