על התמודדותן של גננות עם השלכות המלחמה על הילדים בגנים שוחחנו עם רותי נאמן, ראש החוג לגיל הרך במכללת אפרתה על רקע כנס מיוחד שהתקיים במכללה סביב הסוגיה.
בכנס, מספרת נאמן, השתתפו "עשרות חוקרים מכל הארץ שהגיעו כדי להציג מחקרים על השפעות המלחמה על הגננות והילדים", ולמעשה מדובר בכנס שנולד מתוך צורך שהתגלה בשטח, בגנים עצמם. "גננות ותומכות חינוך פוגשות ילדים שהאבות, ולפעמים גם האמהות שלהם, נמצאים במילואים, הן מלוות יתומי מלחמה ונדרשות למצוא דרכים יצירתיות לשמור על חוסן".
לשאלתנו אם מדובר בהתאמה של דרכי חוסן קיימים למציאות העכשווית או ל"המצאה", של דרכים חדשות, משיבה נאמן ואומרת "גם וגם", ומסבירה: "הן צריכות גם להישען על כלים קיימים וגם למצוא דרכים יצירתיות. מדובר במשהו שלא היה בישראל בסדר גודל כזה. באחת ההרצאות גננת שכיום מדריכה במכללה סיפרה שאם עד המלחמה היו שני ילדים שאבותיהם במילואים, כעת הורי 15 ילדים נמצאים במילואים ומתמודדים עם מציאות שבה הם לא יודעים מתי ההורה יגיע ואם יגיע לשבת".
באחד המקרים אם סיפרה לגננת שלא הכינה כריך לבנה כי זו הייתה משימתו של האב ואותה גננת הובילה פרויקט פנימי בגן ובו ילדים מכינים לחברים שלהם כריכים. למעשה "היא המציאה דרכים להתמודדות בקהילה".
בהתייחס לילדים שאיבדו אבות שנפלו במלחמה, אומרת נאמן כי יש להפנים שגם הגננות עוברות תהליך של אבל גם אם אינן חלק מהמשפחה. למעשה מרגע היוודע דבר נפילת האב הן חלק בלתי נפרד מהאירוע שמכה גם בהן, ולכך צריכה להיות הכרה תואמת מעבר לתמיכה וההדרכה של פסיכולוגית, יועצת וכיוצא באלה.
עוד ציינה כי חלק מההתמודדות בגנים בעת מלחמה היא ההתמודדות הקיימת בכל רחבי הארץ, ההתמודדות עם אזעקות וריצה לממ"דים, ויש גננות שעל מנת להפיג את המתח סביב הסיטואציה ולחזק את חוסנם של הילדים עשו שימוש במוסיקה ברגעים שכאלה.
על המידע שהצטבר והוצג בפני באי הכנס, אומרת רותי נאמן כי השמיעה ההדדית של חוקרים ובעלי ניסיון אודות ההתמודדות מייצרת רעיונות חדשים לחשיבה משותפת, מניבה מחקרים חדשים שמתבררת נחיצותם ומייצרת שיתופי פעולה לקראת ההמשך.