כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי ההכרעה מתייחסת למחלוקת בדבר חיובו של גלעד שרון למסור מסמכים הנוגעים לפרשת סיריל קרן. גלעד שרון טען כי המסמכים נכללים בסעיף 47 לפיו לאדם מותר לשמור על "זכות שתיקה" בעת חקירתו כדי לא להפליל את עצמו.
את ההחלטה קיבלו חמשת שופטי העליון פה אחד. בהרכב השתתפו: המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון השופט תיאודור אור, והשופטים אליהו מצא, מישאל חשין, דורית בייניש ואדמונד לוי.
לדיון זה בבית המשפט העליון קדמה הכרעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב כי בזכות השתיקה נכלל גם חסיון על מסמכים העלולים אף הם להפליל את האדם. "עומדת למשיב הזכות שלא לפעול על פי הצו. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי לחשוד, כמו לנאשם מוקנית זכות שתיקה מוחלטת, להבדיל מחיסיון מפני הפללה עצמית בלבד, אשר מוקנה לעדים. עוד נקבע בהחלטתו, כי זכות שתיקה זו משתרעת גם על מסירתם של מסמכים, ועל כן אין המשיב חייב במסירת מסמכים על פי הצו שהוצא. על פסק דין זה הוגשה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור, והרשות ניתנה".
כתבתנו מוסיפה כי בפסק הדין שניתן הבוקר על ידי בית המשפט העליון, מציינים השופטים את נסיבותיו של דיון ייחודי זה:
"מגורי המשיב (גלעד שרון) בבית אביו (אריאל שרון רה"מ), אשר עומדת לו כחבר כנסת חסינות בפני חיפוש".
עוד מוסיפים השופטים כי "דרך המלך העומדת בפני הרשויות להתחקות אחר מסמכים המצויים ברשותו של אדם, היא הדרך של חיפוש המתבצע לפי הוראות החוק. זו גם הדרך הקצרה והאפקטיבית להגיע אל מסמכים הנמצאים ברשותו של אדם". עם זאת הם מוסיפים כי "אין לשלול הוצאת צו כאמור באותם מקרים בהם החיפוש אינו אפשרי או שאינו אפקטיבי מסיבה זו או אחרת. ולבסוף, יש לחזור ולהדגיש לעניין זה כי לחשוד עומד בעת חקירתו חיסיון מפני הפללה עצמית החל גם על מסמכים המצויים ברשותו. על כן, לא יהיה חשוד חייב למסור לרשויות החקירה מסמכים אשר יש בהם כדי להפלילו".
כאמור בהחלטתו קובע בית המשפט העליון כי יש "להחזיר את התיק לבית משפט השלום בתל אביב יפו. בית משפט השלום יעיין במסמכים אותם נדרש המשיב למסור, ככל שאלה בידו וככל שהמשיב יסרב למסרם. לאחר העיון במסמכים, יחליט בית משפט השלום כסמכותו על פי סעיף 47, כמבואר לעיל".
כתבתנו מציינת כי ראשיתה של פרשת גלעד שרון בחשד שעלה מדו"ח מבקר המדינה לפיו ראש הממשלה שרון קיבל לכאורה תרומות אסורות בסך 5.9 מיליון שקלים, תוך עקיפת חוק המפלגות האוסר קבלת תרומות בסדר גודל כזה.
במשטרה ובפרקליטות התעורר חשד כי המסמכים, שעל מסירתם נסב המאבק המשפטי שפרק נוסף בו הוכרע היום, עשויים לשפוך אור על פרשיית ההלוואה שקיבל עפ"י החשד ראש הממשלה לכיסוי חובותיו, מידידו הדרום אפריקני סיריל קרן.
אך כזכור נבצר מהמשטרה לערוך חיפוש בביתו של ראש הממשלה ומנגד טען גלעד שרון כי אין לחייבו למסור את המסמכים בהסתמך על "זכות השתיקה" הכוללת אי מסירת מסמכים שיש בהם כדי להפלילו.
כתבתנו מציינת כי לאור פסיקת בית המשפט העליון חוזר המאבק על מסירת המסמכים לבית משפט השלום. (ר)
את ההחלטה קיבלו חמשת שופטי העליון פה אחד. בהרכב השתתפו: המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון השופט תיאודור אור, והשופטים אליהו מצא, מישאל חשין, דורית בייניש ואדמונד לוי.
לדיון זה בבית המשפט העליון קדמה הכרעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב כי בזכות השתיקה נכלל גם חסיון על מסמכים העלולים אף הם להפליל את האדם. "עומדת למשיב הזכות שלא לפעול על פי הצו. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי לחשוד, כמו לנאשם מוקנית זכות שתיקה מוחלטת, להבדיל מחיסיון מפני הפללה עצמית בלבד, אשר מוקנה לעדים. עוד נקבע בהחלטתו, כי זכות שתיקה זו משתרעת גם על מסירתם של מסמכים, ועל כן אין המשיב חייב במסירת מסמכים על פי הצו שהוצא. על פסק דין זה הוגשה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור, והרשות ניתנה".
כתבתנו מוסיפה כי בפסק הדין שניתן הבוקר על ידי בית המשפט העליון, מציינים השופטים את נסיבותיו של דיון ייחודי זה:
"מגורי המשיב (גלעד שרון) בבית אביו (אריאל שרון רה"מ), אשר עומדת לו כחבר כנסת חסינות בפני חיפוש".
עוד מוסיפים השופטים כי "דרך המלך העומדת בפני הרשויות להתחקות אחר מסמכים המצויים ברשותו של אדם, היא הדרך של חיפוש המתבצע לפי הוראות החוק. זו גם הדרך הקצרה והאפקטיבית להגיע אל מסמכים הנמצאים ברשותו של אדם". עם זאת הם מוסיפים כי "אין לשלול הוצאת צו כאמור באותם מקרים בהם החיפוש אינו אפשרי או שאינו אפקטיבי מסיבה זו או אחרת. ולבסוף, יש לחזור ולהדגיש לעניין זה כי לחשוד עומד בעת חקירתו חיסיון מפני הפללה עצמית החל גם על מסמכים המצויים ברשותו. על כן, לא יהיה חשוד חייב למסור לרשויות החקירה מסמכים אשר יש בהם כדי להפלילו".
כאמור בהחלטתו קובע בית המשפט העליון כי יש "להחזיר את התיק לבית משפט השלום בתל אביב יפו. בית משפט השלום יעיין במסמכים אותם נדרש המשיב למסור, ככל שאלה בידו וככל שהמשיב יסרב למסרם. לאחר העיון במסמכים, יחליט בית משפט השלום כסמכותו על פי סעיף 47, כמבואר לעיל".
כתבתנו מציינת כי ראשיתה של פרשת גלעד שרון בחשד שעלה מדו"ח מבקר המדינה לפיו ראש הממשלה שרון קיבל לכאורה תרומות אסורות בסך 5.9 מיליון שקלים, תוך עקיפת חוק המפלגות האוסר קבלת תרומות בסדר גודל כזה.
במשטרה ובפרקליטות התעורר חשד כי המסמכים, שעל מסירתם נסב המאבק המשפטי שפרק נוסף בו הוכרע היום, עשויים לשפוך אור על פרשיית ההלוואה שקיבל עפ"י החשד ראש הממשלה לכיסוי חובותיו, מידידו הדרום אפריקני סיריל קרן.
אך כזכור נבצר מהמשטרה לערוך חיפוש בביתו של ראש הממשלה ומנגד טען גלעד שרון כי אין לחייבו למסור את המסמכים בהסתמך על "זכות השתיקה" הכוללת אי מסירת מסמכים שיש בהם כדי להפלילו.
כתבתנו מציינת כי לאור פסיקת בית המשפט העליון חוזר המאבק על מסירת המסמכים לבית משפט השלום. (ר)