בשיחה מפורטת עם ערוץ 7 מתייחס השגריר לשעבר יורם אטינגר לגורמים המובילים את הנשיא האמריקאי לצעדיו האחרונים שמתפרשים בעיני רבים בישראל כהפניית עורף או התעלמות מישראל.
"אין מקום לבהלה כמו שאין מקום להתלהבות ואופוריה", קובע אטינגר בפתח דבריו ומדגיש כי התנהלותו של הנשיא האמריקאי ממשיכה למעשה את התנהלותו בכהונה הראשונה, כפי שביטא זאת בנאומו בריאד והבהיר כי לתפיסתו הזירה הבינלאומית מתנהלת על פי מודלים ועקרונות עסקיים, ועקרונות אלה יכולים להוביל לפתרונות מדיניים מבלי להזדקק לפעילות צבאית.
אטינגר מזכיר בדבריו כי הכלכלה האמריקאית היא זו שעמדה בראש סדר היום של מסע הבחירות של טראמפ, ואכן הוא נוהג על פי גישה זו, אלא שקיימת בעיה בהתנהלותו של הנשיא האמריקאי שכן "עם כל הכבוד להצלחות המרשימות והרבות שלו בתחום העסקי, יחסים בינלאומיים, בוודאי במזרח התיכון, לא מתנהלים לפי הנורמות והחוקים".
"הבעיה היא תפיסת העולם, ותפיסת העולם שלו היא שהכסף מדבר. זה עיקרון מקובל בארה"ב ובעולם המערבי וגם בקרב הרבה חוגים כאן בישראל. הבעיה של טראמפ היא שבמזרח התיכון, ובוודאי כשמדובר בגופי טרור וגופים פורעי חוק, עם כל הכבוד לכסף, האידיאולוגיה, ובמידה רבה הדת, הרבה יותר חשובים משיקולים פיננסיים".
אטינגר מדגיש כי טראמפ פועל מתוך כוונות טובות ואמונה שגישתו אכן תניב טובות בראש ובראשונה לארה"ב אך גם לישראל, אך קיים ליקוי בגישתו כאשר מדובר במו"מ עם האיראנים שהם האתגר המרכזי עבורו. אטינגר מזכיר כי 47 השנים שחלפו מאז המהפכה באיראן התאפיינו בלא מעט משאים ומתנים שנוצלו היטב על ידי האייטולות לחיזוק מעמדם ממעמד של גורם משני בזירה הבינלאומית לגורם מוביל בהיבט האיום והפוטנציאל המלחמתי, כאשר משטר זה הופך למקור טרור, מלחמות והפצת הסמים המוביל בעולם וזרועותיו מגיעות הרבה מעבר למזרח התיכון ואפריקה, זרועותיו כבר בתוככי ארה"ב.
בשנים אלו גם הוטלו על איראן סנקציות כלכליות, כולל כאלה שהיו מרחיקות לכת והוטלו על ידי טראמפ עצמו, מה שכמעט והביא לקריסת הכלכלה האיראנית ופגע קשות ביכולתה של איראן לסייע לגופי טרור שונים, ואולם הסנקציות הללו התבררו כהפיכות, ובמקביל פעלו האיראנים לעקוף את הסנקציות דרך סין, רוסיה, קובה, ונצואלה ונתיבים נוספים, כולל מדינות מערביות שרצו בנפט האיראני.
לתפסתו של יורם אטינגר עשרות שנות מו"מ וסנקציות לא גורמים לממשל האמריקאי הנוכחי לשינוי גישה והבנת הצורך בהפלת המשטר בטהרן. בנקודה זו מרחיב אטינגר ומסביר מדוע השינוי לא מתרחש והוא תולה את הדברים במינויים רבים של אנשי דרג שני ושלישי בממשלו של טראמפ שם שובצו בדלנים שאינם רואים באיראן אויב, וחלקם אף פרו איראניים. בעוד הנשיא האמריקאי מינה את צמרת ממשלו, בדרגי המשנה הוא נאלץ להיסמך על היכרותם של אחרים שממליצים לו על מינוי כזה או אחר, ואכן אנשי תקשורת ואילי הון שתרמו לו במירוץ הבחירות גרמו למינויים של תומכי גישה בדלנית פשטנית במהותה שמבקשת לנתק את אמריקה מסכסוכים בינלאומיים ולמקד אותה בענייניה הפנימיים. "הבעיה היא שארה"ב יכולה להחליט שהיא מתנתקת מהטרור המזרח תיכוני, אבל הטרור האיסלאמי לא רוצה להתנתק ממנה..", אומר אטינגר.
טראמפ אינו יכול להכיר את מעל אלף המינויים שעליו למנות עם כניסתו לתפקיד והוא סומך על אותם שהוא בוטח בשיקוליהם, ורבים מהם שייכים לתפיסה הבדלנית הזו. כך נוצרת מציאות בה מזכיר ההגנה, בעל העמדות הנכונות, אינו יכול להתמודד עם איש מקצוע בדרג משני או שלישי המקורב למשטר האייטולות או תומך בהסדר עם משטר זה.
בנקודה זו מציג אטינגר מספר דוגמאות של אישים שכאלה, בעל השפעה בפועל על מדיניות הממשל ובעלי תפיסה בדלנית. "מזכיר המדינה מונה על ידי טראמפ והוא מבין היטב את האיום האיראני והביע את דעתו הנחרצת כסנטור בכיר וממשיך לדבוק בעמדות האלה, אבל הדרג השני והשלישי, שיש לו השפעה לא מבוטלת על עיצוב המדיניות, מגיע מאסכולה שונה לחלוין, ויש כאן מאבק בין האסכולות הללו".
"בשלב זה הנשיא טראמפ דבק בעמדת הבדלנים, שאיראן לא מהווה איום על ארה"ב עצמה , אלא על בעלות בריתה במזרח התיכון כמו ערב הסעודית בחריין האמירויות מצרים ירדן וישראל", אומר אטטינגר ומוסיף כי "אחת העמדות של הבדלנים היא שלא צריך להתרגש מאיראן גרעינית, כמו שצפון קוריאה הודו ופקיסטן הן גרעיניות. זו תפיסה מנותקת מהמציאות, כי אף אחת מהמדינות הללו לא נשלטת על ידי תפיסה אפוקליפטית שקוראת להשתלט ולהכריע את המערב".
מתוך גישה זו דבק טראמפ במדיניות ההסכמים, ואינו מכיר במציאות המזרח תיכונית בה משטרים קמים ונופלים בכוח הזרוע ואותו ממשל שמולו הוא חותם על הסכם לא נבחר באופן דמוקרטי אלא בכוח מהפכני אלים, וכך הוא גם צפוי לרדת מהבימה, על ידי כוח אחר שיפיל אותו. ארעיותו של המשטר באיראן היא דוגמא לכך, אך טראמפ אינו מכיר בהפכפכותו של האזור. "זו מציאות מתסכלת למי שרוצה פתרונות מיידיים, והנשיא טראמפ רוצה להביא פירות מסחריים כלכליים לארה"ב".
"טראמפ משעבד את המציאות המזרח תיכונית למציאות עסקית חלופית שהוא מאמין בה, זו מציאות אטרקטיבית ונוחה יותר ומאוד מפתה, כפי שהיה אצלנו באוסלו", אומר אטינגר ומזכיר את אשליות השלום בישראל שהתרסקו במיר דמים כבד. להבנתו טראמפ נוקט בדרך זו "לא מעוינות לישראל, אלא משכנוע עצמי שזה מה שטוב לארה"ב וגם לישראל".
בהתייחס לטענות על קרע בין ארה"ב לישראל קובע אטינגר כי אין לדברים שחר. בהקשר זה הוא מציין את הפעולה הצה"לית לחיסול חלק ניכר מצמרת החמאס במהלך ביקורו של טראמפ באזור, ימים בהם מטבע הדברים סברו בחמאס שהם בטוחים יותר כי ישראל לא תרצה להביך את נשיא ארה"ב בביקורו, אך לא נשמעה ממנו מילת ביקורת על הפעולה, ולהערכתו של אטינגר הוא אף בירך על הפעולה בשיחותיו בחדרים הסגורים. עוד מעיר ומשער אטינגר כי גם יורש העצר הסעודי בירך על התקיפה הישראלית שהוכיחה כי ישראל היא הגורם המזרח תיכוני היחיד עליו ניתן לסמוך במאבק מול האיראנים וגרורותיהם.
בהמשך דבריו מבקר אטינגר את האופן בו מתייחס טראמפ להצהרות הסעודיות בדבר אפשרות לחזרה ליוזמה הסעודית. לטעמו של אטינגר בשיח זה, כמו בשיח עם אל ג'ולאני, מתרשם טראמפ מהמלל ולא מהמעשים, מהעטיפה ולא מהמהות, על אף שבעיקר בסוגיה הפלשתינית קיים פער בלתי ניתן לגישור בין מלל למעשים. "לכל מנהיגי סעודיה היו אינספור הזדמנויות לקדם הקמת מדינה פלשתינית, אבל הם הסתפקו במלל ואף פעם לא נקטו בצעדים צבאיים מדיניים או כלכליים לקידום הקמתה של מדינה כזו, וכך גם כל מנהיג ערבי אחר. הם רואים בפלשתינים אב טיפוס לחתרנות בוגדנות וכפיות טובה על פי הניסיון במצרים סוריה ירדן עיראק ועוד, וברור להם שמדינה פלשתינית לא תתנהל באופן שונה מההנהגות הפלשתיניות עד היום".
אטינגר מזכיר בהקשר זה כי "אותו יורש עצר הוא זה שבנובמבר 23', בעיצומה של המלחמה, אירח כינוס של הליגה הערבית ואיגוד מדינות האיסלאם ובכינוס הזה הפלשתינים הניחו הצעה להפסקה מיידית של היחסים הדיפלומטיים הכלכליים והתיירותים והצבאיים של מדינות האיסלאם עם מדינת ישראל. ההחלטה הזו הוסרה מהשולחן עקב התנגדות סעודיה האמירויות מצרים ירדן מרוקו ומדינות נוספות. זה המעש. הדבר האחרון שיורש העצר רוצה הוא שבמזרח התיכון ההפכפך האלים והמאיים על כל משטר מתוןם תצטרף עוד ישות עם רקורד אלים ורדיקאלי שכבר גבתה מחיר ממדינות ערב".
את המסרים הללו, סבור אטינגר, חשוב להעביר לאמריקאים, אך מתוך דגש על האינטרס האמריקאי והשיקולים האמריקאים. כך בהסברת הסכנה שבקירוב אל ג'ולאני על רקע עברו, מה שעשוי לשחזר את ההתעלמות מחומייני וההתרשמות מבשאר אסאד שנראה היה במערב כאדם מתון והתברר כעריץ שטובח בבני עמו.
את דבריו חותם אטינגר כשהוא מציין כי גם אם יש פגיעה מסוימת בהתייחסותו של טראמפ לישראל "חשוב שנזכור, בארה"ב יש שוויון עוצמה בין הרשות המחוקקת למבצעת. כיום יותר ויותר סנטורים אמריקאים מסתייגים ממו"מ עם איראן, יותר ויותר סנטורים מבהירים שהם עומדים על כך שלנשיא טראמפ יהיו מספר קווים אדומים כתנאי מוקדם לכל הסכם עם איראן. יש להם את הכוח לכפות את רצונם על הנשיא".
"הנשיא לא רק רוצה לסגור הסכם, אלא הוא צריך לקבל אישור ואישרור של הסנאט, כי בלי אישרור שכזה יוכל כל ממשל עתידי לבטל את ההסכם. טראמפ מתקרב לבחירות אמצע קדנציה ולכן נאומיו בסעודיה נועדו לאוזן האמריקאית. לא אלמן ישראל, אבל כדי שזה יקרה חובה לטפח את הקשרים עם בתי המחוקקים ולא להתייחס אליהם כאל סרח עודף".