כידוע, על פי ההלכה סוף זמן תפילת שחרית הוא עד ארבע שעות, ובדיעבד עד חצות היום. למרות זאת, קהילות חסידיות מסוימות על אדמו"ריהן הנהיגו תפילת שחרית זמן רב לאחר מכן. הנהגה זו שמנוגדת להלכה המסורה לנו עוררה עליה את זעם ה"מתנגדים", וקולמוסים נשתברו כדי להצדיק את המנהג הזה.
הרב עובדיה יוסף זצ"ל ציטט תשובה שנכתבה בשו"ת ארץ צבי שלימד זכות על הצדיקים שהיו מתפללים אחר זמן חצות היום. לדבריו, טעמם הוא משום שלפני שאדם הראשון חטא ואכל מעץ הדעת היו כל הזמנים שווים לטובה וראויים לתפילה, ורק לאחר חטא אדם הראשון נתקלקלו הזמנים, ובא אברהם אבינו ותיקן את הזמן של תפלת שחרית שיהיה ראוי לתפילה, ואחריו בא יצחק ותיקן את זמן תפלת מנחה, ויעקב תיקן תפילת ערבית. אבל הצדיקים השלמים במעשיהם, הרי הם בבחינת אדם הראשון קודם החטא, וכל היום כולו כשר ושווה בעיניהם לתפילה.
הרב עובדיה כתב על כך כי "ההתנצלות קשה מן החטא". כלומר, התירוץ וההצדקה לשינוי ההלכה חמורים יותר מן המעשה עצמו של תפילה לאחר הזמן שנקבע בהלכה, כי תירוצים אלה כורתים את כל הענף שעליו יושבת ההלכה היהודית.
פרשת התבטאויות השופט יורם ברוזה הזכירה לי את דברי הרב עובדיה. בשביל מי שלא עקב אחרי הפרשה, אחזור עליה בקצרה. בראשית השבוע חשפתי בערוץ i24NEWS (ערוץ 15 בשלט, אם כבר קידום עצמי אז עד הסוף) את התבטאויותיו הקיצוניות של השופט יורם ברוזה, אשר מכהן כסגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע ומתגורר בעוטף עזה.
לדברי כמה וכמה שופטים ושופטות, ברוזה התבטא בקיצוניות בישיבות שופטים נגד המגזר הדתי. לשופט דתי אחד אמר ברוזה: "לאחר שנסיים עם החמאס, נעבור לטפל בציונות הדתית. למה לא הרגו את בן גביר ואת הבן שלו, את סמוטריץ' ואת הבן שלו? הדתיים אשמים בהכול. הדתיים־לאומיים יותר גרועים מהחמאס. הם הסכנה הכי גדולה למדינה".
התבטאות נוספת שנאמרה על ידי השופט ברוזה בישיבת שופטים היא: "הממשלה המשחיתה הזו והדתיים יובילו אותנו לאבדון, חברי הממשלה המשיחית הזו הם שיביאו למוות של כולנו". בישיבת שופטים אחרת אמר לשופט אחר שהדתיים אשמים בטבח של ה־7 באוקטובר. "בגללכם, הדתיים, קרה לנו כל הבלגן הזה. כל הבלגן של ה־7 באוקטובר קרה בגללכם". שופטת אחרת טענה שברוזה מדבר בלי פילטרים ופוגע בכולם. הכינוי שלו על רקע זה הוא "שלשול ורבלי".
לשופטת דתייה אחרת שהתרגשה להראות תמונות של הבן שלה, שמשרת בגולני ונלחם בלבנון, אמר ברוזה שאין מקום להראות תמונות של הבן שלה מהמלחמה: "אני לא מוכן לראות תמונה כזו". היא החווירה והייתה בהלם. כמו כן אמר בישיבת שופטים אחרת שהוא לא רוצה ללכת לאירוע מסוים, בנימוק הבא: "אני לא סובל אותם. הם דתיים".
ובכן, השופט ברוזה הגיב לחשיפה באמצעות דוברות הרשות השופטת בתגובה המעורפלת הבאה: "הדברים המיוחסים לשופט כוללים דברים שלא נאמרו והם נטולי הקשר, נבררו באופן מגמתי משיחות פרטיות, ואינם משקפים את עמדותיו. יש להצר על כך שנמצאו מי שבחרו להביא, כביכול מפי השופט, חלקי דברים שלא נאמרו כלל או מציגים באופן מעוות דברים שנאמרו בשיחות פרטיות בין עמיתים".
פרופ' יובל אלבשן בטורו בידיעות אחרונות תמה על התגובה ושאל: "כיצד יכולים דברים גם לא להיאמר, גם להיות נטולי הקשר ובו־זמנית גם להילקט בצורה בררנית? להנהלת בתי המשפט הפתרונים".
דיברנו עד כה על החטא, אך ה"התנצלות" (כלומר, ההצטדקות) גרועה יותר. במקום שהנהלת בתי המשפט תעצור הכול ותודיע על בדיקה ותבהיר שאם הדברים אכן נאמרו אזי מדובר באירוע חמור ביותר - התרחש ההפך. נשיא בתי המשפט בדרום, השופט עמית יריב (גילוי נאות, אני מחבב את האיש), שממונה על סגן הנשיא ברוזה, התבטא בקבוצת הווטסאפ של השופטים בדרום באופן בלתי נתפס.
כך מיהר השופט יריב לכתוב לכל השופטים: "ערב טוב חברים, צפיתי באייטם שפורסם הערב ועסק בסגן הנשיא ברוזה ובדברים שנאמרו, לכאורה, בישיבת מחלקה אזרחית בבאר שבע. זו הזדמנות טובה בשבילי להודות ליורם על העבודה המסורה שהוא עושה ועשה כדי להביא את מחוז דרום לפסגות מקצועיות, וזאת גם בתקופה קשה של התמודדות אישית, קהילתית ולאומית. יורם – תחזיק מעמד. עמית".
צריך להסביר כמה זו התבטאות משוגעת? שום התנערות מן הדברים, הוא אפילו לא טוען שהדברים לא נאמרו. השופט יריב לא אומר שצריך לבדוק את העניין, והוא בכלל לא בדק את העובדות לפני שמיהר לכתוב את דבריו. הוא לא מגנה את הדברים ככל שיתברר שאכן נאמרו, ואפילו לא מנסה להציג תמונה מורכבת, אלא רק מחמאות על העבודה המסורה (ועל הפסגות המקצועיות שמעניין מה הן) וקורא לו להחזיק מעמד.
אני מזכיר לכם שהדברים הללו נכתבו בקבוצה שבה חברים השופטים הדתיים המדוברים. הם לא צריכים "להחזיק מעמד"? מה המסר שמקבלים השופטים כאשר זה מה שכותב הנשיא הממונה עליהם? אין לתאר. אבל השיא הגיע לאחר מכן.
כנראה הנשיא יריב סימן את המטרה, ושופטים נוספים מיהרו להצטרף ולחזק את השופט ברוזה. השופט אלון אופיר כתב כך בקבוצת השופטים הסגורה: "אף שאני לא מכיר את פרטי האירוע המדובר לעומק, ומבלי שהפרטים מעניינים אותי - כחלק מהמשפחה שלנו, משפחת השופטים, אני מחזק אותך ומעודד אותך עד שתחלוף הסערה ותחזור לחייך".
המשפט הזה של השופט אופיר גרוע לדעתי יותר מהטקסט המקורי. אם אתה לא מכיר את הפרטים והם בכלל לא מעניינים אותך – על מה למען השם אתה מחזק ומעודד אותו? בגלל שהוא מ"המשפחה"? כשופט שמתעסק מדי יום כל היום בעובדות – אתה לא אמור להתבטא רק אחרי שאתה בודק את הפרטים? הפרטים לא אמורים לעניין אותך? מה נסגר? ומה לגבי השופטים הדתיים? הם לא חלק מהמשפחה?
לאחר מכן הגיבה שופטת נוספת וכתבה: "מסתבר שב'משפחה׳ שלנו יש כאלה עם בני דודים בתקשורת". כלומר, הבעיה היא ההדלפה ולא ההתבטאויות הקיצוניות במיוחד של השופט ברוזה. אליה הצטרף שופט נוסף עם דברי חיזוק: "יורם היקר. נא לדפדף הלאה. למלעיזים אל תהי תקווה. חזק ואמץ. תמשיך הלאה".
לו הייתי ערבי
ואכן, מבחינת המערכת אפשר לדפדף את כל האירוע הזה הלאה. גם רוב ככל עמיתיי העיתונאים המסקרים את תחום המשפט בחרו לדפדף את האירוע ולהתעלם כליל מקיומו. למה בכלל שיתייחסו לעניין? הרי זה בסך הכול שופט שאומר שצריך לטפל בציונות הדתית לאחר שנסיים עם חמאס, ובסך הכול אומר שהדתיים אשמים ב־7 באוקטובר. ובסך הכול הנשיא שלו מגבה אותו בלי לנסות להסביר למה, ובסך הכול שופט נוסף אומר שהוא מחזק אותו בלי שהפרטים ידועים או מעניינים אותו רק מהסיבה שהם מאותה "משפחה" של שופטים. עד סיום כתיבת טור זה, חריג לטובה הוא העיתונאי נטעאל בנדל מידיעות אחרונות שהתייחס לעניין. כל השאר – דממת אלחוט. לא על כבודי האישי ועל יוקרתי האישית אני בוכה ומבכה, אלא על מקצוע העיתונות ועל הציפייה הנאיבית שעיתונאים יסקרו בהגינות ולא יתעלמו כאשר יש פרשות שלא עולות בקנה אחד עם האג'נדה שלהם.
פרופ' יובל אלבשן חריג בנוף האקדמי. הוא בחר לא לשתוק ותקף את דממת האלחוט. אצטט את דבריו החשובים: "קל לשער איזו סערה הייתה מתעוררת לו שופט בישראל היה אומר לעמיתיו ש'לאחר שנסיים עם חמאס נעבור לטפל בערביי ישראל. הערבים אשמים בכול. הערבים יותר גרועים מחמאס. הם הסכנה הכי גדולה למדינה'".
לטענת אלבשן, "הסערה הייתה הופכת לסופת הוריקן אם היה מתברר שאותו שופט גם הטיח ש'בגללכם, ערביי ישראל, קרה לנו כל הבלגן הזה. כל הבלגן של 7 באוקטובר קרה בגללכם', או שהיה מספר בישיבת מחלקה שהוא נמנע מלהשתתף באירוע משום ש'אני לא סובל אותם. הם ערבים'. האדמה והשמיים היו רועדים יחד, ובצדק. השופטים כולם היו מגנים את הדברים ודורשים למצות את הדין עם מי שהעז להתבטא כך על עמיתיהם ועל ציבור גדול שמופיע לפניהם. סביר גם שראשי המערכת היו פותחים מיד בבדיקת הטענות (במיוחד כשהמתלוננים עצמם הם שופטים!), ומורים לשופט לצאת לחופשה מיידית עד לסיומה".
אלבשן עבר למתקפה: "למרבה החרפה, זה בדיוק מה שלא נעשה בפרשה זהה שנחשפה על ידי אבישי גרינצייג מחדשות i24, בנוגע לסגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, השופט יורם ברוזה, שכל הציטוטים בפסקה הקודמת מיוחסים לו אלא שבמקום 'ערבים' נטען שכבודו אמר 'דתיים'. במקום להגן על שופטים ושופטות שאזרו עוז להתלונן על חברם, ובמקום לחשוב על המתדיינים שמופיעים יום־יום באולמו, נשיא בתי משפט השלום בדרום בחר דווקא לגבות את השופט ברוזה ולאחל לו בקבוצת השופטים (בה חברים גם המתלוננים): 'תחזיק מעמד', כשהוא בוחר משום מה להדגיש את 'עבודתו המסורה' של אותו שופט, אף שלמיטב ידיעתי טרם נקבע שלעובדים מצטיינים ומסורים מותר להתבטא בגזענות, אבל אפשר שאני טועה".
לדעתי הנשיא יריב לא רק התבטא בצורה מגונה אלא פגע ביכולת בירור האמת. לאחר שהשופט יריב, אשר ממונה על השופטים, גיבה את השופט ברוזה – האם מישהו מהשופטים יעז לומר את ההפך בפני נציב תלונות הציבור הנכנס השופט אשר קולה? הרי אין לך זיהום בדיקה גדול מזה. אין לך אפקט מצנן גדול מזה.
כל שופט עלול למעוד בלשונו, זה נכון. אומנם יש מעידה ויש מעידה, אבל בכל זאת כולנו בני אדם. ובכלל, תפוח רקוב אחד לא מעיד על כל העץ. השאלה היא כיצד מגיבה המערכת כאשר מתגלה תפוח רקוב. מה שראינו זו מערכת מגוננת ומתגוננת שממהרת לחבק את בן המשפחה. נשיא השלום עמית יריב מיהר לחבק. נשיא העליון יצחק עמית נאלם דום, ומנהל בתי המשפט איבד את המפתח לדלת שפתותיו.
המערכת הזאת עשתה שירות אדיר למי שמבקשים לראות שינוי מן הקצה אל הקצה בה. היא בעצמה, במו ידיה ובחדלונה, חיזקה את הטענות כלפיה על היותה חונטה וקליקה סגורה, ו"משפחה" שבה אחד שומר על השני (אם דעותיו מן מהמחנה הנכון) במקום שישמרו על עמוד שדרה עצמאי. המערכת בטוחה שכך היא מצילה את עצמה ממי שמבקשים להחריב אותה. מה שנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית והכפופים לו לא מבינים הוא שהם לא מצילים את המערכת מ־9D-. הם אלה ששופכים את הסולר ל־9D- ומפנים לו את הדרך.
לתגובות: