אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני ז"ל שנהרגה במתקפת החמאס על חמ"ל נחל עוז, השתתף בדיון מיוחד של הוועדה לביקורת המדינה סביב סוגיית הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, ובמהלך הדיון הועלה גם על ידו נושא כאוב - העלמת חומרים ומסמכים הנוגעים לאירועי השבעה באוקטובר ומתעדים אותם.
בראיון לערוץ 7 הוא מספר על הדברים שהועלו על ידי בני משפחות שכולות ואינם זוכים לשיח פומבי עד כה.
כזכור, בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ הורה למערכת הביטחון ולצבא להעביר להורים את הקלטות התצפיתניות מהלילה והבוקר בו נפתחה המלחמה, אך החומרים שהגיעו למשפחות היו חסרים, ערוכים וקטועים, ולדברי אשל הדברים נעשו בכוונת מכוון.
אשל מדגיש כי את החלטתו קיבל בית המשפט העליון במעמדו הרם ביותר ופסיקתו הייתה ברורה, על מערכת הביטחון להעביר את סך ההקלטות שיש בידי צה"ל למשפחות, "ועד הרגע הזה זה לא נעשה ולא ניתן, לרבות ההקלטות משש וחצי בבוקר", הוא אומר ומזכיר כי בתו ושתי חברותיה היו הראשונות להכריז על פרוץ מלחמה נגד מדינת ישראל בבוקר השבעה באוקטובר, אך הוא והמשפחות האחרות אינם מקבלים את ההקלטות המתעדות את השתלשלות האירועים.
על החומרים שהגיעו לידי המשפחה מספר אייל אשל ואומר כי "יש את סך ההקלטות והוא לא שלם. הוא בנקודות מסוימות נוגע בשלבים הראשונים של תחילת המתקפה. בצער רב אני אומר שמדובר בסך הקלטות ערוך. אגיד שסך ההקלטות לא שלם, ואנחנו עושים הכול כדי לקבל את הזיכרון האחרון שלנו מרוני שלי ומשאר הבנות שהיו בחמ"ל בשעת הפשיטה. צריכים כולם לזכור שמשעשה 6:23 בבוקר השבת ועד דקות לפני 12 בצהרים הבנות האלה היו בחיים וניתן היה להציל אותן, ולא רק היה אפשר להציל אלא שהחמ"ל פעל ותפקד והעביר דיווחים ושום דבר לא קרה. אף אחד לא בא להציל אותן עד הסוף המר".
ההקלטות, מספר אשל, נמסרו למשפחות כשהן ערוכות וחלקיות והטענה הייתה שהוצאו מהן חומרים רגישים הנוגעים לביטחון מידע. את הטענה הזו דוחה אשל מכל וכל, והוא מסביר: "הם מסתמכים על ביטויים של ביטחון שדה וצנזורה. הכול הבל הבלים. הכול שטויות ושקר אחד גדול. הרי המחבלים ידעו לפרטי פרטים איך בסיס נחל עוז נראה מבפנים, הם ידעו פרטים מאוד רגישים, אז על איזו צנזורה ואיזה ביטחון שדה מדובר? ולמה מקשים וממשיכים לעשות את הקושי הזה, כדי שלא נקבל את מה שמגיע לנו בצורה הכי טבעית?", הוא שואל.
"לא סופרים אותנו ולא ספרו את הבנות ואת ההתרעות לפני שבת השבעה באוקטובר. אגיד בצער רב שהרבה מאוד חומרים נמחקו, הרבה מאוד חומרים נעלמו, הרבה מאוד חומרים שהיו במחשבים ומישהו דאג בכוונת מכוון לעשות עליו DELETE. בצער רב ובאמת הכי כואבת אגיד גם שחומרים שהיו מודפסים נעלמו, ואלה רק שתי נקודות מתוך הרבה מאוד צער וכאב שיש אצלנו המשפחות השכולות בשל העובדה שמערכת הביטחון לא ישרה איתנו גם אחרי שבת השבעה באוקטובר. אני אומר זאת בצער רב, אבל האמת צריכה להיאמר. צריך להסתכל לאמת בפנים ואם יתחילו לומר אמת זה יהיה אחד מהניצוצות שיאפשרו תחילת בניית אמון מחדש מול מערכת הביטחון".
על דבריו החריפים אודות העלמת חומרים מהשתלשלות אותה שבת, אומר אשל שוב כי מדובר בסיפור מסגרת כואב שבו "לא רק חומרים במדיה, אלא גם חומרים בכתובים נעלמו. אנחנו יודעים את זה כבר הרבה מאוד זמן ואני מאוד מקווה שמערכת הביטחון תדע לפתוח בחקירה פנימית וזו חקירה שצריכה להוביל לחקירה פלילית, כי שבת השבעה באוקטובר הייתה יכולה להימנע אם היו מפרקים את כל ההתראות שניתנו על ידי הרבה מאוד חיילים בצה"ל וביניהן התצפיתניות והסמב"ציות שדיברו על כך שיום אחד תהיה פלישה לישראל וחלקן אמרו שאחרי החגים תהיה הפשיטה, והייתה לתצפיתניות בנחל עוז בדיחה עצובה 'מי תהיה במשמרת באותה פשיטה'".
לשאלתנו מה להערכתו רצה להרוויח מי שמחק את החומרים הללו, אומר אשל כי "מי שמחק או מחקו או שמערכת שלמה הייתה שותפת סוד, עשה מעשים שהם מעשים נפשעים, מעשים שבאים להוות נקודה מאיימת על צורך מאוד בסיסי שמערכת ביטחון צריכה לחקור איך הגענו לשבעה באוקטובר לא בשביל אייל אשל או הורה שכול אחר, אלא כדי שנלמד ונדע איך לתקן, ומי שעשה את זה הוא פושע".
בדבריו מביע אייל אשל ביטחון מלא שהאמת תתגלה, גם אם הדבר ייקח שנים רבות, וכשאנחנו שואלים מניין הביטחון הזה שהאמת תתברר כאשר מסתבר שיש מי שדואג להסתיר חומרים ולהעלים אותם, הוא משיב ואומר כי "את כל החומרים שאספתי אספתי על ציר זמן ארוך מאוד בשנה וחצי. כבר בשבועות הראשונים לדרישתי לקבל חומרים ממערכת הביטחון, צורך של אבא שלא ידע היכן הבת שלו, בשלבים ההם גם לנו נאמר שאין כלום כי הכול נגרס נשרף והושמד. התחלתי את החקירה העצמאית שלי, אספתי חומרים והתחלתי להבין מה גודל האסון ומה גודל האסון כשמערכת שלמה של מערכת הביטחון לא מוכנה להודות בטעות האקוטית שיכולנו למנוע".
"אני מחכה ליום שבו האחד מתוך מערכת הביטחון יגיד סליחה טעינו כולנו. אני עדיין מחכה ואני אופטימי כי אני יודע שרב המידע על הנסתר, רב הגלוי ממה שמוסתר עד כה. היום אנחנו יודעים הרבה יותר פרטים ממה שידענו בעבר. גם אם זה ייקח זמן נשיג את כל החומרים", אומר אשל ומציין כי בתקופה שחלפה מאז ראשית המלחמה הספיקו חיילים להשתחרר משירותם הצבאי, והוא חושש מהרגע בו לאחר שתקום ועדת חקירה ממלכתית יהיו פחות אנשים שניתן יהיה לתחקר ולתשאל אותם כי "חלק מהאנשים ישכח, חלק יעזוב את הארץ וחלק לא ירצה לשתף פעולה. מהדברים האלה אני מפחד. לכן אנחנו מעלים בכל דרך אפשרית את הדרישה הבסיסית להקמת ועדת חקירה ממלכתית, כי רק לה יש את הכלים הקבועים בחוק כדי להגיש גם מסקנות אישיות".
בהתייחס לדרישה זו שאלנו את אייל אשל אודות טענתם של רבים, בהם גם חוקרים שחקרו את ההיסטוריה של ועדות החקירה בישראל, ולפיה המלצות ועדות חקירה טואטאו בעבר או שהיה מי שידע להחליק ולמצוא דרך לחמוק מיישום מסקנותיהן. אשל משיב וקובע כי לא ניתן להשוות בין אסון השבעה באוקטובר לכל אסון אחר בתולדות מדינת ישראל, ומשום כך הדרישה היא להתייחסות הרצינית ביותר, והתייחסות רצינית היא ועדת חקירה ממלכתית גלויה לציבור, וזאת משום ש"אנחנו עדיין מדינה דמוקרטית. נגמרו הימים שאירועים כואבים בצה"ל נשארים בצה"ל. זכות הציבור לדעת. יש כאן משפחות שכולות שדורשות את האמת והצדק שייצאו החוצה".
עוד ביקשנו את התייחסותו של אשל לטענה הנשמעת גם מפיו של ראש הממשלה, אך לא רק מפיו, אודות החשש שוועדת חקירה ממלכתית שהרכבה ייקבע על ידי נשיא בית המשפט העליון לא תחקור את ההיבט המשפטי שגם אותו יש לחקור ולא רק היבטים ביטחוניים ומדיניים.
את הטענה מגדיר אשל כ"דיסוננס מטורף", שכן שליחו של ראש הממשלה הוא שהכריז בבית הדין בהאג שמערכת המשפט הישראלית היא הטובה ביותר, אך "כשזה לא נוח לו הוא יודע להשמיץ ולקלקל". באשר לעצם הטיעון אודות חקר אחריות מערכת המשפט לאסון, אומר אשל: "אנחנו במדינה חוק. יש שופטים בירושלים. למי שלא נראית החלטה של אדם כזה או אחר, יש את בית הנשיא, היכנסו לשם עד שייצא עשן לבן. נשיא המדינה הציע את עצמו לגישור להקמת ועדת חקירה ממלכתית", הוא מזכיר.
לסיומם של הדברים אנחנו שואלים את אשל אודות העלמת החומרים מהמשפחות השכולות ומה שמתוכנן בעתיד על מנת להגיע לחומרים החסרים. "נמשיך במלוא הכוח, כמועצת אוקטובר וכהורים שכולים, עד להוצאת הצדק לאור. נגרום לכך שאנשים יידעו מה היה בשבעה באוקטובר וכיצד ניתן לתקן", הוא אומר ומוסיף: "היו כאן חיילות בצה"ל, הצבא שלא היה שם בשבילן, ובשבת השבעה באוקטובר הן נתנו את כל כולן וקיפחו את חייהן לשמירתה וביטחונה של מדינת ישראל".