שורד השבי עומר ונקרט ואימו ניבה השתתפו היום (ראשון) בכנס לשכת עורכי הדין בו סיפר עומר על הימים הקשים שלו כשהוחזק בידי המחבלים.
"הייתי לבד במשך שישה וחצי חודשים. נכנסו אליי פעם באף פעם. היו נכנסים במצטבר 60 שניות ביום. המסדרון היה ברוחב של 90 ס"מ, ובאורך של 9–10 מטרים. היה בור לצרכים מאחוריי. הייתי על מזרון קטן, מצמיד את הגב לקיר. שם הייתי 420 יום, אני חושב", פתח ונקרט.
הוא הוסיף "בערך ביום ה-80 עברתי למסדרון, זה היה חדר מאוד חשוך, עם מנורה קטנה באמצע. בשלב מסוים, כדי לשגע אותי, הם פעלו בכוונה ליצור תחושת אובדן זמן – כי מתחת לאדמה אין זמן. כשהניחו לי אוכל, הורו לי להסתובב – כדי שיספיקו ללכת. מקלחת הייתה פעם ב-50 יום. היו מביאים לי בקבוק קטן. רק אחרי תשעה וחצי חודשים התקלחתי באמת בשבי".
ונקרט תיאר גם התעללויות מרושעות במיוחד. "סביב הכניסה לרפיח, הייתה הרעבה מכוונת. סיכנו את החיים שלי בשביל הכיף. אחד מהם הביא חומר ריסוס למזיקים, העמיד אותי בקצה המסדרון, והתיז לי אותו על הפנים – עם עיניים פתוחות. הוא דאג שכל דבר שאגע בו יהיה מרוסס. הוא גם החליט להכות אותי עם מוט ברזל. הייתה הרעבה קיצונית מאוד.
המזל שלי – שביום ה-50 באו אליי אביתר (דוד) וגיא (גלבוע-דלאל). המצב הנפשי שלי התחיל להתייצב. אבל אז היה יותר צפוף – ישנו יחד במסדרון צפוף, האוכל והמים התחלקו לארבעה, והתנאים הפיזיים נהיו הרבה יותר קשים. אבל ההתעמרות בי הפסיקה", סיכם.