הרב יונה גודמן
הרב יונה גודמןצילום: ערוץ 7

ליל הלימוד של חג השבועות מזמן לנו עיקרון חינוכי חשוב: ככל שמסייעים לאדם או לנער להבין שהוא עומד בפני אתגר, וככל שמסייעים לו לתכנן מראש את מטרותיו ואת הדרך להשגתן - כך ייטב.

לדוגמה, כאשר הורים משחררים בהדרגה גבולות ומצפים מהנער לקחת אחריות, חשוב שיבהירו לו שזהו אתגר שבו הוא יכול להוכיח לעצמו שהוא מסוגל להתחייב ולהתמיד. מסר זה יגדיל את סיכויי הצלחתו. עיקרון זה נכון תמיד, וגם בנידון דידן - בלימוד ליל חג השבועות.

למעשה, לא מעט צעירים נשארים ערים בלילה זה, לעיתים כדי לשחק כדורגל, ולעיתים כדי לנשנש שוב ושוב מהכיבוד המוגש. כמובן, אין זו תמונה גורפת. ישנם ילדים צעירים שדווקא מגלים רצון כן ללמוד, ויש תלמידי כיתות גבוהות שמשקיעים בלמידה לקראת מבחנים קרבים במקצועות הקודש. וכן, ישנה קבוצה של בני נוער רציניים שלומדים לשם שמיים אף בגיל התיכון.

נחדד את המסר באמצעות סיפור המגילה שנקרא בחג - מגילת רות. בלימוד ליל שבועות אנו מתמודדים עם "עול" מלכות שמיים, עם הקושי והמאמץ. אך עם שחר אנו פוגשים את דמותה של רות, שהייתה פטורה לחלוטין מכל חובה יהודית, ובחרה מרצונה להיצמד לנעמי ולהכריז: "עמך עמי ואלוקייך אלוקיי". כך אנו למדים שגם כשחשים שהעול כבד, אפשר להגיע למצב שבו בוחרים, בנפש חפצה, בחיי תורה ובקשר עם הקב"ה. זוהי גם תובנה חינוכית מהותית: קבלת התורה ועמל התורה מצריכים בחירה. ללא בחירה זו נותר מנהג הערוּת בליל החג ריק מהתוכן שמעניק לו משמעות וייעוד.

לפיכך יש להתכונן לקראת ליל הלימוד. ראוי ליזום שיחה פתוחה ונעימה עם הילדים בבית או עם התלמידים בכיתה, ולברר: מה מטרתו של ליל הלימוד שיחול מחרתיים? מומלץ שכל אחד יגדיר לעצמו מה בדיוק הוא שואף ללמוד בליל החג ומה הוא מבקש לקבל מתהליך הלימוד. הקשיים ברורים - עייפות, שעות מאוחרות, לימוד ממושך. ודווקא על רקע זה עולה השאלה: מדוע חוזרים על לימוד זה מדי שנה בשנה? ומה ברצוננו להפיק מכך השנה?

מוטב שלא רק את ילדינו נשאל, אלא גם את עצמנו. תועלת רבה טמונה בהבנה שהכנה מראש, הצבת מטרות והבנת משמעות הן יסודות חשובים לכל אדם. טוב ונכון הוא ללמוד תורה ולהתעלות בה, גם כשקשה.

המשנה ברורה (סימן תצ"ד סעיף קטן א) מסביר בשם המגן אברהם שלומדים כל הלילה משום שבמתן תורה "ישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם", ובלימודנו אנו משתדלים לתקן זאת. אף הרב מרדכי אליהו זצ"ל מזכיר זאת בהלכות חגים (פרק כב). לאור הבנה זו, על כל אחד לשאול את עצמו: מהו תפקידי בלילה זה? כיצד ייראה לימוד מוצלח שלי, ומהו חלילה היפוכו?

ומכאן לעצה מעשית. בבתי כנסת רבים שואלים בערב החג: "מי מוכן להעביר שיעור לילדים או לנוער?", אך אין להסתפק בשאלות שנשאלות זמן קצר לפני ליל הלימוד. ראשית, מבחינה טכנית, קשה לזכור מי מלמד ומתי, בייחוד ילדים צעירים או הורים לכמה ילדים. אך חשוב מכך, בריבוי שיעורים אקראיים יש פגם מהותי: נוצרת חוויית לימוד מקרית, ללא קשר בין השיעורים, ולרוב אף בלי שהצעירים יודעים במה יעסוק השיעור הבא.

עדיפה לאין ערוך תוכנית סדורה, מעין סמינריון קצר שמתקיים בליל החג. הכוונה לרצף רעיוני שבו כל שיחה עוסקת בהיבט מיוחד סביב ציר מרכזי אחד. כדי ליצור אווירה רצינית יש לפרסם מראש את התוכנית, לדאוג לכיבוד איכותי בהפסקות ולשלב יחידות שאינן שיעור פרונטלי בלבד, אלא גם דיון וחשיבה משותפת. גישה זו מומלצת גם לחלק מהלימוד הלילי בישיבות תיכוניות ולא רק בבתי כנסת ובקהילות.

סוף דבר, לימוד התורה בליל שבועות הוא הזדמנות. הזדמנות שתלויה בנו. זהו חג 'מתן תורה', ובו הקב"ה נותן תורה (בכל דור מחדש! לא בכדי ברכת התורה מסתיימת בלשון הווה: "נותן התורה" ולא בלשון עבר "נתן התורה"). השאלה היא אם אני פתוח לקבל אותה היום, וכיצד. מכאן עולה תפילתנו: שמתוך ליל הלימוד הקרב ובא, ומתוך בחירה מודעת בו, יוסיף כל לומד קומה בשייכותו ללימוד התורה ולנותנה. בלילה זה, ובעזרת השם לאורך השנה כולה.

הכותב הוא סמנכ"ל חינוך במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא