מעמד מתן התורה היה מפעים ומרומם וכל עם ישראל התרגש לקבל לידיו את ספר התורה.
כל עם ישראל מלבד חוגלה למשפחת גוני בן נפתלי, שתמיד קפצה על ההזדמנות להיות קשה.
היא וחברותיה ממועדון הקריאה 'קול קורא במדבר' בדיוק סיימו את הספר האחרון שלהן והתלבטו על איזה ספר ללכת הפעם. והן לא התכוונו לעשות את תהליך הבחירה פשוט.
אז כששר העשרות ניגש אליהן כמה שבועות אחר כך כדי לוודא שהן קיבלו את ספר התורה, הוא נתקל בקשיים לא צפויים.
"קודם כול אני רוצה להגיד שהיינו באירוע ההשקה והיה מקסים", חוגלה פתחה בשבח.
"מתן תורה", חידד שר העשרות, "זה היה מעמד מתן תורה".
"לא יודעת, לדעתי מבחינה שיווקית לקרוא לזה אירוע השקה זה יותר מושך את הציבור, אבל מה אני מבינה". חוגלה הייתה פולנייה עוד לפני שהייתה פולין.
שר העשרות נשם עמוק. "עכשיו בבקשה, הנה ספר התורה".
הוא כבר פנה ללכת, אבל חוגלה רק התחילה. "רגע אחד, מה זה הנה ספר התורה?" היא שאלה.
"מה הבעיה?"
"ספר לנו עליו קצת, תדליק אותנו על הספר", הסבירה חוגלה, "ככה אתה משווק? זה ספר חדש, אם אתה לא תדחוף אותו כמו שצריך עכשיו אז יהיה לך מאוד קשה אחר כך. עכשיו זה המאני טיים".
"לא הבנתי", נבוך שר העשרות, "אתן רוצות קודם לשמוע על הספר ואז להחליט אם לקרוא אותו?"
"כן".
"מה קרה לנעשה ונשמע?"
"לא יודעת מי אמר לך את זה", התגוננה חוגלה, "אנחנו נשמע ואז נקרא. לגבי נעשה הדרך עוד רחוקה חביבי".
"אנחנו בדיוק בוחרות את הספר הבא שלנו", הצטרפה רעואלה לדיון, "בשבוע שעבר סיימנו את 'חלף עם הרוח', ספר מרגש על סיומה של מכת ארבה מנקודת המבט של הארבה. העלילה קצת דלה, אבל זה כתוב מעולה. הרגשנו כאילו ממש היינו שם".
"כי הייתן שם", התערב שר העשרות.
"בדיוק ככה אנחנו מרגישות!" שמחה רעואלה שהשיחה עולה על המסלול הנכון. "עכשיו אנחנו מחפשות את הספר הבא וחשוב לנו לשמוע על כל הספרים האפשריים לפני שאנחנו מחליטות הלאה".
"אבל אילו אופציות כבר יש לכן???" שר העשרות התחיל להתעצבן.
"חוגלה הביאה איתה ממצרים פפירוס שאמור להיות מצוין, נכון מאמי?"
"כן, קוראים לזה 'הזקן והדם'. זה על מכת דם מנקודת המבט של אדם זקן וצמא. מאוד מומלץ, הרגשנו ממש כאילו היינו שם".
"טוב, תשמעו", נכנע שר העשרות, "הספר שאני נותן לכם זה ספר התורה, זה הספר הכי חשוב שהיה ושיהיה. יש בו את השורשים שלנו, המצוות שלנו, העקרונות הרוחניים שינחו אותנו כעם".
"מקסים".
"תודה רבה".
"עכשיו ספר לנו קצת על המחבר", חוגלה לא מיהרה להתחייב.
"סליחה?"
"ספר לנו קצת על המחבר", היא אמרה שוב.
"המחבר הוא ריבונו של עולם".
"אני חושבת ששמעתי עליו", אישרה חוגלה, "אילו עוד יצירות שלו אנחנו מכירות?"
"העולם", התעצבן שר העשרות, "את העולם את מכירה???"
"יצא לי, כן. ממש מוצלח. קולח".
"תודה באמת".
"במיוחד אהבתי את ההרים".
"לנהרות אני אישית פחות התחברתי", הצטרפה רעואלה, "כאילו הם נמשכים ונמשכים ואת אומרת יאללה הבנו את הקטע, איפה הטוויסט? אבל אולי צריך לחכות לסוף כדי להבין".
"הסוף?" ניסה שר העשרות להבין.
"סוף העולם, כן. אבל אל תגלה לנו את הסוף, הא? בלי ספוילרים".
"לא, בטח, בלי ספוילרים", אישר שר העשרות, "אז אם הכול בסדר, הנה ספר התורה".
"זה ספר שמיועד גם לנשים?" שאלה חוגלה.
כאן שר העשרות הבין שהוא בבעיה. "תראי, זה ספר לכל עם ישראל", הוא הסביר, "חלק מהמצוות פחות ידברו אליכן".
"למה?"
"כי אתן לא מחויבות במצוות עשה שהזמן גרמן".
"ספוילרים!" צעקה רעואלה וסתמה את האוזניים.
"טוב, תשמעי", ניסה השר להרגיע, "אני לא אמור להגיד לך את זה, אבל יש דיבור על ספרי המשך, בהם משהו שנקרא תהילים, שזה ממש ישב עליכן בול".
"אז חבל שלא התחלתם עם תהילים", עקצה חוגלה, "טוב, תביא את הספר ונראה".
שר העשרות הגיש את הספר לקבוצת הנשים, למרות שבינו לבין עצמו התחיל להתחרט על כל העניין.
"אה, זה בכריכה קשה?" התבאסה רעואלה.
"זה חרות על אבן". שר העשרות נשם עמוק יותר משנשם אי פעם.
"אז קשה?"
"כן, קשה".
"קצת באסה להסתובב עם כריכה קשה, בטח בזמן המסעות", התלוננה רעואלה.
"מצד שני כריכה קשה זה טוב כספר מתנה!" אמרה חוגלה.
"זה לא טוב כמתנה - זו מתנה!" התרתח שר העשרות, "לכן קוראים לזה מתן תורה!"
"אני אישית עדיין מעדיפה אירוע השקה, אבל מה אני מבינה", מלמלה חוגלה ולקחה אליה את הספר.
מועדון הקריאה של חוגלה סיים את הספר בתוך שבועות בודדים לשביעות רצונם של כל הנוגעים בדבר. אבל חוגלה כמו חוגלה הייתה תמיד חייבת למצוא את עצמה באיזשהו קצה, ואחרי כמה חודשים היא הכריזה על הקמת מדרשת 'ציפור מדבר' שבה ילמדו נשים יחד את התורה בחברותות במקום לעשות שנת שירות כמקובל.
שר העשרות נזעק למקום כדי לחדול את האירוע, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. אולי באמת היינו צריכים לפתוח עם תהילים, הוא חשב לעצמו.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com