כוח העל של המורים

אחת מהתופעות הידועות של מחנכים היא שלא בכוונה יוצא להם לתקשר עם הורים של תלמידים מאתגרים רק בנושאים שליליים:

התלמיד הפריע, שיחה להורים. למחרת שוב היו צריכים להוציא אותו מהכיתה...עוד שיחה להורים. הגיע ללא תלבושת בית ספר, שיחה שלישית להורים. וכך, יוצא שבעצם כל חווית ההתקשרות של ההורים עם המחנכים של הילדים שלהם נתפסת כשלילית וביקורתית עד שההורה שואל את עצמו בצדק:

'יכול להיות שהמחנך הזה לא מוצא שום נקודה טובה אצל הבן שלי? הוא באמת חושב שהכול אצל הבן שלי רע? שום נקודה של טוב?'.

אחד מכללי האצבע של אספת ההורים אומר שאתה אף פעם לא מתחיל בהעברת ביקורת על התלמיד שלך למול ההורה לפני שאתה מתחיל במחמאה.

לאחר מכן, ואחרי שההורה יודע ומרגיש שאתה מסוגל לראות גם את הדברים הטבים אצל הילד שלך, אתה אמר את הביקורת ובסוף, כדאי שתסיים גם עם משהו חיובי שהטעם הטוב יישר.

כשחינכתי כיתה ט' באחת מישיבות הדגל של הציונות הדתית, למדתי מנהג מקסים מאחד הרמי"ם:

הוא סיפר שבכל פעם שהוא רואה באמצע השיעור שתלמיד ענה על תשובה יפה, הוא בסוף השיעור שלח להורים שלו ווטסאפ של שבח ופידבק חיובי:

'הבן שלך ענה היום על תשובה באופן מבריק והיה נהדר. כל הכבוד'.

הוא סיפר שההורים לא הפסיקו להעריך אותו על הסוכריות האלו שהוא חילק להם במשך היום. כולם היו אנשים עסוקים עד מעל לראש...ובכל זאת הם כל כך הודו לו שרק אז הוא הבין איזה כוח עוצמתי יש למחמאות הללו.

*

למה בכלל סיפרתי לכם את זה? כי נזכרתי במכתב שקיבלתי על כוחה של מחמאה שמגיע ממחנך:

"שלום אבינועם. פותחת את הבוקר עם העמוד שלך כדי לקבל כוח ולא חשבתי שיום יבוא ואהיה בצד המספר:

ביום שישי בעלי קיבל התקף לב ואושפז ב'שערי צדק'. אנחנו חוששים שזה כתוצאה מהמתח והלחץ שהיה נתון בו כבר חודש שלם כתוצאה מפיטוריו מהעבודה.

שמרנו את העניין בסוד כי לא רצינו שבבית הספר יתחילו לדבר, אבל היום קרה משהו שבעקבותיו לא יכולנו לשתוק יותר מהתרגשות:

לפני שעתיים, בערך בשעה תשע בבוקר בעלי קיבל מסרון מהמחנך של הילד שלנו, בכיתה ז' שצילם אותו בשיעור וכתב לנו:

"ענה תשובה מבריקה באופן מיוחד. אשריכם שזכיתם בבן נפלא שכזה. אני בטוח שזה גם בגלל החינוך המיוחד שלכם. אתם נתברכתם בו והוא נתברך בכם".

בעלי סיפר לי שהוא הרגיש איך שבתוך רגע אחד הוא קיבל פצצת אנרגיה וכל הצבע חזר לו לחיים. בפעם הראשונה מאז הניתוח שעבר הוא הצליח לקום וגם הרופאים נדהמו מהשיפור המדהים במדדים...

אני יודעת שהמחנך של הילד שלי לא יודע שבעלי עבר התקף לב והבנתי שהוא עושה את זה על בסיס קבוע, אבל ההשפעה והתוצאות של הפרגון שלו ממש הפכו את בעלי.

אני רוצה להגיד מכאן למורים: נסו לפרגן כמה שיותר ולהגיד מילים טובות. אין לכם מושג כמה שזה עוזר וכמה שזה יכול להרים למעלה

שושי חדד, ירושלים".

אני זוכר שבאחד מהישובים שגרנו פעם, היה בעל מכולת שהבן שלו היה תלמיד שלי. למי שלא מכיר, סידור המכולת יכול להיות עבודה לא פשוטה בכלל: מעבר למגע המתיש עם הלקוחות, יש את הארגון של המוצרים, הסחיבה, מילוי המדפים. מורכב.

ערב אחד נכנסתי למכולת עשר דקות לפני שהיא נסגרה וראיתי את האבא של התלמיד שלי מפורק כולו, נאנח ורוצה כבר לסגור ולעוף לבית שלו.

אמרתי לו כבדרך אגב: "אתה יודע שהיום הילד שלך ענה תשובה כל כך מדהימה ויצירתית שהייתי חייב להגיד אותה לראש הישיבה שלא הפסיק להתפעל ממנה?".

הסתכלתי עליו וראיתי שכמו נוספו לו עשרים סנטימטר לגובה שלו. הוא עזב הכול. הצבע חזר לו ללחיים והוא אמר לי בעיניים נוצצות עם חיוך מלא גאווה:

"מה אמרת? מי? הבן שלי? איזו תשובה הוא ענה?"

אז חזרתי ואמרתי לו והוא הקשיב ובסוף ענה לי:

"תאמין לי שרק בשבילו אני עושה את זה...רק בשבילו. אם זה היה תלוי בי הייתי כבר מזמן מוכר את המכולת הזו. תודה לך!"

סתם, למקרה שישאלו אתכם מה כוח העל של המורים.