עזבו רגע הכול, אם היינו יכולים להצמיד עכשיו את רוני קובן או את רפי רשף לראיון אינטימי עם יאיר גולן והם היו שואלים אותו: "בכנות יאיר, אתה מצטער על המילים שאמרת? אתה באמת חושב שישראל הורגת תינוקות כתחביב?".
כנראה שמן הסתם הוא היה שותק וחושב ושותק שוב והעיניים שלו היו כבר אומרות הכול.
מעבר לדימום המנדטים שנגזר כתוצאה מאחת האמירות האומללות ביותר שנשמעו כאן לאחרונה, מעבר לפולו אפ המפלצתי שמשמיד, אין מילה אחרת, את יח"צ ההסברה של ישראל בעולם, יש כאן שיעור חשוב ביותר שאנחנו כאנשי חינוך וכהורים יכולים להעביר לילדים היקרים שלנו:
תתחילו לשקול מילים.
אנחנו חיים בעידן שמעולם כמות הליהוג ביחס לזמן אוויר לא הייתה גבוהה יותר:
אנשים מלהגים את עצמם לדעת בכל מקום ואיפה שרק לא תרצו:
בתוכניות האקטואליה, בחדשות, בסופר...מדברים ומדברים רק שלא יהיה חלילה מצב של שתיקה. מצב שבו מישהו מהשומעים עוד עלול לחשוב שאין להם באמת מה לומר
שמעתם פעם פוליטיקאי שאומר למראיין שלו:
"אתה יודע מה, שאלת שאלה טובה והאמת? אין לי מושג. לא יודע מה לענות לך. ובגלל שאני לא רוצה לחרטט אותך אני ברשותך אעדיף לשמור על זכות השתיקה".
איפה.
הם יצרחו ויסימו סימני קריאה בכל מקום וייכנסו לתוך דברי המראיין ויתנו לו את התחושה שמרוב מלל ודיבורים הם, הם באמת יודעים על מה הם מדברים כי כולנו זוכרים את הכלל:
"נכון לא נכון, חרטט בביטחון!".
והמילים, הו המילים, כבר איבדו כל משמעות ואין הם באמת חשיבות. המילים באינפלציה. כמו הרובל אחרי התפוררות ברית המועצות. מרוב שיש כל כך הרבה מהם, אף אחד כבר לא באמת סופר אותם.
עד שבא יאיר גולן. סגן רמטכ"ל. אדם שבשביעי לאוקטובר עשה מעשה, ירד לעוטף נלחם והציל אנשים ונתפס בתור גיבור ישראל. ובאמצעות ארבע מילים, זה הכול, ארבע! הוריד את מפלגתו לפי הסקרים בארבעה מנדטים. מילה לכל מנדט. ופתאום, פתאום אנחנו מבינים שלמילים יש כוח. הרבה כוח. אתם הבנתם את זה, ילדים ותלמידים יקרים?
ואם לא, אתם מוזמנות לפנות למערך הדוברות של מדינת ישראל. או ליאיר גולן בעצמו. הם כבר יסבירו לכם טוב יותר.