נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית קבע בפסק הדין בנושא פיטוריו של ראש השב"כ רונן בר שהחלטת ראש הממשלה לפטר את בר נעשתה שלא כדין ובניגוד עניינים.
הוא הדגיש כי "בהתאם לכלל שאוסר על ניגוד עניינים, אסור לעובד ציבור או לממלא משרה ציבורית להימצא במצב שבו קיים פוטנציאל לניגוד עניינים בין תפקידו או חובותיו הציבוריות ובין אינטרס אחר שיש לו כאדם פרטי או כנושא תפקיד ציבורי אחר". בהמשך הוא קבע שבפרשות קטארגייט והמסמכים המודלפים לעיתון הגרמני ה'בילד' יש פוטנציאל לניגוד עניינים בעבור ראש הממשלה נתניהו, אף שאיננו חשוד בהן, היות ש"כל קביעה משפטית הנוגעת להתנהלות התקינה של לשכת ראש הממשלה, ולא כל שכן בעת מלחמה, היא מסוג הדברים המשליכים על תדמיתו ומעמדו של ראש ממשלה, כל ראש ממשלה".
יתרה מכך, הוא קבע שעצם השתתפותו של נתניהו בהצבעה בממשלה פוסלת את כל ההליך ואת הצבעת יתר שרי הממשלה: "בשלב זה שומה עלינו להתמודד עם הטענה לפיה גם אם לראש הממשלה היה ניגוד עניינים במקרה זה, הרי שעצם העובדה שההחלטה התקבלה על ידי הממשלה כולה מרפאת פגם זה. התשובה בעניין זה היא פשוטה: נושא משרה שעומד במצב של ניגוד עניינים אינו יכול להיות חלק מתהליך קבלת החלטה בנושא שלגביו מתקיים ניגוד העניינים ועצם השתתפותו בהצבעה פוגמת בתקינות ההליך כולו".
כיצד ייתכן שהשופט עמית לא רואה את הגזרה השווה הברורה שיש לגזור בהשוואה בין השתתפותו של נתניהו בדיון ובהצבעה "המשליך על תדמיתו ומעמדו של ראש הממשלה" לבין ההכרעה שלו בעתירות נגד ממשלה שמסרבת להכיר במינויו כנשיא בית המשפט ולשתף עימו פעולה? האם אין סכסוך אישי בין עמית לממשלה? האם אין בסכסוך זה כדי להשליך על תדמיתו ומעמדו של עמית? האם יכול להיות ניגוד עניינים גדול מזה?!
חמור מכך, אף שעמית פתח את פסק דינו בהצהרה ש"מדובר בהחלטה חסרת תקדים בתולדות המדינה, שבמסגרתה מופסקת כהונתו של אחד משבעת נושאי המשרה הבכירים ביותר בשירות המדינה", הוא לא מצא לנכון לקבוע הרכב מורחב לדיון בעתירה, והסתפק בהרכב מצומצם של שלושה שופטים שכוללים מלבדו את דפנה ברק־ארז ואת נועם סולברג. ולמה זה? הסיבה לכך היא שההרכבים בבית המשפט משובצים לפי ותק השופטים, כלומר עמית יודע מי השופטים שישבו בדין בכל הרכב שיקבע. לדוגמה, אם ההרכב יורחב לחמישה שופטים, המשמעות היא שהשופטים שיצטרפו הם מינץ ואלרון, ואם ההרכב יורחב לשבעה שופטים, יצטרפו אליהם השופטים וילנר וגרוסקופף. עמית מכיר את דעותיהם של השופטים ויכול לצפות מראש מה תהיה החלטתם בכל עתירה נתונה. לכן כאשר הוא מעוניין לקבוע את התוצאה מראש, הוא מחליט על הרכב מצומצם של שלושה שופטים. הרכב זה הוא למעשה ההרכב היחיד שבו יש לעמית שליטה מלאה, היות שהשופטת ברק־ארז תצטרף אליו לכל החלטה נגד הממשלה, כאשר בשאר ההרכבים יש רוב לשופטים שמרנים שאינם מצטרפים באופן אוטומטי לכל פסיקה נגד הממשלה.
היחיד שיכול לעצור את המשחק המכור הזה הוא המשנה לנשיא העליון השופט נועם סולברג. כבוד השופט סולברג, אני מפציר בך להפסיק לשתף פעולה עם תעלוליו של השופט עמית. עליך להבהיר לו שהוא נמצא בניגוד עניינים שמונע ממנו לשבת בדין בעתירות בבג"ץ נגד החלטות הממשלה. ולכל הפחות עליך להודיע לו שאין בכוונתך להמשיך לשמש עלה תאנה בהרכב תפור של שלושה שופטים, ושאתה דורש לקבוע הרכבים מורחבים בלבד. רק כך יוכל בית המשפט הגבוה לצדק, שאתה מראשיו, לעשות צדק.
הכותב הוא עורך דין, חבר מועצת העיר ירושלים לשעבר וממייסדי מרכז חיבה לתרבות יהודית