ההומור היהודי טוען שכדי לשמוע שלוש דעות שונות צריך לכנס שני יהודים, נדמה שאין כמו התקופה הנוכחית כדי להוכיח את נכונות הדברים, הנה, למשל, קחו את סיפור הסיוע ההומניטרי.
אין אף אחד, ואת זה אני יכול להבטיח לכם, אף חבר בממשלה או בקבינט, ששמח על ההזדמנות להאכיל את העזתים האולי רעבים. אין שם אף אחד שלא היה רוצה לגזור את הקופון הנפלא ולהכריז "לא נכניס להם כלום" וגם לעמוד בזה.
קל וחומר כשמדובר בראש הממשלה עצמו, נתניהו הוא אלוף מימוש רצונות הבייס וגזירת הקרדיטים, אם רק היה הדבר אפשרי, הייתם צופים כעת בסרטון שלו מסביר איך למרות הלחץ והקושי ישראל לא תכניס אפילו גרגר אורז לרצועה, אלא אם מדובר באורז פרסי מקולקל.
ובכל זאת, התקבלה החלטה שונה במקצת, שגם היא לא סוף העולם. ייכנסו כמה משאיות, יחלקו קצת פיתות ומרק, ואולי – רחמנא ליצלן – יהיו גם כמה חמאסניקים (כאילו שאפשר להבדיל בהם מבין העזתים) שיזכו לנגב פיתה ישראלית.
ושוב, אני לא מאושר מההחלטה, הייתי רוצה לראות אותם נמקים ברעב ומתייסרים בצמא עד שאחרון החטופים יחזור, עד שחמאס יושמד וייעלם, עד שהדרום יהיה בטוח ושליו, עד שנוכל לעשות שופינג בקניון טראמפ במה שהיה פעם רפיח. אבל אז אני מתחבר למציאות.
המציאות היא שישראל נמצאת כל העת בסיטואציה עדינה, ש"עם לבדד ישכון" זה יפה בתור סלוגן או בענייני דת, אבל פחות רלוונטי במציאות החיים הנוכחית. אנחנו תלויים באמריקנים, וגם קצת באירופים ובאחרים, ואם להם יש ייסורי מצפון וכאבי בטן שהם יכולים להשקיט עם כמה נגלות של פיתות, אז זה מחיר שצריך לשלם כדי להמשיך באין מפריע את הטיהור השיטתי של רצועת עזה ממרצחים.
כמובן, גם לי אין מושג מה בדיוק היה השיקול המכריע, אבל אני יודע בוודאות שני דברים: האחד, אני סומך על האנשים שיושבים בקבינט, הם מייצגים אותי ואת דעותיי ואת המחנה שלי ואת האמונות שלו. השני, אני יודע בוודאות שפוליטיקאי לעולם לא יחמיץ הזדמנות לפעול כמו שבוחריו רוצים, ואם בכל זאת הוא נוהג אחרת – כנראה יש לזה סיבה.
לכן, אני לגמרי מבין טהרנים ממחנה השמאל שנהנים להקפיץ בלגלוג כל מיני ציוצי עבר של סמוטריץ' או בן גביר, בתקווה לגרום להם אי נעימות שתוביל אולי לפירוק הממשלה, הגם שמדובר במעשה חסר אחריות של נזק עצום למדינת ישראל.
אבל אני לגמרי לא מבין את הטהרנים שבינינו, הימין שמימין לימין הימני, אלו שתמיד חייבים להיות קתולים יותר מהאפיפיור, מבינים במדיניות וביחסי חוץ ובביטחון ובאסטרטגיה, וכל זה בביטחון אסטרטגי שאין כמותו.
תרגיעו, בבקשה. תנו לממשלה לעשות את עבודתה, וכולנו נוכל לשפוט אותה לפי התוצאה הסופית, לכשתגיע.