הכרעה בספק

שבוע קריטי במיוחד עברה מדינת ישראל בחזית המלחמה בעזה. בראשון הודיע צה"ל באופן רשמי כי סבב התמרון החדש, תחת השם 'מבצע מרכבות גדעון', יצא לדרך.

יממה מאוחר יותר הודיע ראש הממשלה נתניהו על חידוש הכנסתו של הסיוע ההומניטרי לרצועה, אף שהמנגנון שנועד למנוע מחמאס להשתלט על הסיוע טרם נבנה.

בתוך כך הלחץ הבין־לאומי על ישראל התעצם דרמטית בשבוע החולף, כאשר כמה וכמה מדינות ובראשן צרפת, בריטניה וקנדה הודיעו כי ינקטו צעדים נגד ישראל אם היא לא תעצור את הלחימה ברצועה.

הכנסת הסיוע לרצועת עזה עוררה סערה ציבורית ופוליטית רחבה. בישיבת הקבינט ביום ראשון האחרון, כשנתניהו הודיע כי ישראל תתחיל להכניס את הסיוע באופן מיידי לרצועה, דרש השר בן גביר כי תיערך הצבעה על הנושא בין שרי הקבינט. נתניהו סירב. באופן רשמי התירוץ שהשתמש בו נתניהו כדי למנוע את ההצבעה היה שמדובר למעשה בדיון המשך לדיון שנערך בקבינט שבועיים קודם לכן, ובו הוחלט על הכנסת סיוע הומניטרי לרצועה. אלא שבקרב חברי הקבינט שררה אי הסכמה בנושא. הם ראו את אותה החלטה כהצהרת כוונות כללית, ואילו השבוע הם רצו להצביע על פרטי תוכנית הכנסת הסיוע.

שרים בקבינט אומרים ל'בשבע' שיש זעם רב על החלטת נתניהו שלא להביא את הנושא להצבעה. לדבריהם, הסיבה שנתניהו לא קיים הצבעה היא העובדה שמרבית הקבינט היה מתנגד לה. למעשה, למעט נתניהו ושר החוץ גדעון סער, שאמר בקבינט שאם לא ייכנס הסיוע ישראל תהיה נתונה תחת לחץ בין־לאומי כבד מצד מדינות המערב, לא נשמעו קולות נוספים שתמכו במהלך. "אם הייתה נערכת הצבעה, גם אם בסוף ראש הממשלה היה מצליח להשיג את הרוב בקבינט, התוצאה הייתה יוצרת לו מבוכה", אומרים גורמים בקבינט. יש לציין כי אזהרותיו של שר החוץ סער הוכחו כלא נכונות, שכן גם לאחר שישראל החלה להכניס עשרות משאיות סיוע לרצועה, מדינות מרכזיות, ובראשן צרפת, בריטניה וקנדה, החלו לקדם צעדים נגד ישראל.

על פי דיווחים שונים השבוע בתקשורת, הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה לא נולדה מהלחץ המדיני החדש של הימים האחרונים, אלא מעסקת חזרתו של עידן אלכסנדר מהשבי לפני כשבועיים. בזמן אמת, ראש הממשלה ודובריו אמרו שוב ושוב כי ישראל לא נתנה דבר בתמורה להחזרתו של אלכסנדר, אך לאור הדיווחים ייתכן מאוד שזו הייתה הטעיה של הציבור. חשוב להדגיש: הביקורת אינה על שחרורו של אלכסנדר תמורת הכנסת סיוע הומניטרי לרצועה, אלא על הסתרת העובדות מהציבור.

הטעיית הציבור לא נעצרה כאן. ביום שני שחררו ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' שתי הצהרות, שבהן חזרו שוב ושוב על האמירה שהסיוע שייכנס לא יגיע לידיו של חמאס. סמוטריץ' אף הגדיל לעשות, ואמר בדבריו כי הטענה שהסיוע יגיע לידי חמאס היא שקר. "לא נכנס סיוע לחמאס. נקודה. כל מי שאומר משהו אחר פשוט משקר, ולא ברור לי מה המניע שלו. מה שייכנס בימים הקרובים זה מעט שבמעט למאפיות שמחלקות פיתות לאנשים ומטבחים ציבוריים שנותנים מנה יומית של אוכל מבושל. אזרחים בעזה יקבלו פיתה וצלחת אוכל וזהו. מה שאנחנו רואים כשאנשים עומדים שעות בתור כדי לקבל צלחת מרק או תבשיל. זה לא יגיע לחמאס. זה יאפשר לאזרחים לאכול, לידידינו בעולם להמשיך להעניק לנו מטריית הגנה בין־לאומית מול מועצת הביטחון ובית הדין בהאג, ולנו להמשיך להילחם בעזרת השם עד הניצחון", אמר סמוטריץ' בדבריו לתקשורת.

למרות דבריו הנחרצים של שר האוצר, לא מעט ספקות עלו באשר ליכולת למנוע מחמאס את הסיוע. ראשית, סמוטריץ' לא הסביר בדבריו כיצד בדיוק ישראל תמנע את הגעת הסיוע לידי חמאס. הוא גם לא ענה לשאלות העיתונאים בנושא. ביום שלישי נרשמה נסיגה בעמדה הנחרצת של ראש הממשלה ושר האוצר. דובר הליכוד גיא לוי ודוברו המדיני של ראש הממשלה ד"ר עומר דוסטרי אמרו בראיונות שקיימו כי "ברור מאליו שחלק מהסיוע יגיע לידי חמאס, ואין לישראל דרך למנוע זאת".

בקבינט אומרים שמדובר באירוע זמני, עד שהחברות האמריקניות יחלו לנהל את חלוקת הסיוע בעצמן. לפי דברי הקבינט מדובר על כשבוע וחצי. יחד עם זאת, גורמים בקבינט ששוחחנו איתם אומרים ל'בשבע' נחרצות כי גם לאחר מכן חמאס עוד יוכל להשתלט על הסיוע. "זה לא יהיה מהפך בן רגע. מדובר בתהליך הדרגתי שרק בשלבים הבאים שלו נוכל להגיע למצב שחמאס כמעט ולא יכול להשתלט על הסיוע. זה לא סותר את העובדה שאנחנו צריכים לעשות ככל יכולתנו כדי למנוע מזה לקרות", אומרים הגורמים.

הדרישה להכניס סיוע לא נולדה בן לילה. ממשל טראמפ דרש זאת, בעזרת חברות אמריקניות, כבר לפני ארבעה חודשים. מדוע רק עכשיו הקבינט נזכר לפעול בנושא?

"קיבלנו החלטות בקצב איטי מדי, ואנחנו משלמים עליהן עכשיו את המחיר. לו היינו מקבלים את אותה החלטה בדיוק לפני חודשיים וחצי, כל מנגנון הסיוע היה קיים ופעיל כבר, והיינו יכולים לדאוג לכך שחמאס לא יוכל להשתלט עליו. לקח זמן עד שנתניהו הבין שאי אפשר לבזבז עוד זמן. עשינו הרבה טעויות שהובילו אותנו למקום שאנחנו נמצאים בו כרגע".

אם אתם יודעים שהתוצאה תהיה שחלק רב מהסיוע יגיע לידי חמאס, למה להכניס את הסיוע לרצועה?

"אין לנו אלטרנטיבות. אם לא נכניס את הסיוע, לא נוכל לחזור ולהילחם. הלחץ הבין־לאומי גובר. אין לנו יותר מדי זמן לבזבז. חייבים להתחיל לנוע, גם אם התוכניות לא מושלמות. ולמרות שהתוכניות לא מושלמות, הן טובות עשרת מונים לעומת התוכניות שאיתן המלחמה התנהלה עד כה".

"כבר היינו בסרט הזה"

קבלת ההחלטות של הקבינט זכתה לביקורת נרחבת מצד חברי הכנסת בוועדת החוץ והביטחון. מעל כולם התבלט חבר הכנסת עמית הלוי מהליכוד, שאף הודח מהוועדה בהוראת מפלגת הליכוד, לאחר שסירב להצביע עם הקואליציה על הארכת צווי ה־8 למילואימניקים, באומרו בוועדה כי התוכניות שהוצגו לחברי הכנסת מסכנות את חיילי צה"ל ולא חותרות להשגת המטרה של השמדת חמאס. בשלישי הסערה סביב הלוי נמשכה, כאשר שר הביטחון השווה אותו ליושב ראש מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן, שאמר באותו הבוקר כי חיילי צה"ל הורגים ילדים כתחביב.

"התוכנית שהוצגה לנו לא מובילה להכרעה מלאה של חמאס, בניגוד להצהרות שנאמרו בימים האחרונים", אומר חבר הכנסת הלוי בריאיון ל'בשבע'. "הכרעת חמאס עוברת דרך שליטה בשטח ושליטה על האוכלוסייה והמשאבים. למדנו את זה על בשרנו מתחילת המלחמה. כל גישה אחרת יוצרת למעשה מעגל שבו אנחנו פוגעים בחמאס, משאירים אותו חי, נותנים לו להשתקם והוא חוזר לפגוע בנו. כל עוד חמאס ממשיך לשלוט באזרחים ובשטח, הוא ישתקם".

בתוכניות שהוצגו לכם, מה גורם לך לחשוב כי פניה של ישראל אינם להכרעת חמאס במסגרת מרכבות גדעון?

"אלה דברים מפורשים שנציגי צה"ל בדיונים אמרו לנו. מבחינה צבאית התוכניות הללו לא מובילות את חמאס לאיבוד השטח ואיבוד השליטה על התושבים. וזה אם התוכנית מצליחה במאת האחוזים. זה כולל את הבדיחה שנקראת תחנות חלוקה, שמנסים לצייר אותה כפתרון חלומי שימנע מהסיוע להגיע לידי חמאס".

למה תחנות החלוקה לא יעשו זאת?

"בחודשים הקרובים, גם לאחר שתחנות החלוקה יצאו לדרך, אנחנו נחזה במחזה הזוי במיוחד שבו תושבי הרצועה יגיעו לתחנות החלוקה האמריקניות המהודרות, ייקחו את ערכת האוכל שתינתן להם, ויחזרו איתה למקומות שבשליטת חמאס, כי בחודשים הקרובים לכל הפחות האוכלוסייה לא תפונה למקומות שהם כביכול סטריליים משליטת חמאס. וכשהתושבים יחזרו עם ערכות האוכל, אנחנו יודעים בדיוק מה יקרה: בכניסה לכל אזור חמאס יבצע חלוקת מזון נוספת, הפעם בינו לבין הציבור. ומי שלא ייתן לחמאס את חלקו יזכה לחלוקה נוספת, רק שהיא תהיה בין ראשו לשאר גופו. כבר היינו בסרט הזה, אנחנו יודעים בדיוק שזה מה שיקרה, ואין אף אחד רציני שחושב אחרת".

ולאחר יצירת אותם מרחבים סטריליים?

"קודם כול צריך לשאול מהם אותם מרחבים סטריליים. סטריליים ממי? רק ממחבלים? מאנשי הזרוע הצבאית? או מכל המערכות השלטוניות של חמאס? נניח שמדובר בכל המערכות השלטוניות של חמאס, לא מדובר בכל תושבי הרצועה. לפי הערכת צה"ל עצמו, שהוצגה לנו בדיון, לא מדובר בכל האוכלוסייה בעזה, וחלקים נרחבים ממנה יישארו תחת שליטת חמאס גם לאחר יצירת אותם שטחים סטריליים. ככה אי אפשר להכריע את חמאס".

הלוי כאמור לא היה היחיד שהציף את השאלות כבדות המשקל הללו בדיונים בוועדת החוץ והביטחון בהשתתפות נציגי צה"ל. כך למשל חבר הכנסת אוהד טל שאל את נציגי צה"ל אם יש להם לוחות זמנים שבהם הם מעריכים כי יהיה ניתן להוציא לפועל את התוכניות לפינוי האוכלוסייה. נציגי צה"ל בדיון לא ידעו לענות על השאלות הללו. גם מצד נציגי האופוזיציה בוועדה עלו שאלות דומות על התוכניות, כשבשורות חברי ועדת החוץ והביטחון החלו להישמע אמירות שהתוכנית תעלה בחייהם של חיילים רבים, ללא הגעה למטרה שהוצבה: הכרעת חמאס.

תשובת אנשי צה"ל לשאלתו של חבר הכנסת טל על לוחות הזמנים הטרידה מאוד את חברי הוועדה, שרואים מצד אחד את מערכת הלחצים הבין־לאומית לסיום המלחמה, ומצד שני שמעו מצה"ל שאין לו לוחות זמנים להשלמת המבצע. החשש שמעלים חברים בוועדה בשיחות עם 'בשבע' הוא שישראל שוב תתנהל לאיטה, ואז המערב יכפה את סיום המלחמה לפני שישראל תכריע את חמאס.

החשש אינו נחלתם של הפוליטיקאים בלבד. מילואימניקים רבים ששוחחנו איתם השבוע הביעו חשש דומה. בתדרוכים שקיימו מפקדיהם רגע לפני כניסתם המחודשת לעזה הוצגה להם תוכנית הפעולה של מבצע מרכבות גדעון. מדובר על לוחמים ששירתו מאות ימי מילואים עד כה. בסיום הצגת הדברים שאלו המילואימניקים את המפקדים שלהם במה בדיוק שונה תוכנית המלחמה של מרכבות גדעון מסבבי התמרון הקודמים בצה"ל. התשובה שקיבלו היא שהפעם, על פי התוכניות, צה"ל לא מתכנן לסגת מהשטחים שכבש ברצועה.

אלא שהלוחמים זכרו שהדבר כבר הובטח להם בעבר, למשל בעניין ציר נצרים. אחרי הבטחות חוזרות ונשנות של ראש הממשלה כי ישראל לא תיסוג מהציר, וגם לא מפילדלפי, הגיעה עסקת החטופים בחודש דצמבר האחרון ובה ישראל נסוגה משני הצירים הללו. לאור ההצהרות של נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ, לפיהן אם חמאס יסכים לעסקה נוספת התמרון ייעצר, יש חשש שהדפוס הזה יחזור גם הפעם. עד כה השיחות בדוחא לא התקדמו לקראת עסקה, ונתניהו הורה בשלישי לצוות המשא ומתן לחזור ארצה.

"לצערי אנחנו רואים שבמקום לנהל מלחמת תקומה, כדברי ראש הממשלה, נתניהו מנהל מלחמת התשה", אומר אלוף משנה (מיל') חזי נחמה, ממייסדי פורום מפקדים ולוחמים במילואים. "זאת מלחמה רעה מאוד בעבורנו. כמו שהמצב נראה כרגע, גם בעוד שנה נדבר שוב על איך להכריע את חמאס, רק שבמקום 58 חטופים יהיו לו 15. צריך לזכור, חמאס הכין מקומות לכליאתם של 15-10 חטופים. כל עוד יש לו יותר מכך, הוא נמצא בעודפי חטופים שאסטרטגית הוא יכול לוותר עליהם. ברגע שהוא יגיע למספר החטופים שמבחינתו הוא יכול להחזיק, הוא לא ישחרר יותר".

איך הופכים את מרכבות גדעון למערכה שתכריע את חמאס ולא תהיה מלחמת התשה?

"מצור אפקטיבי, בדגש על מים ודלק. בלי זה חמאס לא יכול לנשום. אי אפשר להיות במנהרות בלי זה, וחמאס לא יודע לייצר אותם לבד. אנחנו אלה שמזרימים לו מים ודלק, ולמעשה מחיים אותו. חשוב להבין, מצור שבו נותנים לאוכלוסייה להתפנות למקומות שבהם יחלקו סיוע הומניטרי רחב, ובמקביל מייבשים את חמאס, הוא הדבר הכי הומניטרי שיש. הוא גם חוסך חיי חיילים, וגם חוסך חיי אוכלוסייה".

בניגוד לתמונה שהוצגה לחברי ועדת החוץ והביטחון, לחברי הקבינט הוצגה תמונה הפוכה לחלוטין. חברי קבינט ששוחחנו איתם השבוע אמרו שהתוכניות שהוצגו להם אומנם אינן מושלמות, וניתן היה לכתוב תוכניות טובות יותר, אך גם התוכניות שהוצגו להם נותנות מענה לדרישת הממשלה להגיע להכרעת חמאס. "זה אומנם יהיה פחות סטרילי, ולצערנו ייפגעו חיילים לאורך הדרך, אבל מדובר בתוכניות ששומרות טוב יותר על חיילי צה"ל, ויכולות להשיג את המטרה של מיטוט חמאס", אומרים גורמים בקבינט.

איך אתם מסבירים את ההבדל בין מה שבצה"ל אמרו לכם לבין מה שאמרו לחברי ועדת החוץ והביטחון?

"אני לא יודע להסביר את ההבדל. אני כן יודע שהתוכניות שהציגו לנו כן נותנות מענה לשאלות הללו. אם נצא עכשיו לדרך, התוכנית הזאת יכולה להוביל להכרעת חמאס, ולכן אי אפשר לחכות כדי לגבש תוכנית טובה יותר".

התוכנית הנוכחית מתבססת על פעולה שתימשך חודשים ארוכים. אנחנו רואים את הלחץ הבין־לאומי. יש לנו בכלל זמן להשלים אותה?

"אם נתחיל לא יעצרו אותנו, אבל אם נתעכב לא בטוח שנוכל להתחיל".

שרים אחרים בקבינט גם סבורים כי התוכניות שהציגה להם מערכת הביטחון הן תוכניות טובות, אך הבעיה היא שכרגע הן פשוט לא ממומשות. "אנחנו חוזרים שוב ושוב על אותה הטעות שראינו. אנחנו מורחים זמן, מתמהמהים, מזמינים את הלחץ הבין־לאומי עלינו, ואז יוצאים למהלכים עם הגב אל הקיר".

מפספסים את הנקודה

הלחץ הבין־לאומי שעליו מדברים חברי הקבינט עלה מדרגה של ממש השבוע, ולמעשה נמשך כבר משבוע שעבר, במסגרת מסעו של נשיא טראמפ למדינות ערב, מסע שהעמיד את ישראל במבוכות רבות. השבוע, בהובלת נשיא צרפת עמנואל מקרון, הלחץ גבר בעיקר מהחזית האירופית. הלחץ החל במכתב של 25 שרי חוץ מערביים נגד חזרתה של הלחימה ברצועת עזה. בשלב הבא יצא מכתב שעליו חתומים נשיא צרפת מקרון, ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר וראש ממשלת קנדה החדש קרני, ובו הם קוראים לישראל שלא לצאת למהלך צבאי ברצועה, ומאיימים בסנקציות ובפעולות ממוקדות נגד ישראל בעקבות כך. הסנקציות אכן הגיעו: בשלב הראשון מדינות האיחוד יזמו קריאה לבחינה מחודשת של יחסי האיחוד מול ישראל. בתוך כך הודיעו כי הסכמי הבסיס בין ישראל לאיחוד לא יחודשו. מדובר בהסכמים שמוקפאים כבר יותר מעשור. הסנקציה השלישית והמשמעותית היא הודעתה של בריטניה כי היא מקפיאה את השיחות על הסכם סחר חדש מול ישראל.

"יש כמה סיבות שדווקא עכשיו אנחנו רואים את הלחץ מתגבר", אומר ד"ר עדי שורץ, עמית מחקר במכון משגב, מחבר־שותף של הספר 'שיבה באוקטובר' ומומחה לאסטרטגיה ויחסים בין־לאומיים. "קודם כול, זה קשור לחילופי השלטון בארצות הברית. עד לכניסתו של טראמפ לבית הלבן האירופאים ראו בביידן את מי שמרסן את ישראל, ולכן הם לא היו צריכים, לפי הראייה שלהם, לנקוט אמצעים חריפים. אבל הם לא סומכים שטראמפ יעשה את אותו הדבר, ולכן הם מגבירים את הטון".

זה נכון למרות שבשבועות האחרונים אנחנו רואים מממשל טראמפ אמירות ביקורתיות יותר כלפי ישראל?

"אנחנו רואים מממשל טראמפ הכול, אם נהיה הוגנים. אבל ברור שזה רק חלק מהסיפור. יש פה גם עניין של עצמאות אירופית מול טראמפ. אירופה תופסת את עצמה מאז כניסת טראמפ כשחקן עצמאי בזירה הבין־לאומית, ולא כשחקן משנה לאמריקנים. זה נכון למלחמה בין רוסיה לאוקראינה וזה נכון גם לגבינו. אירופה נמצאת היום במקום שבו היא צריכה להמציא עצמה מחדש בזירה הזאת, ואחת הדרכים המובהקות לכך היא לפעול הפוך מטראמפ. לכן אנחנו רואים למשל התנגדות נחרצת למודל טראמפ להוצאת אזרחי עזה מהרצועה. יכול להיות שיש גם התנגדויות ענייניות למהלך, אבל עיקר האירוע הוא הבידול מול טראמפ".

זה נכון גם כאשר אנחנו רואים את ממשל טראמפ מתקרב יותר למדינות כמו קטאר וסעודיה על חשבון ישראל, ויוצאים תדרוכים מהבית הלבן על שיחות קשות עם ישראל?

"צריך להפריד בין דיבורים אמיתיים לתדרוכים, ובין דיבורים אמיתיים למעשים. מבחינה מעשית לא קרה שום דבר שמבטא איזשהו שינוי כיוון אמריקני. כשממשל ביידן רצה להבהיר לנו שהוא לא מרוצה הוא עצר משלוחי נשק, דיווח שהוא הולך לקדם מהלכים במועצת הביטחון של האו"ם ונתן לבית הדין בהאג להתקדם. הוא עשה מעשים בפועל כדי לבלום את ישראל. אנחנו לא רואים את זה מטראמפ עד כה".

אז מאיפה מגיעות ההתנהלות והאמירות של השבועיים האחרונים?

"צריך לזכור שיש שני מחנות בממשל האמריקני הנוכחי. יש את החלק הפרו־ישראלי, ויש גורמים בדלניים שנותנים את הטון. ובנוסף לכך אי אפשר להתעלם מהביקור של טראמפ במזרח התיכון אצל קטאר, סעודיה ומלכים ערבים נוספים, והם כל הזמן דיברו על הסוגיה העזתית והכביכול רעב שיש שם, וגם אחרי זה טראמפ האשים את חמאס ולא את ישראל במצב. אז אנחנו כן רואים שינויים בעמדה האמריקנית, אבל היא לא דרמטית כמו שהיא נראית".

שורץ מציג סיבה נוספת להזדעקותם של האירופאים דווקא עכשיו. "האירופאים לא אוהבים את המלחמה הזאת. בעיניים שלהם, ולדעתי מדובר בטעות, האינטרס הוא לסיים את המלחמה כמה שיותר מהר. הם ראו שבחודשים האחרונים השיח היה על עסקאות נוספות, ופתאום חוזרים להילחם. זה לא מתאים להם, והם מנסים לעצור את זה. אבל בארסנל הכלים שלהם יש כלים הרבה יותר כבדים. אם כל מה שהאירופאים עושים הוא שימור של הסטטוס קוו ביחסים, אז זה מרגיש כמו צורך לצאת ידי חובה".

בגלל בעיות פוליטיות פנימיות?

"בהחלט. אל תשכח שבמדינות כמו צרפת יש אוכלוסייה מוסלמית רבה מאוד. זה משחק תפקיד גדול מאוד, וציני, בקבלת ההחלטות של המנהיגים ברחבי העולם. אבל לצד זה, אם ניקח את הדוגמה הבריטית, למרות האמירות החדות של ראש הממשלה ושר החוץ שלו לאמי, בפועל הייצוא הביטחוני לישראל רק צמח בשנה החולפת. זה בדיוק הפער בין מעשים לדיבורים".

שורץ סבור כי אומנם לא בטוח שהיה ניתן לעצור את הלחץ הבין־לאומי, אבל היה ניתן להפחית אותו, אך לשם כך ישראל הייתה צריכה לפעול במישור הדיפלומטי בצורה אחרת לגמרי ממה שהיא עושה בדרך כלל. "ישראל לא מנהלת מלחמה אסטרטגית. אנחנו כל הזמן נדחקים ונדחפים לנהל דיונים על זוטות. השאלה כמה משאיות נכנסות לרצועה הייתה צריכה להיות בערך שאלה מספר 20 בדיונים. לב הדיונים, ואת זה היינו אמורים להציף שוב ושוב בכל דיון עם מקבילים בעולם, הוא שברגע שהפלשתינים יחליטו להפסיק את מלחמתם נגד הציונות ומדינת ישראל, הקונפליקט ייגמר, ואת זה אנחנו לא עושים".

מה ההשלכות של חוסר ניהול הדיון הזה?

"זה מוביל למשל לחלוקה המלאכותית בין האוכלוסייה לחמאס, כאילו חמאס הם הרעים והאוכלוסייה הם אנשים טובים, למרות שאנחנו יודעים שזה ממש לא המצב. אנחנו לא מנהלים מערכה לאורך כל הקו, לא תוקפים את עמדות הבסיס שאיתם מתנהלת המערכה המדינית נגדנו. אנחנו בעיקר משחקים הגנה. התוצאה היא שהאדם הפשוט, וכמוהו גם מקבלי ההחלטות במערב, לא מכירים בכלל את העמדה הישראלית. כל מה שהם שומעים זה ששורש הסכסוך הוא בהיעדר קיומה של מדינה פלשתינית, ולא בהתנגדות הפלשתינית לקיומה של מדינת ישראל".

למה אנחנו עושים זאת, הרי כבר ברור לכול שזה לא עובד?

"אני חושב שיש איזשהו ייאוש מהצד הישראלי. תחושה שלא משנה מה שנעשה, זה לא יעזור כי אף אחד לא יבין אותנו. גם מאוד יכול להיות שיש אנשים במערכת שלא מחזיקים בעמדות הללו וכן סבורים שהעמדה הפלשתינית צודקת ברמה כזאת או אחרת. יש גם הרבה פחד. לנהל מערכה מדינית בעבור מדינת ישראל זה לא פשוט. מי שמנסה להציג את העמדות הללו מותקף על ימין ועל שמאל".

שינוי התפיסה בכלל יכול להצליח? הרי בסוף זה לא רק עניין תפיסתי, אלא גם עניין של כסף. סעודיה וקטאר שפכו טריליונים על הכלכלה האמריקנית בשבוע שעבר, וההשפעה הייתה בהתאם. זה לא כלי שיש לנו מה לעשות מולו.

"נכון, אבל זה רק דורש מאיתנו לתת את המקסימום. לא נוכל להילחם בכסף הערבי, אבל זה אומר שאנחנו צריכים לנהל מערכה מדינית מוצלחת יותר. בסוף, זה בדיוק מה שהפלשתינים עושים. חלק עיקרי במאבק שלהם נגדנו, אם לא רובו, אינו צבאי, כי שם הם חלשים יותר מאיתנו. הוא במישור המדיני, ושם הם צוברים הצלחות. אצלנו יש תפיסה הגנתית שאומרת שאם נסתתר מתחת לשולחן ונקווה שאף אחד לא ישים לב לקיומנו, נצליח. בשלושת אלפים השנים האחרונות הגישה הזאת לא הוכיחה את עצמה".