בחירתו ביום חמישי שעבר של נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת לשעבר אשר קולה לנציב תלונות הציבור על שופטים הייתה מהירה, חדה ומדויקת.
במידה רבה, מדובר בהפתעה הגדולה ביותר בכל הקשור לבחירתו. אף שמערכת המשפט עמדה על רגליה האחוריות כדי שהמינוי לא יצא אל הפועל, תוך כחודשיים וחצי מאז החל התהליך התקבלה ההחלטה בוועדה המיוחדת שהוקמה לשם כך. כל זה כשבאמצע התהליך הכנסת יצאה לפגרת הפסח למשך כחודש.
ניהולו המהיר של הליך הבחירה התאפשר בעזרת שילובם של כמה גורמים. הראשון, שינוי החוק לבחירת נציב תלונות השופטים, כך שהסמכות הופקעה מידיו של נשיא בית המשפט העליון והועברה לוועדה מיוחדת שהוקמה לשם כך. מערכת המשפט, בדגש על נשיא העליון יצחק עמית, ניסו ככל יכולתם למנוע מהחוק לעבור. לאחר שחוקק הוגשו עתירות על מנת לבטלו, מה שהוביל לאלמנט השני שתרם רבות למינוי המהיר של השופט קולה: מי שישב בדיון על הוצאת צו ביניים למניעת הליך הבחירה היה השופט יוסף אלרון, שפעם אחר פעם דחה את הבקשות להוצאת צו הביניים, ובכך איפשר להליך להתקדם.
"אני חושב שאנשים לא מבינים עדיין כמה קרדיט מגיע לשופט אלרון", אומר ד"ר שאול שארף, מרצה למשפט חוקתי במרכז האקדמי פרס ברחובות וחוקר במכון בגין למשפט וציונות. "סביר להניח שבלעדיו היינו רואים תסריט דומה למה שהתרחש עם פיטורי רונן בר. בג"ץ היה עוצר את התהליך, ומונע דה פקטו את מינויו של קולה עד שרצונו של יצחק עמית היה מתקבל".
עד כמה מדובר באירוע חריג?
"יחסית חריג. בשנים האחרונות ראינו בשורה של מקרים שהוצאו צווי ביניים שבפועל הנדסו את התוצאה שרצו השופטים בבית המשפט. צריך להבין שכל צעד שכזה, כל החלטה להקפיא את התהליך או לא, תורמת רבות למסלול שאליו העתירות הללו יגיעו לבסוף. אם היה מוצא צו ביניים כנגד המשך התהליך, סביר להניח שגם לאחר הדיון בבג"ץ תוצאת המינוי הייתה אחרת".
ועכשיו בג"ץ לא יכול לבטל את המינוי? הרי אם הם יקבלו את העתירה לבטל את החוק שחוקקה הכנסת, המינוי של קולה יבוטל.
"ודאי שזה אפשרי, אבל העובדה שמי שמונה הוא השופט קולה, שופט מאוד מוערך הן במערכת המשפט והן ציבורית בעקבות התנהלותו במשפט החוזר בפרשת זדורוב, תגרום לכך שזה יהיה קשה ציבורית לבטל את החוק ולמנוע ממנו לקבל את התפקיד. לכן העובדה שאלרון עמד יציב אל מול כל הלחצים ראויה לשבח גדול מאוד, ואני לא חושב שהוא מקבל אותו ציבורית במידה הנכונה. מדובר בהתנהלות מאוד אמיצה שלו. אנחנו יודעים שאלרון לא רואה עצמו מחויב למיליה השולט בבית המשפט. זה אגב מכנה משותף חשוב מאוד בינו לבין השופט קולה. בכלל, העובדה שהשופט קולה נבחר, שופט שכלל לא מהסס למתוח ביקורת חריפה על מערכת המשפט ועל השופטים כשהוא רואה לנכון, תביא רק טוב לתפקיד החשוב הזה".
הצבעה בתוך שתי ישיבות
לצד הקרדיט שצריך לקבל השופט אלרון על חלקו להנעת המהלך, עיקר הקרדיט על הביצוע המוצלח צריך להינתן לדרגים הפוליטיים, שעבדו ביעילות יוצאת דופן בנושא. החוק לשינוי דרך בחירת הנציב תויג מיומו הראשון כחוק שמסמן את חזרתה של הרפורמה המשפטית לחיינו. בהתאם, המחאות של תומכי מערכת המשפט חזרו אף הן. אלא שהפעם, בניגוד לימי הרפורמה, הם נתקלו בציבור אדיש לאירוע, שכן הוא מתמקד במלחמה ובחטופים. התוצאה הייתה שתומכי מערכת המשפט לא הצליחו לייצר הד ציבורי נגד החוק.
במקביל לכך, היעדים שהציב השר יריב לוין למהלך היו מדויקים למדי. ראשית, הוא רצה להוציא את הבחירה מידיו של נשיא העליון. שנית, הוא רצה לבנות מנגנון שבו לנשיא העליון אין כוח ויכולת לעכב את המינוי. שלישית, הוא רצה את השופט קולה לתפקיד. חברי הכנסת מהקואליציה גם היו מתואמים לחלוטין וממוקדים במטרה להצליח להעביר את החוק ואת המינוי במהירות מקסימלית.
"ראינו נחישות גדולה מאוד מצד הדרג הפוליטי", אומרים גורמים במשרד המשפטים. "זה ניכר בעובדה שמהרגע שוועדת החוקה החליטה לרוץ בנושא, ניהלו עשרה דיונים בקצב מהיר כדי להגיע לשלב הבחירה כמה שיותר מהר".
על מה היו הדיונים בוועדה?
"הדיונים לא עסקו באיך מגישים מועמדים לוועדה או מה הקריטריונים למועמדות. הדיונים עסקו בעיקר בוויכוחים על הרכב הוועדה. היה ברור שמבחינתם של חברי הכנסת זה החלק החשוב באירוע, ועל פי זה הם יוכלו להצליח במהלך. החוק עצמו השאיר את קביעת נוהלי העבודה של הוועדה המיוחדת לוועדה עצמה, אבל היא לא דנה בהם בכלל".
מה הכוונה?
"מכיוון שסדר האירועים היה מהיר כל כך, כשהיה ברור שרוצים להגיע לשלב הבחירה כמה שיותר מהר, בכלל לא הספיקו לבצע דיונים על הליכי העבודה. במשרד המשפטים הבינו שיכול להיות שנגיע למצב שבו הוועדה תהיה משותקת, ושחבריה יפנו למשרד המשפטים כדי להכין את סדרי העבודה של הוועדה, אז במשרד הקדימו את התהליך והגיעו מצוידים עם סדרי העבודה כבר לישיבה הראשונה של הוועדה המיוחדת. חברי הוועדה קיבלו את ההצעה של משרד המשפטים במלואה, וככה התנהל ההליך. בישיבה השנייה כבר הביאו מועמדים ובחרו את השופט קולה".
שיתוף הפעולה מצד אנשי משרד המשפטים בקידום החוק אינו מובן מאליו בהתנהלות שהתרגלנו אליה מאז הקמת הממשלה. מאז הקמתה נתקלים חברי הממשלה לא פעם בקושי להעביר חוקים ולקדם אותם, כאשר אנשי הייעוץ המשפטי ומשרד המשפטים מקפידים להערים קשיים על כל מהלך שהממשלה מנסה לקדם. דגש מיוחד שמו בלשכת היועצת המשפטית על קידום חקיקה שעוסקת במערכת המשפט. גורמים בכנסת אמרו ל'בשבע' שהם הופתעו משיתוף הפעולה מצד אנשי משרד המשפטים בנושא. במשרד המשפטים, מצידם, הופתעו ששבעת חברי הוועדה לא ניצלו את כל המכסה שניתנה להם, כלומר שכל אחד מהם יציג שני מועמדים, אלא הסתפקו במועמד אחד מטעם כל נציג בוועדה. סך הכול היו שבעה מועמדים לתפקיד הנציב.
אחת הסיבות, כנראה, שמשרד המשפטים לא רק שלא סיכל את הליך הבחירה אלא אף סייע בקידומו, היא זהותו של השופט קולה שנבחר. "היה ברור מהרגע הראשון שקולה הוא המועמד המועדף, ובוועדה הוא הרשים מאוד את כולם. הוא הסביר בצורה הכי טובה למה הוא רואה בתפקיד הזה תפקיד חשוב כל כך, ולמה הוא המתאים ביותר. כל מי שהיה נוכח בוועדה התרשם שהוא האדם המתאים לתפקיד", אומרים הגורמים במשרד המשפטים.
"הסיבה שהצלחנו לרשום הצלחה גדולה כל כך בהליך המינוי היא שעשינו את הכול בצורה נכונה, ובשיתוף פעולה מלא של הממשלה והכנסת", אומר יושב ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן, שיזם את החוק לשינוי שיטת בחירתו של נציב התלונות על השופטים.
בניגוד לאילו מקרים?
"הדוגמה הכי מובהקת היא אירוע פיטורי היועצת המשפטית. הקואליציה בכנסת לא קידמה במשך המון זמן את חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי או שינוי שיטת מינויו. והממשלה, עד שהיא החליטה לפטר את היועצת המשפטית, היא לא מסייעת לקידום התהליך בפועל כשהיא לא מציגה את הנציג מטעמה בוועדה, וזה מוביל אותנו לעוד ועוד דחיות. זה ההסבר להבדל התוצאות: בעניין הנציב שיתוף הפעולה היה מקסימלי וראינו עבודה מהירה ויעילה, ולכן הצלחנו. אצל היועצת אנחנו עדיין לא רואים את זה, ואני מקווה שעכשיו זה ישתנה".
רוטמן, שיזם והוביל את תיקון החוק, מסביר מדוע בחירת הנציב נעשתה במהירות רבה כל כך, ובתהליך שאף אחד מהגורמים לא הצליח לסכל. "אחד הדברים שהיו הכי חשובים לנו בתהליך החקיקה זה למנוע אפשרות שגורם כזה או אחר יוכל לסכל אותו. לכן יצרנו תמריצים לא לעשות זאת. לדוגמה, היה לנו חשוב לקבוע בחוק סוג של דד ליין, כך שמי מבין הצדדים שלא יעמוד בו פשוט יאבד את המקום שלו בוועדה. זה גרם לכך שאף צד לא עיכב את הקמת הועדה על ידי אי־מינוי נציג מטעמו", הוא אומר.
יש עוד דרכים לתקוע את התקדמות הוועדה, אפשר לעכב את פעילותה גם אחרי שהיא הוקמה.
"נכון, ולכן היה חשוב למצוא את ההרכב הנכון לשם כך. הבנו שהדרך הטובה לדאוג לכך שהוועדה לא תסוכל היא שלגורמים כמו נשיא העליון תהיה השפעה מינימלית בלבד על הוועדה. לכן לא הוא ולא מי מחברי העליון יושבים בה, אלא שופט בדימוס שהם יבחרו, והם היו חייבים לבחור כי אחרת מתקדמים בלעדיהם. הם כמובן לא אלה שמנהלים את הוועדה, אלא רק חלק ממנה, כך שהם לא יכולים לעכב אותה במישור הזה. הרחבנו גם את השורות, כך שגם לבתי הדין הרבניים הייתה נציגות בוועדה".
ההכנסה של נציג הרבנים הראשיים לוועדה תוארה על ידי המתנגדים כניסיון לייצר עבור הממשלה רוב מלאכותי בוועדה.
"זה שטויות. מנסים להפוך התנהלות עניינית להתנהלות פוליטית. נציב התלונות על השופטים מטפל גם בתלונות נגד דיינים. איך יכול להיות שלהם לא יהיה מישהו שתהיה לו אמירה לגבי הנציב? יצחק עמית הוא נציגה עלי אדמות של מערכת המשפט? רק על פיו יישק דבר? הוועדה נבנתה כך שלמי שאמורים להיות מפוקחים על ידי הנציב תהיה בה נציגות, ומצד שני לא שליטה ישירה בנציג. הרי לא הגיוני שהמפוקח יבחר את מי שמפקח עליו. צריך לבנות חומה שתנטרל את ההשפעה הישירה, כמו שראינו עד היום בהליכי בחירת הנציבים".
הנדסת פסקי דין
בחירת נציב התלונות על השופטים היא הסנונית הראשונה במה שנדמה כמו חזרתה של הרפורמה המשפטית לחיינו. מלבד החוק לבחירת הנציב, בכנס החורף האחרון עבר גם התיקון לשינוי שיטת בחירת השופטים. גם נגד התיקון הוגשו עתירות. מלבד שני החוקים הללו, בימים אלה ישנה רשימה ארוכה של חוקים העוסקים במערכת המשפט, וכל אחד מהם נמצא בשלבי קידום שונים.
בין החוקים ניתן למצוא את החוקים הבאים: החוק להוצאת המחלקה לחקירות שוטרים מהפרקליטות והעברתה לכפיפות ישירה של משרד המשפטים. זהו חוק שמקדם חבר הכנסת משה סעדה; החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי; החוק שמוציא את הסמכות לקבוע את הרכב השופטים בדיונים בעליון מידי נשיא העליון, והעברת הסמכות למנגנון רנדומלי (בחירת מחשב); חוק לאסור על הפרקליטות להגיש ערעור במקרים של זיכוי בתיקים פליליים; חוק להגבלת משך זמן ניהול תיקים פליליים; חוק שיחזיר את החיוב לפרש עבירות פליליות בצורה מקלה. מדובר בחוק שאמור לצמצם את השימוש בעבירות סל שאינן מוגדרות, כדוגמת הפרת אמונים. החוק שהצטרף רק השבוע לרשימה הוא החוק של חבר הכנסת יצחק קרויזר, חוק שיחייב את שידורם של הדיונים בבית המשפט העליון לציבור, ולא רק במקרים חריגים כמו שמתרחש כיום. מי שעומד מאחורי מרבית החוקים ברשימה הוא חבר הכנסת שמחה רוטמן.
"בסוף מדובר בשינויים חשובים מאוד במערכת המשפט שנועדו לסייע לציבור", אומר רוטמן. "הרבה מהם עוסקים בסוגיות של זכויות נאשמים, תחום שכמעט ולא קיים בישראל, בניגוד לכל מה שקורה בעולם המערבי".
אלה חוקים חשובים, אבל קשה שלא לשים לב שהם לא עוסקים בליבת התחומים שבהם עסקה הרפורמה המקורית. למה?
"זה נכון חלקית. יש חוקים שהם כן ליבת הרפורמה. אני לא מדבר רק על פיצול תפקיד הייעוץ המשפטי, שבמקור לא הופיע ברפורמה שהציג השר לוין, אלא היה סעיף בהסכמים הקואליציוניים של הממשלה הקודמת, אלא גם על חוקים כמו חוק ההרכבים. מדובר בחוק שהוא כן ליבת הטיפול במערכת המשפט, כי רק השבוע ראינו כיצד יצחק עמית משתמש בכוח שלו לקבוע את ההרכבים לרעה ומהנדס את התוצאות לפי רצונו. זה משהו שהוא עושה שוב ושוב בחודשים האחרונים".
רוטמן מדבר על אירוע שעד לפני כניסתו של יצחק עמית לתפקידו כנשיא בית המשפט העליון כמעט ולא התרחש: הרכב סניוריטי של שלושה חברים בלבד. "הדבר הזה כמעט ולא קרה בעבר, ועכשיו הוא קורה בכל דיון חשוב. דיוני סניוריטי בדרך כלל מתחילים בהרכבים של חמישה שופטים, ולרוב ביותר. שלושה זה מאוד נדיר. גם קביעת שלושה שופטים בלבד בלי הרחבת הרכבים בסוגיות כמו בחירת נציב שירות המדינה היא צעד שאנחנו לא היינו רגילים אליו בעבר. הסיבה להחלטות הללו ברורה: בהרכב סניוריטי של שלושה, ליצחק עמית יש רוב מובנה, כאשר הוא ודפנה ברק־ארז נמצאים מצד אחד, וסולברג תמיד נמצא בדעת מיעוט. אבל אם הוא ירחיב את הדיונים לחמישה, הוא יהפוך למיעוט, כי המצטרפים לפי הסניוריטי הם אלרון ומינץ. לכן היכולת של נשיא העליון לקבוע את ההרכבים למעשה מהנדסת את התוצאה הסופית של הפסק", הוא מסביר.
פסק הדין שרוטמן מדבר עליו ניתן ביום שני השבוע בזמן שחרורו של החטוף עידן אלכסנדר. מדובר בפסק דין שמחייב את הממשלה לצאת למכרז לבחירת נציב שירות המדינה, וזאת למרות חוק מפורש בנושא שקובע כי התפקיד פטור ממכרז, ופסק דין מלפני 14 שנה בעתירה זהה שבה נדחתה הדרישה של העותרים לכפות מכרז על התפקיד הרגיש. אחת הסיבות העיקריות שמציין עמית בפסק הדין היא התנהלות הממשלה. במילים אחרות, הנשיא עמית ביטל בפועל חוק שעל פיו נבחרו נציבי שירות המדינה בעבר, משום שהוא לא אוהב את התנהלות הממשלה. אגב, על הפסק בעתירה מלפני 14 שנה שדחה את העתירה חתום לא אחר מאשר יצחק עמית.
"תפקידם של השופטים הוא לפעול לפי חוק, לא לחוקק בעצמם", אומר עורך הדין אהרן גרבר, סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת. "הפסק הזה הוא חריגה מכל נורמה שהכרנו עד היום. הם אפילו לא ניסו להסתיר את המהלך מאחורי נימוקים עניינים. הם פשוט אמרו טיעון פוליטי על מלא, הוסיפו שהחוק לא נראה להם טוב, ולכן הם מתעלמים ממנו. השופטים שכחו שהם צריכים לפסוק לפי החוק, לא שהם החוק".
עד כמה מדובר באירוע חמור?
"מדובר בשימוש לרעה בכוח שיפוטי. הרי ברור לכל אדם עם יושרה בסיסית שהפסק הזה שגוי מיסודו. לכל אדם עם יושרה ברור מה שיצחק עמית עצמו כתב בתחילת העשור הקודם, שהחוק קובע שאין צורך במכרז על התפקיד ואי אפשר לחייב את הממשלה לצאת למכרז. נימוק בדמות 'הממשלה לא באה לי טוב בעין אז אני אכפה שינוי של הדין' זה נימוק שצריך להטריד את כולנו, ובעיקר את מי שמבין את החשיבות של בית המשפט ועוד חושב שאפשר לשקם שם משהו".