יובל אורבך, אלמנתו של ישי אורבך ז"ל, שיתפה בקבוצה לזכרו את הרגשות עזים שהתעוררו בה למראה הדגל, הסמל הלאומי, נפרס בכותל המערבי.
יובל, שהתאלמנה מבעלה ישי, לוחם שנהרג בפעולה מבצעית, הביעה את תחושת השבר והכמיהה לבניין הבית הלאומי והרוחני של העם היהודי.
"עמדתי בכותל ובכיתי כפי שלא בכיתי מימי," כתבה יובל. "תמיד בכותל אני מרגישה מצד אחד שמחה וקדושה, ומצד שני חוסר. איך זה הגיוני שעדיין אין לנו את בית המקדש ושעדיין שועלים מהלכים בו? עמדתי והתפללתי, התחצפתי מעט לקב"ה...אבל ככה הוא אוהב אותנו.. עם של חוצפנים".
יובל שיתפה אודות דבריה להקב"ה. "ריבונו של עולם, אתה חייב לנו. אתה חייב לבנות את ביתנו. אני זוכרת כמה התפללתי להקמת הבית שלי ושל ישי וכמה כאב לי כשהוא לא היה. כמה שרצינו להקים את ביתנו שיהיה כל כולו למענך, שיעשה לך נחת רוח. ובלעדיו, הרגשנו חסרים, לא שלמים. ודרך החוויה האנושית, הקטנה והמוגבלת שלי, אני יודעת כמה אתה כואב. אני יודעת. אבל הכאב שלי קטן לעומת הכאב שלך. ולכן, בבקשה ממך, שים קץ"
"אתה החרבת את הבית שלי ושל ישי. אני לא כואבת רק על עצמי ועל הבית שלנו. אני כואבת על כל האור שהיה אמור לצאת ממנו, על החסד, התורה, השמחה, האהבה, הטוב הטהור, השירה. אני כואבת על ניגון ושירת הלווים שהבנים שלנו היו אמורים לשיר ולנגן לך, ועל עבדיך הנאמנים (ילדינו) ששמת קץ לחייהם לפני הבראם. אני כואבת עליך, הקב"ה. עליך ולא רק עליי. כל כך הרבה בתים שהוקמו לכבודך הוחרבו. אני יודעת שאתה מבכה אותם. ה' מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ.
ואני חייבת לשאול, לא חבל? לא חבל על עבודת השם שיכלה להיות בעולמך? על קידוש שמך בעולם? לא חבל על עבדיך? האובדן שלך גדול משלי. בסוף הכל למענך. הבית שלנו היה למענך. החסד שלנו, האור, השמחה, השירה והניגון, האהבה, הכל למענך. מאז ומעולם היינו למענך. השם, כל כולי למענך. כל כולי כואבת מתוך אהבתי אליך".
יובל סיימה את דבריה בתחינה: "אז בחייאת. תקים את ביתך".