נפתח בשורה התחתונה, כדי להפיג מתח שכנראה לא קיים, התשובה לשאלה שבכותרת היא - כנראה שאף אחד.
ועכשיו לשלב ההסברים. דבריו של יאיר גולן, כמו אלה של אולמרט ושל בוגי יעלון, אינם בגדר עוד הצהרה מכעיסה שנובעת מזעם פוליטי או שנאה אישית לראש הממשלה או לממשלת הימין. לטקסטים ההזויים הללו עשויה בהחלט להיות השפעה ישירה על קציני וחיילי צה"ל, עד כדי סיכון חייהם.
זה יכול לבא לידי ביטוי במגבלות שיוטלו על ממשלת ישראל המנהלת את המערכה בעזה, על מנת שלא נהרוג כאן תינוקות כתחביב. מגבלות שכאלה, כידוע, הן אזיקים נוספים על ידי הלוחמים שלנו, ומשמעותם בקצה היא סיכון חיי חיילינו עד כדי אבדן חלילה של חיים.
זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בהלהטת יצרים של מוסלמים ברחבי הארץ, ביהודה ושומרון, בערים המעורבות, בכפרי הגליל והנגב ובמזרח ירושלים. מוסלמים שיחליטו שהם חייבים לנקום את נקמת עמם הנרצח בידי חיילינו, שהרי מי שמעיד על רצח עם הם רמטכ"ל לשעבר, ראש ממשלה לשעבר, סגן רמטכ"ל בעבר ובכירים ישראלים אחרים, אז אין ספק שזו אמת צרופה, ולכן כדאי לשלוף את הסכין שמתחת למזרון ולצאת לכבישים למפגש עם חיילי צה"ל.
זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בעתיד הקצת יותר רחוק. כאשר קצינים וחיילים יקרים ומוסרי נפש למען שלומנו וביטחונינו ייצאו לבילוי בחו"ל, לבד או עם המשפחה, אולי אפילו יחד עם הצוות שלחם איתם בסג'עייה, טיול התאווררות שכזה, ואולי יהיה מדובר בנסיעת עסקים, (אולי אפילו נסיעה במסגרת צוות חילוץ ישראלי לאיזו רעידת אדמה בקצה העולם...) - ואז בשדה התעופה יגלו שמחכה להם צו מעצר ברוחו המעוותת של בית הדין בהאג, וכשיובאו למשפט יתבשרו שדבריהם של אותם לשעברים משמשים ראיות נגדם.
זה יכול לבוא לידי ביטוי בעוד כמה דרכים, אבל באמת שאין צורך לתת רעיונות לשונאינו ומבקשי רעתנו. את הרעיון העקרוני הבנו. ממש משום כך פניתי לדובר צה"ל, ושאלתי אם יש מישהו במנגנוני המשפט הצה"ליים, אולי הפרקליטות הצבאית ואולי גורם אחר, שיתבע את אותם מעלילי עלילות דם כחלק מההגנה על חיילינו. לתומי סברתי שחלק מתפקידה של המערכת הצבאית הוא גם לגונן על החיילים מרודפיהם. מסתבר שטעיתי.
במענה לשאלתי נאמר לי כך: "הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, מגנה בכל תוקף כל אמירה המטילה דופי בערכיות פעולות צה"ל ובמוסריות לוחמיו. צה"ל ולוחמיו פועלים מול אויבינו, מתוך נאמנות לערכי צה"ל, לחוק ולמשפט הבין-לאומי, תוך שמירה בלתי מתפשרת על ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה. לוחמי צה"ל פועלים, וימשיכו לפעול, לילות כימים, בכל החזיתות, בנחישות ובמוסריות – כפי שפעלו תמיד".
עוד הוסיפו וקבעו ש"הרמטכ"ל, המייצג את הצבא, התייחס לדברים בצורה נחרצת". קראתי את התגובה פעם, קראתי פעמיים, חשבתי שאולי יש לי ליקוי כלשהו בהבנה, אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב. זה שהרמטכ"ל מגנה זה נכון, חשוב וטוב, אבל מה הקשר לשאלתי? מה בתגובה הזו משיב לשאלתי המבקשת לדעת אם יש מישהו במערכת הצבאית שיגן משפטית על חיילי צה"ל? האם מישהו מתכוון לתבוע את מי שמעלילים עליהם עלילות מסוכנות שכאלה?
שאלתי שוב בניסוח שונה. זה לא עזר. "תגובת הרמטכ"ל הייתה מספיק חדה וברורה", נאמר לי. נותרתי תוהה לגבי הקשר בין חדות ובהירות דברי הרמטכ"ל לבין הצורך לגונן על חיילינו. צר לי, אבל כפי שהצהרתי והזהרתי בפתח הדברים, לא קיבלתי תשובה. מסתבר שאין. צה"ל אמנם מתחזק מערכת משפטית עמוסת משפטנים, עורכי דין ומומחים למשפט ודין, אבל כל אלה מתמקדים בתביעות נגד חיילי צה"ל שכשלו וחטאו, או שהואשמו ככאלה, ובהכפפת פעולות הצבא לפרשנות מחמירה ומדוקדקת (ולפעמים מדומיינת) של החוק הבינלאומי, אבל אין בכל המערכת הזו מי שתפקידו הוא לצאת להגנתם, לתבוע את כבודם, לתבוע תביעה משפטית שתרתיע את המעלילים הבאים בתור.
הגיוני? לענ"ד ממש לא.