לא מדובר כאן בעימות בין גישות מוסריות שונות. אין כאן ויכוח ערכי בין אנשי רוח. יש כאן ניסיון עקבי – מבית – לשלול את עצם הלגיטימיות של ההגנה העצמית שלנו.
כשח"כ לשעבר יאיר גולן מאשים את צה”ל בהרג תינוקות “כתחביב” – זו לא פליטת פה, אלא תעמולה מרושעת שמשרתת את חמאס. לא ביקורת, אלא עלילה. לא מוסר, אלא שקר.
וזה מחייב תגובה תקיפה – לא רק של צה"ל, אלא של כולנו
מאז ומעולם היה המוסר בצה”ל לא רק מצפן אלא סמל. לא תוספת קוסמטית לכוח, אלא יסוד מבני – כזה שמבדיל בין עם לוחם לעם כובש, בין צבא הגנה לצבא תוקפנות. אך בשנים האחרונות – וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה בעזה – הופך דווקא המוסר הזה למוקד חיכוך, לעיתים גם לכלי נשק נגד צה”ל עצמו, מצד מבקריו מבית.
והשאלה הקשה שמרחפת מעל כל דיון כזה היא: האם המוסר שלנו פוגע בנו?
לא מדובר בשאלה תיאורטית. המוסר הוא עמוד השדרה הערכי של מדינת ישראל, וההבדלה המוסרית בין לוחם ישראלי למחבל חמאסי איננה קישוט – היא הכרח קיומי. אך האם הקפדה יתרה על עקרונות מוסריים, במיוחד מול אויב המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן, פוגעת ביכולת המבצעית שלנו? האם המוסריות שאנחנו כל כך מתגאים בה עולה לעיתים בחיי חיילים?
התשובה אינה חד משמעית. מצד אחד, מוסר הלחימה של צה”ל הוא מקור לעוצמה רוחנית, חברתית ואסטרטגית. הוא איננו רק ערך מופשט – אלא תשתית שמחזיקה את הלכידות של החברה הישראלית, את האמון בצה”ל ואת הגיבוי הפנימי והבינלאומי לפעולותיו. הוא מעניק ללוחמים תחושת צדקת דרך, מחדד את ההבחנה בין טוב לרע גם בשדה הקרב, ומונע מהמערכת להיסחף לאכזריות שפוגעת קודם כול בנו. מוסר הלחימה הוא שמבדיל בין צבא מוסרי לבין מיליציה חמושה, בין לוחם לבין רוצח. הוא שמאפשר לצה”ל לגייס אל שורותיו את טובי הבנים והבנות – מתוך תחושת שליחות ולא מתוך ציניות.
מוסריות הלחימה, כשהיא מעוגנת בשכל ישר ובתפיסת עולם ביטחונית ברורה, מחזקת את הדמוקרטיה, תורמת לעמידות הציבורית ומאפשרת לצה”ל לשמר את עליונותו המוסרית – גם אל מול אויב שמאמין בפולחן המוות.
אך מצד שני – האם כאשר ההקפדה המשפטית, האזהרות וההגבלות המבצעיות באות על חשבון אפקטיביות – ואף עלולות לגרום לאובדן חיי אדם – האם המוסר הופך ממגן למלכודת?
מוסר אמיתי חייב להיות חלק מהאסטרטגיה, לא במקומה. הוא חייב לשרת את ההגנה, לא להכניע אותה. והאתגר שלנו הוא לא לוותר על המוסר – אלא לא לאפשר שיעוות על ידי מי שרומסים את הלגיטימיות של המדינה בשם עקרונות ערטילאיים. חשוב שנאמר, המוסר לא עומד כאן באמת על כף המאזניים – אלא רק בתודעתם המעוותת של מי שמנסים לרסק את הלגיטימציה של מדינת ישראל בשם שיח מוסרי מזויף.
דוגמה מובהקת לעיוות הזה נשמעה השבוע מפי האלוף במיל’ וח”כ לשעבר יאיר גולן, שאמר:
“מדינה שפויה לא מנהלת לחימה נגד אזרחים, לא הורגת תינוקות כתחביב, ולא שמה לעצמה מטרות של גירוש אוכלוסייה.”
זו אינה פליטת פה – אלא כתב אישום מוסרי מלא, בלתי אחראי ומרושע, נגד לוחמי צה”ל ומדינת ישראל.
לא מדובר כאן על ביקורת על מבצע נקודתי, אלא על האשמה כוללת, שמשווה בין חיילי צה”ל לבין פושעי מלחמה. בין צבא ההגנה לישראל לבין משטרים אפלים מן ההיסטוריה. אלו מילים שמשרתות את תעמולת חמאס יותר משהן נוגעות באמת.
האויב לא מוסרי – אז אנחנו אמורים לוותר?
המלחמה בעזה איננה מלחמה רגילה. צה”ל אינו ניצב מול צבא סדיר אלא מול ארגון טרור איסלאמי פונדמנטליסטי. האויב משתמש באזרחים, בילדים, בבתי חולים ובמסגדים כדי להסתתר, ולנצל כל טעות שלנו כאמצעי תעמולה.
במצב כזה, צה”ל מתפקד בצורה ייחודית בעולם – עם יועצים משפטיים במטה המבצעי, עם אזהרות מוקדמות, עם תקיפות מבוקרות שמבוטלות ברגע האחרון מחשש לפגיעה בבלתי מעורבים. אלו אינם צעדים של “מדינה לא שפויה” – אלא ביטוי לעוצמה מוסרית.
ואף על פי כן, גולן בוחר לראות בכך דווקא עדות לרשעות. הוא לא שואל שאלות – הוא מחלק כתבי אישום. הוא לא מציע תיקון – אלא שולל את עצם הלגיטימציה של המלחמה. וזה מסוכן.
מתי מוסר הופך לחולשה?
כאשר מוסר מנותק מהקשרו המבצעי – הוא עלול להפוך ממצפן לחסם. צה”ל נדרש כיום להכריע אויב ערמומי, נטול גבולות, שמבין היטב את מגבלות המוסר שלנו ומנצל אותן. כל פקודה, כל מהלך, כל תקיפה, נבחנים לא רק בשטח – אלא גם במצלמות, בטוויטר, ובאולפנים זרים.
במקום כזה, מוסר חייב להיות מבוקר, מדוד, אך גם חד וברור: לא מוסר של כניעה. מוסר של הגנה.
ומול מי שמשווה את הלחימה של צה”ל לפשעי מלחמה – יש להציב גבול. אין מדובר פה בהבדלי השקפה – אלא בהבדל בין אמת לשקר, בין מוסר לאחריות, בין ביקורת לבין עלילה.
מול השקר – נאמר את האמת
האמת הפשוטה היא: צה”ל, למרות אתגריו, הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. לא כסיסמה, אלא כמדיניות, כתרבות, וכמערכת שלמה שנבנתה מתוך חינוך יהודי וערכי. ההתבטאות של יאיר גולן אינה משקפת רגישות מוסרית – אלא קהות ערכית. היא איננה שאלה – אלא האשמה.
והיא מחייבת תגובה – לא של צה”ל, אלא של הציבור הישראלי כולו.
צה”ל אינו צבא מושלם – אך הוא המוסרי והמרוסן ביותר שניתן לדמיין בתנאי השטח שבהם הוא פועל. והוא לא ראוי להשמצה – אלא לחיזוק.
בימים שבהם הלוחמים נלחמים פיזית – עלינו להילחם על רוחם.
לא נאפשר לשיח הקלוקל להרוס את היכולת שלנו להגן – בגאווה, בכוח, ובמוסר.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי