לפני 34 שנים נהרס ביתו של עורך הדין יהודה זרצקי (69) מפגיעה ישירה של טיל סקאד עיראקי שנחת בחצר הבית ברמת גן.
היה זה בראש חודש אדר, היום האחרון של מלחמת המפרץ. למרבה הנס, משפחת זרצקי שהתה מחוץ לבית באותם רגעים גורליים וכך ניצלה.
באותה תקופה, לצד עיסוקו כעורך דין, פעל זרצקי לקליטת העולים החדשים שהגיעו מברית המועצות לשעבר ולתמיכה בהם, לאחר נפילת מסך הברזל והתפרקות מדינות חבר העמים. אחד מהמיזמים שהפעיל היה רכישת זוגות תפילין בעבור ילדי העולים החדשים. ביום שבו פגע הטיל בבית, חבילה של 68 זוגות תפילין אוחסנה תחת המיטות של הילדים. "התפילין היו ארוזות בתוך עטיפות כחולות מתחת למיטות של הילדים. הסתרתי אותן, כי גרנו ברמת גן וחששנו שהבית יקבל פגיעה ישירה", הוא מספר בשיחה עם 'בשבע'. "רמת גן הייתה עיר מועדת, אז החלטתי לשים אותן במקום בטוח.
"הטלוויזיה הייתה פתוחה, וראיתי בשידור חי איך הבית נופל מול העיניים. לקחתי את המכונית שלי ונסעתי על 180 קמ"ש, כדי להציל את התפילין שלא יישרפו", הוא משחזר. "רצו אחריי חיילים וחשבו שאני איזה משוגע מבני ברק, כי צעקתי: תפילין, תפילין, שמע ישראל. נכנסתי ללהבות של הבית, ואחריי רצו כמה חיילים עם מסכות גז. הוצאתי את התפילין, שמתי אותן בתוך קיטבג גדול. עמדתי עם הדגל ליד הבית, ואז נפל לי האסימון: הבית נהרס, אבל התפילין ודגל ישראל שרדו. מיד הנפתי אותו בגאווה".
בתוך זמן קצר, התמונה שמתעדת אותו מניף את דגל ישראל מתוך הריסות הבית הפכה לוויראלית, והיא סימלה את סיום המלחמה. חורבות ביתו הפכו למוקד עלייה לרגל. את משלחות ההזדהות הרבות שפקדו את המקום הוא ביקש לגייס להנפת דגל האחדות בין ישראל לתפוצות, ובמרכזה המשך קליטת העלייה. וכך במשך השנים עסק בקליטת עלייה ובאספקת תשמישי קדושה בשיתוף עם קרן הוכשטיין. על זאת ועוד קיבל את מגן שרת הקליטה למתנדבים מצטיינים.
תותבת על השולחן
כשהגיעה שנת 1998, שנת החמישים למדינת ישראל, זרצקי ביקש לציין את האירוע ההיסטורי גם בפן היהודי והקים את עמותת 'גשר של זהב'. "היה אז מופע 'פעמוני היובל', והגעתי למסקנה שצריך לעשות משהו עם יידישקייט", הוא מספר. "פניתי לאריה שומר, מנכ"ל בית הנשיא, וכן למנהל לשכת ראש הממשלה. אמרתי לשניהם: אני רוצה את סמל המדינה יחד איתי בפעילות; להביא בני ובנות מצווה מרחבי העולם היהודי, להכין אותם לבר מצווה ולחבר אותם לירושלים. שני המנכ"לים אמרו לי: אנחנו אחריך, אבל תצטרך לגייס אמצעים. פניתי למנכ"ל אל־על בזמנו, תת־אלוף יואל פלשוב. הכרתי אותו עוד מהצבא. אמרתי לו: אני רוצה 50 כרטיסי טיסה לילדים ולהורים שלהם מ־50 יעדי אל־על בעולם. תשובתו הייתה: אתה הזוי! אמרתי לו: יש לי חבר בשם כצל'ה. הוא בלי רגל. כשהוא ניסה לגייס תרומה לטובת עם ישראל ממישהו מקנדה והתורם התחיל להתמהמה, הוא הוריד את התותבת, שם על השולחן ואמר לו: זה מה שאני עשיתי למען עם ישראל. מה אתה עושה? אז תן לי כרטיסים בבקשה, ולא תפסיד. אני מבטיח לך שבכניסה למלון הולידיי אין בירושלים יהיה דגם של מטוס אל־על, עם שמות של 50 ילדים, מקוסטה ריקה, מפנמה, לא רק מארצות הברית וקנדה. הוא לחץ על הכפתור והזמין את מנהלת יחסי הציבור, והיא התלהבה מהרעיון. ואכן הוא נתן 50 כרטיסי טיסה מ־50 מקומות בעולם. הגיעו הורים וילדים. אולמרט היה ראש עיריית ירושלים, נתניהו היה בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, ושניהם השתתפו באירוע".
מאז יצא זרצקי לדרך עם המיזם עשר פעמים נוספות, מדי שנתיים-שלוש. "הרעיון דומה לפרויקט תגלית, אבל לבני ולבנות מצווה מיישובי ספר, ירושלים והתפוצות". בהמשך פיתח את המיזם ללימודים על אודות ירושלים וצה"ל. זה הוביל לחיבור ולהקמת מיזם נוסף לחיילים בודדים וכן לייסוד 'שבת ירושלים'. "אחרי כמה שנים באתי לרבנות הראשית ואמרתי: צריך לעשות משהו גדול - לא רק יום ירושלים, שהוא נחלתם של הכיפות הסרוגות, אלא גם שבת ירושלים שתגיע לקהלים רחבים יותר. וכך לפני 20 שנה, בשנת תשנ"ה, העברתי החלטה במועצת הרבנות הראשית, שהשבת לפני יום ירושלים תיקרא שבת ירושלים בתפוצות, והוספתי את המילה 'לאחדות'".
שכול מחבר
לאורך השנים פעל זרצקי להלחנת התפילה לשלום ירושלים ולהפצתה בישראל ובתפוצות. הוא יזם את פרויקט אור מירושלים, שבו חידש את הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת החורבה בטקס המשודר לעם היהודי בתפוצות בשיתוף חיילים עולים, חיילים בודדים וקהילות בירושלים, שלמען העצמתם הוא פועל לכל אורך השנה. על פועלו הרב, בשנת 2017 החליטה עיריית ירושלים להעניק לו את עיטור הכבוד 'יקיר ירושלים'. בנימוקי הוועדה היו פעילותו לקירוב לבבות בין בני נוער יהודים מהארץ ומהעולם, עשייה ענפה לערבות הדדית בין יהודי ישראל והתפוצות והאדרת שמה ומרכזיותה של העיר בלב העם היהודי.
סביב מעגל השנה דואג זרצקי לחיילים בודדים בירושלים. תחילה הקים מערך של בתים חמים, ובהמשך התרחב למיזמים נוספים. "אנחנו דואגים להם בכל מה שאנחנו יכולים. כך למשל בכל יום שישי אני מחלק עשרות רבות של חלות מתוקות לחיילים בודדים בירושלים. אנחנו מקיימים בעבורם לא מעט ימי העצמה ופעילויות נוספות. יש 49 עמותות בארץ שדואגות לחיילים בודדים. אני לא מחפש כבוד או תהילה", הוא מצטנע. "לקחנו קבוצה של חיילים בודדים שמשרתים במשמר הגבול בירושלים, והחלטנו לאמץ אותם לזכרה של רב־סרן הדס מלכא, ה' ייקום דמה, שנרצחה בשער שכם לפני שמונה שנים".
בנוסף לכך בשנת 2019 יזמה 'גשר של זהב' את 'מסע התקומה' - מירושלים לפולין ובחזרה - של החיילים העולים הבודדים, הקרביים והמצטיינים. במסגרת המסע עוברים החיילים והחיילות הכנה ערכית בירושלים ביד ושם, במוסדות ערכיים נוספים סופגים את ערכי 'ירושלים המתחדשת' טרם יציאתם למסע וכך מתחברים לירושלים ממחנות הריכוז בפולין ומבית הכנסת נוז'יק בוורשה. השיא הוא חיבור לצבא פולין וטקס משותף ליד אתר גטו ורשה, סמל לגבורה יהודית, ביום המרד, 19 באפריל.
בשבת הבאה עלינו לטובה, בהר־בחוקותי, תצוין בפעם ה־20 שבת ירושלים בתפוצות לאחדות, באלפי מקומות על פני תבל, בשיתוף פעולה עם משרד החוץ ועם משרד הביטחון, בהצדעה לחיילים בודדים שעלו מחו"ל כדי לשרת בצה"ל. לקראת השבת צפוי להתקיים אירוע פתיחה חגיגי שאליו יתחברו בשידור חי שגרירויות וקונסוליות של ישראל מכמה מוקדים בעולם היהודי, והן תברכנה את בירת ישראל לקראת שבת ירושלים: וושינגטון עם השגריר יחיאל לייטר, שהוא אב שכול, ניו יורק עם הקונסול הכללי אופיר אקוניס, פריז עם השגריר יהושע זרקא, לונדון עם השגרירה ציפי חוטובלי ועוד. באירוע צפוי להיערך שיח אחדות בהשתתפות משפחות שכולות, ובתוכן הרב איתן אייזמן, ששכל את הבן שלו צביקי לפני 23 שנים ואת שני הנכדים שלו, שי ונועם סלוטקי הי"ד, שנפלו בקרבות עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל'.
"שיתוף הפעולה עם משרד הביטחון ומשרד החוץ החל בנר ראשון של חנוכה, סביב מיזם חיבור של משפחות שכולות ישראליות עם משפחות שכולות על פני תבל. על פי נתוני משרד הביטחון, ישנן יותר מ־3,000 משפחות כאלה מאז קום המדינה, ואנחנו מחברים משפחה למשפחה. כך למשל חיברנו בין המשפחה של בן זוסמן מירושלים למשפחת הררי מברוקלין ניו־יורק, שבנה שמואל נפל בתחילת המלחמה. השבתות כאן ובתפוצות יהיו לזכרם של המקבילים: כאן בירושלים לזכרו של שמואל הררי, ובברוקלין לזכרו של בן זוסמן. אם כן זאת ממש שבת עולמית לאחדות, וזו רק ההתחלה", הוא מבטיח.