"נולדתי למשפחה דתית ומאוד מוזיקלית בבאר שבע, והמוזיקה נכנסה לחיי בגיל ממש צעיר", מספר אופיר אלחייני, 29, תושב נתיבות, נשוי ואב לבן, זמר ומוזיקאי יוצר.
"אבא שלי היה זמר ופייטן, וזה השפיע עליי מאוד. יש לי תמונות מהילדות כשאני תינוק עם מיקרופון ביד. בגיל שמונה התחלתי ללמוד לנגן על פסנתר, ויותר מאוחר גם למדתי גיטרה ובניתי אולפן קטן בבית שלאט לאט התרחב וגדל. כילד הייתי מופיע בטקסים בבתי ספר ובאירועים פרטיים, ובגיל 16 הצטרפתי ללהקת הנוער של באר שבע. זו הייתה להקה מעורבת, הופענו בארץ ובחו"ל, ובתקופה ההיא מאוד נפתחתי לעולם החילוני. במשך שנתיים חייתי את העולם הזה, וברוך ה' בגיל 18 קרה שינוי גדול".
"בסוף כיתה י"ב הרגשתי שאני רוצה לעשות שינוי מבחינה רוחנית. לא ידעתי איפה אני עומד מבחינה דתית ואמונית, הייתי קרוע בין העולמות, והאמצע הזה היה קשה לי. מיום ליום הרגשתי יותר ויותר שחסרה לי משמעות לחיים, שחסרה לי מטרה אמיתית ועמוקה ששווה לחיות בשבילה. חייתי בשני העולמות, וידעתי שאני צריך לבחור באחד מהם".
"אחרי בדיקה ומחשבה עמוקה החלטתי להתחזק בתורה ובמצוות, ולכן עזבתי את הלהקה שהופעתי בה וחלק ניכר מהסביבה שהייתי איתה עד אז. הרגשתי שבעולם החילוני יש הנאות, אבל הן מאוד רגעיות. אין משהו עמוק שנשאר. אגב, הרגשתי את זה גם בשירים שכתבתי אז. האמת תופסת אצלי מקום גדול, והרגשתי שאני לא מבין אותה. איפה היא? מה זו האמת הזו? הרגשתי ריקנות גדולה".
רבים מתארים את התחושות שעליהן דיברת, אך חלק גדול מהם אינם עושים איתן דבר.
"אצלי זה ממש בער, לכן החלטתי להתחיל ללמוד בישיבת ההסדר בשדרות. התחזקתי שם מאוד, הישיבה הצילה את עולמי הרוחני וחיברה אותי לה' בצורה עמוקה ומופלאה. בהתחלה פחדתי ללכת לישיבה, חשבתי שזה כבד וגדול עליי, אבל ברוך ה' חבר טוב שכנע אותי וזרמתי איתו. בישיבה מצאתי הרבה משמעות לחיים, והבנתי שיש בעולם רבדים הרבה יותר עמוקים ממה שהכרתי עד אז. הבנתי שיש דרך ישנה וטובה שאנחנו מחויבים ללכת בה, וזה גם מאוד כדאי לנו".
איך סביבתך הקרובה הגיבה לבחירתך ללמוד בישיבה?
"זה לא תמיד היה פשוט. אחרי תקופה קצרה אך משמעותית בישיבה התגייסתי למודיעין שדה. שירתתי שלוש שנים, וממש חיכיתי לרגע שבו אחזור לישיבה. אחרי הצבא הרבה חברים שלי טסו לטיולים ארוכים ברחבי העולם, אבל אני חזרתי לישיבה כמה ימים אחרי השחרור והמשכתי ללמוד. חלק מהחברים צחקו עליי, ואמרו שאין סיכוי שאצליח, אבל ברוך ה' הצלחתי לחזור למרות שזה לא היה פשוט".
אלחייני מספר, שההשקעה שלו בלימודים בישיבה והשינוי הרוחני שעבר השפיעו על הכתיבה שלו:
"לפני ההתחזקות כתבתי בעיקר שירי אהבה בנאליים, ומאז שהיא קרתה אני כותב בעיקר שירים שמדברים על החיים, על אמת, על עבודת ה' בעולם. אני מקבל המון השראה מלימוד התורה, השירים שלי מדברים על דברים שקשורים לעבודת ה', וגם בזכות כך אני מאמין שהרבה אנשים יכולים להתחבר אליהם".
"במהלך תקופת הלימודים בישיבה התחלתי לעבוד על החומרים שלי ולהקליט אותם. למדתי בישיבה במשך שנתיים אחרי הצבא, וביום שבו סיימתי את לימודיי בישיבה הוצאתי את השיר הראשון. זמן קצר לפני השחרור הקלטתי קאבר לשיר של ישי ריבו, הוא רץ חזק ברשתות וגם הגיע אליו. בעקבות כך הוא התקשר אליי, ואמר שממש אהב את הביצוע. בנוסף לכך הוא גם העלה אותו בדף שלו והזמין אותי להופיע איתו בכמה הופעות. הדבר הזה נתן לי מעין אישור שאני טוב ויכול להצליח. ברוך ה', לאחר מכן התחלתי להופיע ולהתארח עם אומנים נוספים וגם עם הלהקה שלי. גם סבב ההופעות האחרון שעשיתי יחד עם הלהקה היה מוצלח, וזה נתן לי כוח להמשיך".
לא יכול אחרת
"אחרי שהוצאתי את השיר הראשון קיבלתי חשק לעוד. המשכתי לעבוד על האלבום והגברתי את קצב ההופעות. ידעתי שהדרך תהיה ארוכה וקשה, אבל לא היה לי ספק שזה הולך לקרות. יותר ויותר אנשים התחילו להכיר אותי בהדרגה, ואחרי 'אחד', השיר השני שהוצאתי שגם היה השיר הראשון שהפקתי בעצמי, ההכרה התחזקה עוד יותר. השיר קיבל תהודה יפה, ותכננתי לצאת למסע הופעות, אבל הקורונה דחתה את כל התוכניות שהיו לי".
"בגיל 25 התחתנתי ועברתי לנתיבות, וזה נתן לי חשק להרים הילוך, להוציא יותר שירים וגם להופיע יותר. הופעתי במספר מקומות, בין היתר עם ישי ריבו, עקיבא, יונתן רזאל, שולי רנד, עידן עמדי, עמיר בניון ותזמורת מזרח ומערב, ולפני כחודשיים יצא האלבום הראשון שלי שהוא למעשה כל הדרך שעשיתי עד היום".
אפרופו דרך, אפשר לראות שאתה עובד, מוציא שירים ומשקיע, ומחכה לפריצה הגדולה.
"בתוך תוכי אני מאוד מחכה לזה וחולם על זה. אני עושה את מה שאני יכול, מתפלל ומשתדל. עד כה, תודה לאל, הצלחתי להתפרנס רק ממוזיקה. אני מופיע, ובנוסף מפיק את השירים שלי וגם של אחרים. יחד עם זאת, יש גם זמנים קשים. אם לא הייתה לי אמונה גדולה בה', בעצמי ובשירים שלי, לא הייתי עושה את זה. יש ימים של עליות וירידות, וזה לפעמים קצת מורכב. משתדל להיות בטוב, וברוך ה' יש דברים טובים שקורים. יש פידבקים מדהימים וקהל מגוון שמתאסף והולך איתי לאורך כל הדרך. זה מרגש אותי לדעת שאנשים שומעים ואוהבים, מגיעים להופעות ושולחים הודעות מרגשות".
"לעשות מוזיקה זה לא עיסוק רגיל. הרבה פעמים יש חוסר יציבות, וצריך להיות חזק ולא להישבר. האמת היא, שאני גם מרגיש שאני לא יכול לעשות משהו אחר. זה הלב שלי. תמיד אמרתי שאני לא בוחר במוזיקה, אלא היא בחרה בי. זה חלק ממני. המוטו שלי הוא כל הזמן להיות בהתקדמות, גם אם היא קטנה. העיקר לא לעצור, ודאי שלא ללכת אחורה. לכתוב שירים חדשים, להופיע כמה שיותר, ליצור שיתופי פעולה מעניינים, ואני מאמין שיהיו הפתעות טובות בקרוב".
אני מניח שבמהלך הדרך גם היה מי שייעץ לך לקצר תהליכים וללכת לריאליטי.
"כן, זה עלה לא מעט פעמים. היו המון הצעות, וכמעט גם נכנסתי לאחת התוכניות, אבל בסוף הבנתי שזה לא אני. הבנתי שבאתי לעשות מסע עם השירים שלי, בלי קיצורי דרך. המטרה שלי היא לא להיות מפורסם לשם הפרסום. אולי פעם זו הייתה המטרה שלי, אבל היום אני רוצה שאנשים יאהבו את השירים שלי ושהם יעשו להם טוב. אני מאמין שאדם צריך לעשות טוב בעולם, והרבה פעמים הטוב הזה הוא הכישרון שקיבלתי ואיתו אני צריך לפעול".
"כשאני מסתכל על עצמי, אני מאמין שזה מה שיש לי לתת לעולם. כשאנשים מגיבים לשירים ואומרים שהם מקרבים אותם לה', משמחים או מרגשים אותם, אני ממש מרגיש שאני מממש את הייעוד שלי. וכמובן שאני מתפלל לקב"ה, שיזכה אותי לממש את הייעוד שלי לאורך ימים ושנים באופן כמה שיותר חזק ומשמעותי".