טוב לאמריקה

כמה מהלכים שהתרחשו בימים האחרונים גרמו לתהיות רבות בישראל בנוגע לכוונותיו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

זה התחיל בהודעה שהאמריקנים מפסיקים את המתקפה על החות'ים, נמשך בשחרורו של החטוף עידן אלכסנדר ביוזמה אמריקנית ללא מעורבות ישראלית, והגיע עד להסרת הסנקציות מעל סוריה לאחר המפגש בין טראמפ לנשיא הסורי החדש, למרות בקשה מפורשת של ישראל שלא ללכת למהלך הזה.

כלי התקשורת בישראל ניתחו בצורות שונות ומשונות מדוע "טראמפ הפנה עורף לישראל", כלשונם, אבל ייתכן מאוד שמדובר בפרשנות מנופחת. ההתבטאויות של טראמפ אכן השתנו בשבוע האחרון - לפחות בחלקן - אבל צריך לזכור את ההקשר. טראמפ הכין את הקרקע לקראת ביקור חשוב בעבורו במזרח התיכון, שאחת המטרות העיקריות בו - לצד המטרה המדינית - היא למכור ציוד צבאי וטכנולוגיות אמריקניות בסכומי עתק לסעודיה, קטאר ויתר מדינות המפרץ.

אפשר לקחת את איראן לדוגמה. טראמפ לא מסתיר את רצונו לסיים את העניינים איתה בהסכם, אבל הוא לא היסס לשגר מסרים חריפים לעבר המשטר בטהרן. "איראן היא הכוח ההרסני ביותר, אני רוצה לעשות עסקה עם איראן, אבל אם היא תדחה את ההצעה לא תהיה לנו ברירה לתקוף. איראן צריכה להחליט עכשיו - אין לנו זמן, תעשו את המהלך שלכם. לאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני".

כך גם בעניין החות'י, התברר שלא מדובר בהפניית עורף לישראל אלא בעיקר מהלך משיקול של עלות-תועלת. תחקיר של העיתון 'ניו יורק טיימס' שפורסם השבוע, העלה כי טראמפ החליט להפסיק את המתקפה נגדם לאחר שהבין כי מדובר במערכה יקרה שאינה מניבה הישגים של ממש.

על פי הדיווח, טראמפ ביקש מהצבא האמריקני להראות תוצאות משמעותיות למתקפה בתוך 30 יום מתחילתה. לאחר שעבר פרק הזמן הזה נמסר לו דוח שקבע כי למרות מכות האש של צבא ארצות הברית, החות'ים יירטו כמה כטב"מים אמריקניים והמשיכו לירות לעבר ספינות צבאיות בים האדום, כולל נושאת מטוסים אמריקנית, והעלות המשוערת של המתקפה הגיעה למיליארדי דולרים. אומנם במסמך שניפק לו הצבא האמריקני קרא טראמפ שההתקפות ערערו מעט את היכולות של החות'ים, אך לא יידרש מהם מאמץ מיוחד כדי לשחזר את היכולות שהושבתו.

גורמים בממשל ובכירים ערבים טענו כי השליח סטיב ויטקוף הגיש לטראמפ הצעה לסיים את המערכה בתימן עם תמורה אחת: ארגון הטרור החות'י לא יתקוף ספינות אמריקניות בים האדום - אך ללא שום התחייבות להימנע מתקיפות נגד ספינות אחרות, ובמיוחד אלה הקשורות לישראל.

ההחלטה להפסיק את המתקפה בתימן הייתה מנוגדת לדעתם של שר ההגנה פיט הגסת', היועץ לביטחון לאומי לשעבר מייק וולץ, ומפקד פיקוד המרכז בצבא ארצות הברית מייקל קורילה, שהעריכו שיש צורך במהלך צבאי שייקח לפחות תשעה חודשים. מנגד מי ששכנע את טראמפ לעצור את המבצע, על פי העיתון, היו סגנו ג'יי. די. ואנס ומזכיר המדינה מרקו רוביו.

ביחס למצב בעזה הנשיא האמריקני מצד אחד רמז שצריך לחתור לסיום המלחמה, ומהצד השני התגאה בהשבתו של עידן אלכסנדר, ועל פי דיווחים מסוימים אף ניסה להביא אותו לפגישה בקטאר - מהלך שנדחה על ידי משפחתו של שורד השבי. טראמפ דיבר על חשיבות הסיוע ההומניטרי, אבל גם תלה אותו בהתנהלות חמאס. "לתושבי עזה מגיע עתיד טוב יותר. אבל זה לא יכול לקרות כל עוד השלטון שלהם חוטף ורוצח", אמר.

כששוחרר עידן אלכסנדר נשלח השליח סטיב ויטקוף לפרגן לראש הממשלה נתניהו ולהסביר שמהעבודה המשותפת ניכר מאוד שנתניהו עושה כל שניתן כדי להביא לשחרור החטופים.

גם אחרי הפגישה עם אחמד א־שרע, נשיא סוריה החדש, הזדרז הממשל להבהיר שהיא נערכה כדי לקדם בין היתר נורמליזציה עם ישראל.

טראמפ גם עורר סערה כשהתברר שהוא עומד לקבל ממשפחת המלוכה הקטארית את מטוס הג'מבו היוקרתי 'מלכות שמיים' שישמש כמטוס 'אייר פורס 1' של נשיא ארצות הברית. הוא ספג ביקורת רבה על כך, גם מתומכיו - שכלל לא אוהבים את החיבור האמריקני־קטארי בשל הזיהוי של קטאר עם טרור ומימונו.

התנגשות זרמים במפלגה

אז לאן באמת מכוון הממשל האמריקני ומה הוא מצפה מישראל? רות פינס־פלדמן, עמיתת מחקר במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית ודוקטורנטית בבית הספר ליחסים בין־לאומיים וממשל באוניברסיטת תל אביב, חושבת שאי אפשר להסתכל על המצב מזווית הראייה של "טראמפ עקף את ישראל כדי להוביל לתוצאה מסוימת".

"לא נכון להגדיר את זה כך", מסבירה פינס־פלדמן. "ארצות הברית היא מעצמה עולמית, היא לא צריכה 'לעבור' דרכנו. כן, כבת הברית החשובה שלה באזור, והמדינה שיש לה יחסים מיוחדים איתה, אפשר היה לקוות ולצפות שנקבל התראה מוקדמת, אך נראה שאף מדינה לא הייתה בסוד העניינים בנוגע לכך. ניתן לראות בפעולות אלה המשכה ומימושה של מדיניות 'אמריקה תחילה' של ממשל טראמפ בזירת מדיניות החוץ. המשמעות היא שארצות הברית תחת הנהגתו של טראמפ דואגת בראש ובראשונה לאינטרסים הביטחוניים, האסטרטגיים והכלכליים שלה במזרח התיכון ובעולם, גם אם המשמעות היא שמימוש האינטרסים הללו אינו חופף ולעיתים אף מנוגד לאלו של בעלות בריתה הקרובות ביותר".

היא מדגישה כי "אם נשווה בין מדיניות ממשל טראמפ הראשון למדיניות ממשלו השני - הרי ברור שטראמפ הנוכחי של 2025 מקדם ושואף להגשים בצורה אגרסיבית הרבה יותר את 'מה שטוב לאמריקה' בראש ובראשונה לשיטתו. ממשל טראמפ מאפשר לישראל לנקוט מדיניות הרבה יותר רחבה וגמישה. על ישראל לדעת לנצל חופש פעולה זה ולפעול במהירות, ביצירתיות ובנחישות. דוגמה לכך היא ניסיון החיסול של מוחמד סינוואר, בהתאם למדיניות משא ומתן תחת אש. סביר להניח שזה לא היה מתאפשר עם ממשל דמוקרטי".

האם העובדה שטראמפ מנסה להיות "מיישב הסכסוכים הבין־לאומי" עלולה לפגוע בנו בסוגיות ליבה כמו היום שאחרי בעזה או הגרעין האיראני?

"מרכיב משמעותי מלהיות מעצמת־על הוא להיות מעורבת ולהשפיע בסכסוכים אזוריים ברחבי העולם - כריבון בזירה הבין־לאומית. טראמפ מנסה לפי דבריו להחזיר את היציבות העולמית שהתאפיינה בתקופת כהונתו הראשונה וליצור שקט בזירות נפיצות או מלחמתיות ברחבי העולם - במזרח התיכון ובאוקראינה. זאת, על מנת לאפשר לארצות הברית להפנות את עיקר משאביה והקשב של מקבלי ההחלטות שלה למאבק הגאו־אסטרטגי, כלכלי וטכנולוגי מול סין במזרח אסיה. טראמפ רוצה להותיר אחריו מורשת של נשיא משכין שלום וכנראה שואף לקבל פרס נובל לשלום.

"גם כאן, על מדינת ישראל לפעול על מנת להבטיח כי ארצות הברית מתחשבת באינטרסים שלה בעת שהיא פועלת ליישוב סכסוכים אזוריים. יש להזכיר לממשל טראמפ - ההזדמנויות שאנחנו רואים כיום במזרח התיכון התאפשרו בזכות פעולותיה של ישראל במהלך המלחמה ועוד קודם לכן - בסוריה ובלבנון והסכמי אברהם. ישראל היא הכוח המניע מאחורי התפתחויות אלו. למהלך של נורמליזציה עלינו להגיע מעמדת עוצמה, כפי שעשינו בהסכמי אברהם. בנוסף לכך, על מנת למנוע הפתעות לא נעימות, עלינו לדון עם ארצות הברית על הקווים האדומים של ישראל ביחס להסכם גרעין עם איראן ולשמור על חופש פעולה ישראלי".

האם ההיסטריה הפוליטית־תקשורתית סביב סוגיית המחלוקות בין נתניהו וטראמפ מוצדקת? האם באמת חלה התרחקות של ממש ביניהם?

"גם בזמן ממשל טראמפ הקודם היו רגעי מחלוקת. בסוף המנהיגים הם בני אדם, וכמו בכל מערכת יחסים - יש עליות ומורדות. מה שחשוב הוא שראש הממשלה ימשיך לפעול לקידום האינטרסים של ישראל, גם במחיר של חיכוך מסוים עם הנשיא טראמפ. אגב, פערים באינטרסים אינם דבר חדש במערכת היחסים שבין ארצות הברית לישראל, וראינו גם תחת ממשלים אמריקניים קודמים חילוקי דעות נוקבים. ישראל תצטרך להקדיש מחשבה לאופן שבו היא מפחיתה בהדרגה, ככל שניתן, את תלותה בארצות הברית בטווח הבינוני והארוך".

עד כמה האמריקנים ימשיכו לתת גיבוי למהלכים התקפיים בעזה אם המגעים שטראמפ מעוניין בהם ייכשלו?

"לישראל אין זמן בלתי מוגבל לפעול בצורה עצימה בעזה. יש לנצל את האשראי שניתן לישראל לפעול שם בחופשיות רבה. צריך להבין שהמחוות הערביות (כגון הענקת המטוס הנשיאותי החדש לטראמפ על ידי קטאר. נ"ק) כמו גם שחרור החייל הישראלי־אמריקני עידן אלכסנדר מידי חמאס - נועדו ליצור אווירה חיובית לקראת ביקורו של טראמפ במזרח התיכון, ומעידים על כך שחמאס נמצא במקום פגיע, רגע אחרי שישראל הכריזה על כוונה להיכנס למהלך צבאי נרחב ברצועה. מהלכים אלה לא בהכרח ישליכו לרעה על המשך המלחמה בחמאס. כל עוד נמשיך לשמוע על מהלכים בעזה כמו ניסיון החיסול של סינוואר - אנחנו בכיוון חיובי, ימים יגידו. אנחנו בנקודה קריטית בהתפתחות המלחמה.

"ראוי גם להדגיש, הפעולות העוצמתיות בעזה לחיסול מוחמד סינוואר מיד לאחר שחרור החייל החטוף עידן אלכסנדר, כאשר טראמפ בעיצומו של הביקור במפרץ, מדברות בעד עצמן. יש לנו אשראי וגיבוי אמריקני שחובה לנצל אותו כעת".

ביידן אמר לנתניהו מספר פעמים Don't, ונתניהו פעל לפי האינטרס הישראלי. האם מול טראמפ הוא יכול להרשות לעצמו לנהוג באותה צורה?

"טראמפ נוטה שלא להיכנס לפרטים, וייתכן שדווקא על רקע זה נתניהו ינסה 'להערים' עליו בדרכו שלו להשגת מטרותיה של ישראל במלחמה בחמאס. המפלגה הרפובליקנית והקונגרס האמריקני לא יאפשרו לנשיא טראמפ להיכנס לעימות חזיתי כפי שהיה בעבר".

תסכימי עם ההנחה שנראה שבוושינגטון יש רוח גבית גדולה מאוד לישראל, למרות האירועים האחרונים וההתנגשויות בין נתניהו לטראמפ?

"בהחלט. יחד עם זאת צריך להכיר בעובדה שבתוך הממשל מתקוטטים שני זרמים מרכזיים בתוך המפלגה הרפובליקנית, על דומיננטיות, בכל הקשור לקבלת החלטות בנושאים אסטרטגיים: מצד אחד, הזרם הרפובליקני הוותיק (הנאו־שמרנים), שאנשיו דוגלים במדיניות חוץ ניצית יותר ובהענקת תמיכה חסרת פשרות לבעלות בריתה של ארצות הברית נגד יריבותיהן המשותפות - איראן, ארגוני הטרור האסלאמיסטים ועוד. זאת לעומת הזרם ה'בדלני', השואף לממש באופן בלעדי את האינטרסים של ארצות הברית. כבר מתחילת כהונת טראמפ ברור היה שזה רק עניין של זמן עד ששני הזרמים יתנגשו בסוגיות ליבה".

האם לדעתך יש משמעות לעובדה שטראמפ מבקר במזרח התיכון אך פסח על הגעה לישראל?

"כנראה טראמפ העריך שכל עוד לא נרשמת פריצת דרך בסוגיית שחרור החטופים וסיום המלחמה בעזה - ביקור שלו בישראל לא יועיל, וזו דרכו להפעיל לחץ על המעורבים. נוסף על כך, עם טראמפ זה עוד עשוי להשתנות עד סיום הביקור. אם תהיה פריצת דרך משמעותית בעזה, או הזדמנות שהוא רואה לנגד עיניו, ייתכן שעוד נראה אותו בישראל.

"צריך לזכור שהביקור במדינות המפרץ נועד בראש ובראשונה לקדם את היחסים המסחריים והטכנולוגיים בין ארצות הברית למפרץ. מבחינת ארצות הברית לא הכול סובב סביבנו, ואולי טוב שכך. יש ביקורת פנימית בארצות הברית מתוך המפלגה הרפובליקנית כלפי טראמפ על מעורבות גדולה מדי למען ישראל. זו דרך גם להשתיק את הקולות האלה. עם זאת יש לשים לב ולבחון את השותפות בתחום האנרגיה והביטחון בין המדינות ולוודא שהמחויבות של ארצות הברית לביטחון ישראל נשמרת".

חיסול סינוואר כרמז

עורך הדין מארק צל, יושב ראש המפלגה הרפובליקנית בישראל, חזר השבוע לארץ אחרי שקיים שיחות עם בכירים בוושינגטון, והוא דוחה באופן מוחלט טענות ליחסים עכורים בין נתניהו לטראמפ. "זה קשקוש. היחסים בין טראמפ לנתניהו ובין ישראל לארצות הברית במצב מצוין לגמרי. יש ניסיון למשוך בשני הצדדים, כל אחד לפי האינטרסים שלו. למשל טראמפ הגיע לשיחות עם הערבים באזור, והוא דיבר על החשיבות להתאחד מול איראן ולהרחיב את הסכמי אברהם. הוא רוצה להיראות שם נשיא ניטרלי שלא בכיס של אף אחד. טראמפ רוצה להוביל משא ומתן, ובמסגרתו ייתכן שהוא יחמיא לצד השני. הוא גם הודיע שיוריד את הסנקציות מסוריה, ואינני יודע אם זה צעד נכון, אבל הוא מנסה לתת להם משהו. נתניהו, מהצד השני, צריך להפגין חוזקה בפני הציבור שלו. גם בעזה, גם נגד החות'ים וגם כדי להחזיר את החטופים".

למי יש אינטרס להציג שהצדדים מתרחקים זה מזה?

"יש כמה גורמים שמעוניינים בכך. בארצות הברית יש גורמים בוושינגטון - מחוץ לממשל ומתוכו - שרוצים להראות שישראל לא מכתיבה את מדיניות החוץ של ארצות הברית ושטראמפ חזק מול כולם. לאיראנים יש אינטרס ברור לשבש את כל מה שקורה, וכך גם הטורקים פועלים. כמובן יש גם את הדמוקרטים שרוצים לשבש את המהלכים של טראמפ, ואליהם מצטרפת רוב התקשורת המסורתית בארצות הברית שתומכת בהם. כל המטרה שלהם היא לנסות להביך את הנשיא".

המהלך לשחרור עידן אלכסנדר משנה את היחס של ארצות הברית לחמאס?

“לא, חמאס רצה לתת לנשיא טראמפ מתנה, אז הם שחררו את החייל. אני לא חושב שהם קיבלו משהו בתמורה. הקשיחות האמריקנית מול חמאס תישאר, דבר לא השתנה. צריך להסתכל על הדברים שהוא עושה בפועל ועל הקבלות שהוא מביא - ויש רבות כאלה".

אז אנחנו יכולים לסמוך על טראמפ באופן מובהק?

"אנחנו צריכים להיות ערניים כל הזמן למתרחש, לבדוק כל סוגיה ולפעול בהתאם לאינטרסים שלנו, מתוך ידיעה והבנה שהנשיא טראמפ הוא ידיד קרוב שלנו. אנחנו לא מסכימים על כל דבר - אבל אנחנו פועלים יחד. אני למשל מאוד לא אהבתי את הנכונות של טראמפ לקבל מטוס מקטאר. אפילו אם העסקה טובה, הנראות שלה רעה מאוד. אני הבעתי הסתייגות מהדבר הזה, וייתכן שטראמפ יותר מדי ידידותי כלפיהם. מצד שני אהבתי לראות שעידן אלכסנדר לא הגיע לקטאר להיפגש עם טראמפ. הוא יכול להיפגש עם טראמפ בכל מקום בארצות הברית, והמשפחה טיפלה בנושא הזה כמו שצריך. זו הייתה החלטה נכונה. אז אנחנו לא צריכים לסמוך על האמריקנים במאה אחוז, זה לא נכון, אלא לסמוך על עצמנו וגם על ידידותינו".

כששורות אלה נכתבות, ביקורו של טראמפ באזור עדיין בעיצומו. בישראל מעריכים כי למרות הדיווחים על עסקאות נשק נרחבות שנחתמו במהלך הביקור ויכניסו כסף רב לקופה האמריקנית, הנשיא ואנשיו עמדו על כך שהיתרון האיכותי של נשק צבאי באזור יישמר בידיה של מדינת ישראל. לדברי גורמים אמריקניים גם בסוגיה האיראנית התברר שבסופו של דבר ישראל וארצות הברית מתואמות.

השאלה העיקרית שנותרה פתוחה היא עד איזה שלב ינסה טראמפ להטיל את כובד משקלו בנוגע לסיום המלחמה בעזה. טראמפ - וזה לא סוד - היה רוצה מאוד לראות את המלחמה נגמרת ואת החטופים חוזרים כשהוא המתווך וגוזר הקופון העיקרי. עם זאת, העובדה שישראל שלחה עם תחילת ביקורו צוות משא ומתן על עסקה לשחרור החטופים לקטאר, אינה מעידה על כניעה אלא על אסטרטגיה. צה"ל ממשיך להיערך לאפשרות של העצמת המבצע בעזה ומכין את הכוחות שלו, המערכת המדינית גם כן מכינה את הקרקע, ובכירים בה אף רומזים שישראל מוכנה לתקוף ברצועת עזה וללכת למהלך עצים במיוחד. העובדה שראש הממשלה אישר את חיסול מוחמד סינוואר בעוד טראמפ שוהה בסעודיה - היה בה משום רמז עבה כלפי הנשיא האמריקני. אבל אין לטעות, יחסי ישראל וארצות הברית אינם נמצאים במקום נמוך או בהתערערות, כפי שיש ניסיון להציג, ומחלוקות בין ידידות קרובות מקובלות מאוד בדיפלומטיה הבין־לאומית. ולא כל אחת מהן היא משבר.