בשיח הציבורי שלנו בימי מלחמה מול אויב אכזר ולא אנושי, עולה מדי פעם השאלה "האם ניתן לנצח את הטרור?".
מהו בעצם הטרור? חשוב להבין כי הטרור אינו אויב צבאי או מדיני, אלא תופעה שונה לגמרי. הוא אינו גוף שניתן להביס בקרב אחד או כמה, שיכריעו אותו. הטרור הוא אמצעי לחימה המשמש ארגונים ובודדים תחת אידאולוגיות משתנות ואירועים חברתיים, תרבותיים ודתיים מורכבים. לכן המושג 'ניצחון על הטרור' הוא מעורפל ולעיתים אף מטעה.
הטרור שואף לזרוע פחד, ליצור תחושת חוסר שליטה ולערער את הביטחון האישי והציבורי. הוא פועל בעיקר על תודעת הציבור כדי להחליש את השלטון שמולו הוא מתמודד. גם אם מדינה מצליחה לסכל פיגועים ולפגוע בתשתיות טרור, די בפיגוע אחד כדי ליצור דמורליזציה בציבור ותחושת כישלון רבה. ברור אפוא כי ההצלחה במאבק בטרור איננה נמדדת בכמות הסיכולים או הנרצחים והפצועים, אלא בעיקר בתחושת הביטחון של הציבור וביכולת פרנסיו לאפשר שגרת חיים נורמלית.
לכן המושג 'מיגור הטרור' מציע גישה מציאותית ונכונה יותר. אין מדובר בהשמדת כל סממן טרוריסטי, שזו משימה כמעט בלתי אפשרית, אלא בצמצום דרסטי של יכולות הטרור, פגיעה בתשתיותיו, שיבוש דרכי מימונו ושיפור היכולות ההגנתיות של המדינה ושל החברה. כמו כן המאבק בטרור אינו מתמקד רק באויבים מבחוץ אלא גם בחוסן החברתי של העם, בחינוך להפנמת תהליכי המשימות למיגורו ובשילובן עם כוחות בין־לאומיים. לכן התפיסה שיש לשאוף ל'מיגור' ולא ל'ניצחון מוחלט' אינה ביטוי לחולשה. נהפוך הוא, היא מבטאת הבנה נכונה ועמוקה של אופי האיום הטרוריסטי ושל היכולת לפעול נגדו בצורה עקבית, חכמה, נחושה ומורכבת. יש בה תגובה הולמת לטרור ביצירת מציאות שבה הוא איננו שולט בסדר היום ואינו מכתיב את חיי האזרחים. גם התקשורת במציאות כזו איננה נאלצת לתת פרסום לפיגועי הטרור, ובזאת הוא יאבד את כוחו העיקרי, שכן ללא תקשורת הטרור מאבד מיכולותיו להכתיב את סדר היום הציבורי באמצעות פיגועי ראווה.
כבר בשנת 1987 הציע בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, דוקטרינת לחימה בטרור. בספרו 'הטרור - כיצד יוכל המערב לנצח', הוא מצביע על חשיבות יצירת אמנה בין־לאומית למיגור הטרור. לשם כך נתניהו מציע הקמת ארגון בין־לאומי שיפעל נגד הטרור בראייה גלובלית ובאמצעות ארבעה תפקידים עיקריים: 1. איסוף מודיעיני. 2. הגנה על מתקנים בין־לאומיים. 3. פעילות צבאית במקרי חירום. 4. פעילות מדינית נגד מדינות היוזמות ומטפחות טרור.
במסמך אסטרטגית צה"ל, כפי שנכתב ב־2015, נכתב כי מטרת צה"ל היא להגן על ביטחונם של מדינת ישראל ואזרחיה, להבטיח את קיומה, וכן נכתב כי מטרת צה"ל לנצח בכל עימות שיידרש לו, לפי הנחיות הדרג המדיני. יש טוענים כי המטרות לניצחון על חמאס לא הושגו, שכן ישראל לא עמדה במטרות המלחמה שהציב הדרג המדיני. הטענה היא שיכולותיו כארגון טרור והיכולות המדיניות שלו לא הושמדו. דרישות חמאס להישרדות (בעיקר באמצעות החטופים) ולא לכניעה במלחמה מול ישראל עומדות בניגוד לדרישתה לניצחון מול חמאס. סיבוב הפירמידה של מטרות המלחמה מציג שינוי אידאולוגי ואסטרטגי. ניתן לראות כי ישראל הנחילה מכת מוות לארגון טרור שטני, וכי לא ניצחון דרוש כדי להכניעו אלא מיגורו עד חורמה. נראה שהיום, במאה ה־21, ישראל ועימה העולם כולו טרם הפנימו את תורת הלחימה בטרור ואת המטרות למיגורו.
הכותבת הינה חברה בחוג הפרופסורים לחוסן לאומי, עיתונאית לשעבר ב'ידיעות אחרונות' וב'קול ישראל'