התחלה// לפני 49 שנה. נולד בישיבת בני עקיבא נווה הרצוג הסמוכה לאשדוד, שם אביו שימש מנהל התיכון, "גרנו בקמפוס של הצוות". השלישי מחמישה אחים.
אבא// ד"ר גד אביקסיס, בן 82. "אבא עשה בחייו את הדרך הכי מטורפת בעולם. הוא עלה ממרוקו בגיל 13, למד והתקדם, והפך לאיש רב פעלים. הוא הקים את סניף בני עקיבא בקדימה, היה ראש מועצה דתית, מנהל בית ספר ושליח בני עקיבא באוסטרליה, ובתפקידו האחרון כיהן כסמנכ"ל בכיר במשרד החינוך. ממנו למדתי מהי נחישות, מסירות לעם ישראל ומנהיגות".
אמא// ברכה, בת 78, ילידת הארץ. "יש לאמא לב ענקי והיא אשת חסד אמיתית. הייתה לאורך כל השנים מורה לספרות ומנחה לספרות וחיברה את הספרים להוראת ספרות, בהם את 'עלי ספרות' לכיתות ח'. היא אדני הרוח של הבית. מקווה שהצלחתי לקחת קצת מזה".
חלוצים// כילד קטן גר עם משפחתו בישיבה התיכונית נווה הרצוג שליד אשדוד, וכשהיה בן ארבע הם עברו לקדומים שבשומרון. "היינו כמעט מהמשפחות הראשונות. גרנו באשקובית. לגור בקדומים בשנים הללו זה היה שילוב של ילדות רגילה יחד עם תחושה של שליחות אידאולוגית. כבר כילדים הרגשנו שקורה כאן משהו גדול".
לימית// "מגיל קטן ינקנו את האהבה והחיבור לארץ". בגיל שבע נסע עם משפחתו לתמוך במאבק נגד הגירוש מסיני. "נסענו ברכב באמצע הלילה, בלי אורות, ועברנו את המחסום בשקט מוחלט מתוך רצון לתמוך במתיישבים. זה הרגיש לי כמו חסמב"ה. רצינו לחזק את האחים החלוצים רגע לפני הפינוי".
מדריך// למד בבית הספר היסודי ביישוב, בהמשך בחטיבה בקרני שומרון ובישיבת כפר הרא"ה. "הייתי תלמיד טוב שלוקח את הלימודים ברצינות, אבל גם המצחיקן שבחבורה. בכיתה י"א נכנסתי להדרכה בסניף בני עקיבא קדימה, איפה שאבא גדל. היה נחמד להדריך בסניף שאבא שלי הקים ובמקום שסבא שלי היה רב בית כנסת. ההדרכה גילתה לי את היכולות שיש לי בעשייה החינוכית ואת החיבור שלי לחינוך הבלתי פורמלי".
מי אני// "בישיבה התיכונית היו חיי חברה תוססים, נבחרתי להיות רב פורים ונהניתי עם החברים. רק בשמינית התחלתי יותר להתעניין בעולמות של זהות ורוח, כמו מי אני ומה אני רוצה להיות בחיים שלי. מבחינתי זו הייתה שנה מעצבת מאוד".
הסדר// משם פנה לישיבת הר עציון שבגוש עציון. "אלה היו שנים שפתחו לי עולמות של לימוד ומחשבה וזכיתי לפגוש אנשים מעוררי השראה. בעיקר הייתי מוקסם מהרב יעקב מדן, שעולם התנ"ך שלו תפס אותי. אני זוכר גם קושי, לשבת וללמוד גמרא במשך שעות ברצף, ורמה לימודית גבוהה". בצבא שירת בגולני במסגרת ההסדר. "חוויה טובה. הרגשתי שאני עושה דבר חשוב".
ההצעה// "בסוף שיעור ד' התיישב לידי חבר ואמר: רועי, אנחנו מחפשים איש צוות נוסף למחנה בני עקיבא באוקראינה. הצטרפתי למחנה. נקודת השיא הייתה בלילה האחרון, כשהגיעו למחנה 300 תורמים אמריקניים שהיו בדרכם לישראל. על הבמה הופיעו חניכי המחנה ושרו את השיר 'ירושלים של זהב'. את הפתקים האישיים שהם כתבו הם העבירו לתורמים כדי שיטמינו באבני הכותל".
"יד אחים" במבטא רוסי// "בסוף המחנה הילדים עמדו ושרו את המנון התנועה במבטא רוסי כבד. זה היה רגע מכונן. פתאום אני רואה ילדים שלא מדברים את השפה ושותפים למילות השיר. בערב ההוא חשבתי לעצמי שיש בעולם עוד כל כך הרבה יהודים שיכולים להיות שותפים לדבר המופלא הזה, וניסיתי לחשוב איך אני מביא אותם לבשורה הזאת. זה עולם ענקי שבכלל לא הכרתי עד אז, והבנתי שאני רוצה לעסוק בעולמות האלה. ומאז ועד היום כל עיסוקי נוגע ביהדות התפוצות".
החצי השני// יעל, בת 48, מנהלת בית ספר קהילתי לילדים על הרצף האוטיסטי שהקימה במודיעין. "זה מפעל חייה, ימיה ולילותיה. חכמת לב, שותפה לעולם הרוח של הבית, יש בה את היכולת להתרומם מעל ליומיום ולהתחבר לדברים שגדולים מאיתנו. שותפה שלי למסע החיים".
הנחת// חמישה. הבכור שחר בן 22, נעמה בת 19, תמר בת 16, איילה בת 14, והבן הצעיר אורי בן שבע. "הם כל עולמי. היום אני מגלה ילדים שהופכים להיות בעלי תבונה עצמאית ויצירה, וזה מסב לי נחת גדולה".
רואה עולם// בתום שנות ישיבת ההסדר, ניגש למשרדי בני עקיבא העולמית כדי לבחון כיצד הוא יכול להמשיך ולהשפיע. "ניגשתי למנכ"ל גאל גרינוולד וביקשתי: קח אותי. ככה במשך ארבע שנים עבדתי במזכירות בני עקיבא העולמית כרכז תוכניות ההכשרה לחבר'ה שמגיעים לארץ לשנה בין התיכון לקולג'. הייתי טס הרבה למחנות בעולם ולאירועים, וגיליתי עוד ועוד מקומות שבני עקיבא פועלת בהם. זה היה מפגש מדהים עם צעירים יהודים מכל העולם". במקביל למד משפטים במכללת שערי משפט.
שוודיה// "בגיל 26 אמא שלי שאלה אותי: רועי, לא הגיע הזמן להוריד את חולצת התנועה? אז פשטתי את החולצה ועבדתי כמתמחה במשרד עורכי דין, התחתנתי עם יעל וכמעט התחלתי לעבוד כעורך דין. אבל אז שוב קראו לי מבני עקיבא העולמית לצאת לשליחות בסקנדינביה. הייתי נשוי פלוס ילד והייתי אחראי על משלחת של עשרה שליחים רווקים שמפוזרים בקהילות היהודיות בשוודיה, נורבגיה, פינלנד ודנמרק. אנחנו גרנו בשוודיה. זו שליחות מסוג אחר, כי ברוב המקומות חוץ מאיתנו אין כמעט פעילות יהודית והתנועה היא מאוד משמעותית שם".
יואל// "אלה מדינות עם 75 אחוזי התבוללות, וההשפעה של השליחים בהן היא דרמטית. יואל, למשל, הוא ילד יהודי שגדל במאלמו, עיר רווית אנטישמיות ומלאה במהגרים. הוא התחבר לשליחים והשתתף בסעודות השבת שלהם. בגיל 18 נסע לשנת הכשרה של בני עקיבא בישראל והזמין את המשפחה לעשות איתו את ליל הסדר. הם התארחו במלון פארק בנתניה ונפצעו בפיגוע הנורא. ההורים ההמומים החזירו אותו לשוודיה, אבל הוא לא ויתר על החלום ועלה לישראל. לימים כל משפחתו עלתה אחריו. זה סיפור אחד על ההשפעה העצומה של השליחים".
סוכרת נעורים// בגיל 31, בתום השליחות בשוודיה, הוא לא חש בטוב. "ביום האחרון שם הייתי חלש והראייה שלי הייתה מטושטשת. נחתי בארץ ב־12.7.2006, היום שבו פרצה מלחמת לבנון השנייה, ומיד קיבלתי צו 8. ירדתי מהמטוס, הלכתי לבדיקות דם ואובחנתי עם סוכרת נעורים. החיים מתהפכים. על כל דבר שאני אוכל אני חייב להזריק אינסולין ולהיות על זה יום ולילה. שש שנים אחר כך, כשהייתה בת שלוש, הבת שלי תמר אובחנה גם היא עם סוכרת נעורים. אני ותמרי יחד בסיפור הזה".
לקמפוסים בחו"ל// בתום שלוש שנות שליחות בשוודיה שב עם משפחתו ארצה. "התכוננתי להתחיל לעבוד כעורך דין, אבל אז הגיעה אליי הצעה שלא יכולתי לסרב לה: להיות מנכ"ל המחלקה להגשמה בהסתדרות הציונית העולמית. במסגרת התפקיד אתה עוסק בכל מה שקשור לסטודנטים יהודים בחו"ל. ארבע שנים ניהלתי את המחלקה, ולראשונה בחיי נחשפתי לסטודנטים שהם לאו דווקא אורתודוקסים, והכרתי ציבור יהודי גדול שלא הכרתי עד אז".
הבה נפיץ// בהמשך מונה לסמזכ"ל בני עקיבא העולמית, ולאחר ארבע שנים למזכ"ל התנועה, תפקיד שבו כיהן במשך שבע שנים. "הייתי 11 שנים בהנהגת תנועת הנוער המיוחדת הזאת, שיש לה 110 סניפים ברחבי העולם ויותר ממאה שליחים. היא מצילה אנשים מהתבוללות, מעודדת עלייה לארץ ועושה עבודת קודש של ממש. בשנים ההן הצלחנו להתפתח ולהתרחב, הקמנו את המכינה העולמית של בני עקיבא, שזו מכינה קדם־צבאית מעורבת לבני חו"ל וישראלים, ואת בית בני עקיבא בירושלים, שהפך להיות מרכז חינוכי של התנועה ומגיעים אליו מכל העולם".
חבר המוסדות// לאחר מכן נבחר להיות נציג תנועת המזרחי העולמי במוסדות הלאומיים: ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית, קק"ל וקרן היסוד. "אלה ארגונים שהוקמו על ידי התנועה הציונית כדי לעזור בהקמתה של מדינה יהודית. הפעילות המשותפת שלהם לקידום המפעל הציוני ממשיכה עד היום בעידוד עלייה, שליחים בתפוצות, חינוך ציוני, מלחמה באנטישמיות ועוד".
יהדות התפוצות// "במסגרת תפקידי כנציג תנועת המזרחי העולמי במוסדות הלאומיים אני ממלא את שני תפקידיי: ראש המחלקה לחינוך בהסתדרות הציונית העולמית וסגן יושב ראש קק"ל. בשני התפקידים האלה אני עוסק במה שעסקתי כל חיי: לפתח את החינוך היהודי־ציוני בקרב יהדות התפוצות".
דרושים שליחים// "תוכנית הדגל שלי היא פרויקט מורים שליחים. בכל שנה אני שולח לבתי הספר היהודיים ברחבי העולם 260 מורים שליחים, אנשים מצוינים מלאי תחושת שליחות. כיום חסרים שליחים מהציונות הדתית. אומנם אנחנו עדיין המגזר ששולח הכי הרבה שליחים לעולם, אבל בעקבות הביקוש הרב מורגש חוסר".
הצדעה// "לפני שבועיים הייתי בניו יורק לשבת הצדעה והוקרה לשליחים שעם פרוץ מלחמת חרבות ברזל לא שאלו שאלות, ארזו תיק, עזבו את משפחתם בנכר וטסו לארץ להילחם בשדה הקרב. השיעור במסירות נפש ואהבת המולדת ששליח כזה משאיר בבית הספר היהודי שבו הוא מלמד ובקהילה שלו הוא עצום".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "כשאני מצליח, אני קם ברבע לשש כדי לצאת לריצת בוקר. 30 דקות ריצה, 15 דקות אימוני כוח, ואז מקלחת, תפילה, ולוקח את הבן לבית הספר. פודקאסט בדרך לעבודה ומהעבודה. הביתה חוזר סביב שבע בערב, במיטה בסביבות אחת עשרה בלילה".
פלייליסט// "מה שמציע לי היוטיוב ומה שמציעים לי הילדים שלי".
השבת שלי// "תחנת הדלק של הנשמה לכל ימות השבוע".
דמות מופת// יוסקה שפירא ז"ל, המזכ"ל הראשון של בני עקיבא העולמית, שכיהן בתפקיד 22 שנה. "שנים לאחר שסיים את תפקידו פגשתי ברחבי העולם אנשים שהושפעו ממנו עמוקות והרגישו קרובים אליו. איך הוא עשה את זה עוד לפני עידן הווטסאפ?"
מפחיד אותי// "החמצות של חלומות חבויים שטרם הספקתי להגשימם".
משאלה// "נהיה קשה מאוד להכיל מורכבויות. מקווה שנצליח להחזיק בכפיפה אחת תחושות עוצמתיות מנוגדות, עם ישראל חייב את זה כדי להגיע ביחד לניצחון".
כשאהיה גדול// "לחזור לרוץ ריצות ארוכות ולהשלים מרתון מלא, לאכול בריא ולכתוב טור אישי שבועי. עוד מלאכה גדולה לפניי".
לתגובות: [email protected]