רבות דובר על חסד במגילת רות, אך בבואי להביט על מגילת רות בראשית קיץ תשפ"ה, במקום ובזמן שהחסד נדרש לכולנו, אני מבקשת להביט על המרחב שבו החסד תופס את מקומו במגילה. מרחב הקהילה.
המדרש על פסוקיה הראשונים של המגילה פותח ומציג דווקא את האנטיתזה של הקהילה והחסד.
"וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב". מדוע הלך? הרי האיש עשיר ומכובד. איך בשל חששו שהרעב יביא את עניי הארץ לדרוש את פרנסתם אצלו - בחר לעבור לגור בשדה מואב כבורח מאותה קהילה, פן יידרש לשאת אותה על כתפיו?
אל מול בריחה זו יתחיל בעוד כמה פסוקים התיקון על ידי כלתו: "אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי וא־לוהייך א־לוהיי". קריאתה של רות אל נעמי, בעקשנותה לדבוק בה, להמשיך אל ארצה, מולדתה ואלוקיה, היא אולי קריאת השייכות המשמעותית ביותר במגילה. רות מבקשת להימנות עם חבריה של הקהילה שאליה חוזרת נעמי. היא מבקשת שייכות - דרך העם, ומבקשת זהות - דרך אלוקיו. מתוך רצון ההשתייכות היא טווה סיפור חדש.
מכאן, עם חזרתן של נעמי ורות אל חיק הקהילה, ניכרת צמיחה אישית של שתי הנשים שתביא איתה בהמשך גם את הצמיחה הקהילתית, ולאחריה אף הלאומית. כל זאת על אף ניסיונה של נעמי בתחילה להרחיק את נשות הקהילה ממנה, "ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי. ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא".
מאורעות השדה שבו נפגשים לראשונה רות ובועז מתארים מציאות קהילתית אידיאלית של חסד דרך מתנות עניים: לקט, שכחה ומעשר עני. נראה כי מציאות שגרתית זו חוזרת ברחבי בית לחם, כאשר בועז מזמין את רות ללקוט דווקא בשדהו ולא בשדות אחרים, זרים. ומשם, מתוך החסד והרצון להיטיב עם אחרים, תצמח היכרות אשר תביא להקמת בית חדש.
תינוקם של רות ובועז, שייוולד בסוף סיפור המגילה, הוא השלמת התיקון של מעשה אלימלך, זקן המשפחה. עובד נולד אל תוך הקהילה: "ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום", וברוב עם ניתן לו שמו. וכך הילד, שהוא פרי אהבה וחסד של בועז ורות, מחזיר גם את נעמי אל החיים הקהילתיים. אחרי שנים רבות של ריחוק מר, מוצאת נעמי את תפקידה כאומנת, כסבתא וכאחת משכנות־מכרות־שותפות, המגדלות יחד את התינוק שיביא את גאולת בית דוד לעם ישראל. כי לעיתים צריך כפר שלם כדי לגדל ילד אחד, וצריך ילד אחד כדי להחזיק כפר שלם. אך מה יש בה, בקהילה, שמאפשרת את הצמיחה הזאת?
שייכות הינה צורך אנושי בסיסי. אדם זקוק לשייכות על מנת לחוש ביטחון בחייו, כדי לעצב את אישיותו. כדי למצוא משמעות. על ידי קשר הדוק בין אדם לקהילתו - קשר שיבוא לידי ביטוי בשותפות, בפעלתנות ובנשיאה בעול, בזכות ובחסד של חבריה אלו לאלו - האדם חש בטוח, גדל, פועל ומשפיע ואיתו גדלה גם הקהילה. כי בגדילת אדם גדלה סביבתו, וכגלגל חוזר ומזין - בסביבה צומחת - צומח אדם. הלוואי ונדע בימים אלו להיות משפיעים על קהילתנו לטוב ומושפעים מצמיחת הכלל.
הכותבת היא מנהלת בית הספר הדתי העל־יסודי עתיד איתן ברמלה