בחודש אוקטובר 1917 הגיע ולדימיר איליץ' לנין לרוסיה לאחר 17 שנות גלות בשוויץ בשל פעילותו הקומוניסטית.
הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה, והוא הגיע בחסות ובסיוע ממשלת גרמניה שהייתה אז אויבת של רוסיה מולדתו. המלחמה התנהלה מזה שלוש שנים וגבתה את חייהם של מיליונים. הגעתו של לנין לרוסיה התאפשרה בזכות מהפכת פברואר, שבה הצאר ויתר על כיסאו והוקמה ממשלת מעבר קצרת ימים. מטרת הגעתו של לנין הייתה לחולל מהפכה נוספת שתנצל את עייפות הצבא ממלחמה ארוכה ומדממת וכך לא תיתקל בהתנגדות משמעותית, ולהחיל משטר קומוניסטי. מטרה נוספת הייתה להפסיק את השתתפותה של רוסיה במלחמה, מטרה שלה הטיף לנין בכתביו ובנאומיו. הפסקת המלחמה, שמשמעותה הפסד, תקל על ההשתלטות על רוסיה. לימים נקראה זו המהפכה הבולשביקית ששינתה את העולם.
באותם ימים היו בארץ ישראל יהודים שאימצו את האידאולוגיה הקומוניסטית ושאפו, כחלק מהמהפכה העולמית, לכונן בארץ חברה שיתופית ברוח המרקסיזם. אנשים אלה לימים הקימו את תנועות הפועלים והחברה הקיבוצית, והמירו את הערצתם למרקס ולנין בהערצה לסטאלין, שליטה הרודני של ברית המועצות. אנשים אלה השתלבו לימים בממשלה שהקימה תנועת העבודה בשנותיה הראשונות של המדינה, וצאצאיהם ממלאים בשיטת חבר מביא חבר, עד היום, תפקידים בפקידות הבכירה במוסדות השלטון, ובאליטות כגון הצבא, השב"כ, מערכת המשפט והאקדמיה.
למרות שמאז המהפך בבחירות בשנת 1977 רוב הזמן ממשלות ימין מכהנות בשלטון, הן נכשלות פעם אחר פעם למשול ולממש את הערכים והאידאולוגיה שלשמם נבחרו. רבות נכתב על שלטון הפקידים, על הכשלת מינויים וחוקים שהכנסת מחוקקת על ידי בג"ץ. על סירוב של צה"ל לבצע את הוראות הממשלה. על יועץ משפטי לממשלה שאוסר (!) על הממשלה להרוס בתי מחבלים, לפטר ראש שב"כ ולמנות אחר תחתיו, ועוד. הכול בנימוקים של החוק הבין־לאומי, מידתיות, סבירות, קשיים משפטיים ועוד כהנה וכהנה שלל תירוצים המלווים בג'יבריש משפטי.
כיוון שכך, הכריזה הממשלה לפני כשנתיים על רפורמה משפטית שתחזיר את הפקידים לגודלם הטבעי ואת המשילות לידיה. את ההמשך כולנו מכירים. מובילי הקפלניזם הם ממשיכי דרכם של מובילי הקומוניזם שפג תוקפו. אלה שנאחזים בקרנות המזבח ומסרבים לוותר על ההגמוניה שהייתה מנת חלקם במשך 77 שנותיה של המדינה. אנו עדים לאסקלציה גוברת והולכת במאבקם. מהפגנות אלימות דרך רדיפת גופים אזרחיים וגופי מחקר שמרניים כמו פורום קהלת, ועד תקיפת אזרחים עם ילדים קטנים מבועתים במכוניתם. משרפת צמיגים ועד מעשה מגונה לכאורה בשוטרת מג"ב. בשל חוסר שביעות רצונם מהתוצאות, הם עברו לשיטות שאבותיהם הכירו מעמיתיהם בברית המועצות.
גם לאחר התרסקותו, הפרקטיקות שבהן נקט השלטון הבולשביקי כנראה משמשות גם היום את ממשיכי דרכו בארץ. בשנתיים האחרונות נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לבצע הפיכה בטענה המופרכת שהממשלה שרוב העם בחר היא זאת שעושה כביכול הפיכה משטרית הפוגעת בדמוקרטיה ומחוללת דיקטטורה. הכישלונות הביאו את יוזמיהם ומוביליהם להעליל על חיילינו שכביכול הם עושים פשעי מלחמה, ג'נוסייד, ורוצחים תינוקות. עלילות שגורמות להתקפות אנטישמיות בעולם, מזיקות לתדמית ישראל וצה"ל, ומזמינות לחצים בין־לאומיים שפוגעים במאמץ המלחמתי ובחיילינו. השיטה זהה לשיטה הבולשביקית: כשהמדינה נתונה במלחמה ממושכת, סיוע לאויב תוך כדי פגיעה בחוסן הלאומי, במורל החיילים, בצדקת הדרך ובתדלוק התעמולה של האויב באמצעות עלילות דם.
התנאי הראשון להצלחת המהפכה הוא עייפות ושחיקה של הצבא. בזאת הם נוחלים כישלון צורב. הניסיון להחיות את הסרבנות כשל. התעמולה בתקשורת שמדברת על שחיקת המילואימניקים ועל חוסר התייצבות התבררה כשקרית. התייצבות של 102 אחוזים לצווי 8 שנשלחו לאחרונה ריסקה זאת לחלוטין. בתגובה החלו לדבר סרה בחיילים ולטעון לפשעי מלחמה. נראה שהעלילה האחרונה בדבר רצח תינוקות בעזה הגדישה את הסאה ועוררה אנטגוניזם וגינויים מקיר לקיר. זקנתם מביישת את בחרותם, ניסיונותיהם נואלים והעם לא ישכח.
הכותבת היא חברת הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי