הכול התחיל לפני כחודש וחצי, בהצהרה של עמנואל מקרון. נשיא צרפת טען שייתכן שארצו תכיר במדינה פלשתינית כבר במהלך חודש יוני, בוועידה משותפת של צרפת וסעודיה בנוגע לפתרון שתי המדינות.
הדברים עוררו שיח גם בבריטניה, וזו הודיעה כי אם צרפת תנקוט במהלך ייתכן שגם היא תפעל באופן דומה, אך גורמים דיפלומטיים בריטיים סייגו ואמרו כי להערכתם מקרון אינו אמיץ מספיק בשביל לעשות מהלך כזה.
בהמשך, בהצהרה משותפת, בריטניה, צרפת וקנדה איימו בעיצומים אם ישראל תרחיב את פעילותה הצבאית בעזה. "לא נעמוד מנגד בעוד ממשלת נתניהו ממשיכה בפעולות מחפירות אלו. אם ישראל לא תפסיק את הפעולה הצבאית המחודשת ולא תסיר את ההגבלות על הסיוע ההומניטרי, ננקוט פעולות קונקרטיות נוספות בתגובה", נכתב בהצהרה.
אדם בוהלר, שליח נשיא ארצות הברית לענייני חטופים, הגיב: "ארצות הברית תמיד תומכת בישראל ותמיד חושבת איך מאזנים בין האינטרסים, אבל אם אני הייתי מדינאי אירופי - הייתי חושב היטב על איך מותחים ביקורת על ישראל".
בדרך כלל ישראל משתדלת לשמור על דיפלומטיות מול המדינות המובילות באירופה, אך הפעם חרג ראש הממשלה נתניהו ממנהגו ופרסם תגובה קשה: "בכך שהם מבקשים מישראל לסיים את מלחמת ההגנה על הישרדותנו בטרם המחבלים של חמאס בגבולנו יושמדו, ובדרישה להקמת מדינה פלשתינית, המנהיגים בלונדון, אוטווה ופריז מציעים פרס עצום על מתקפת רצח העם על ישראל ב־7 באוקטובר, תוך שהם מזמינים עוד מעשי זוועה כאלה".
ראש הממשלה הוסיף: "ישראל מקבלת את חזונו של הנשיא טראמפ וקוראת לכל מנהיגי אירופה לעשות את אותו הדבר. המלחמה יכולה להסתיים מחר אם בני הערובה הנותרים ישוחררו, חמאס יניח את נשקו, מנהיגיו הרצחניים יגורשו ועזה תפורז מנשק. אי אפשר לצפות מאף מדינה לקבל פחות מכך, וישראל בוודאי לא תעשה זאת. זוהי מלחמת ציוויליזציה נגד ברבריות. ישראל תמשיך להגן על עצמה באמצעים צודקים עד להשגת ניצחון מוחלט".
הלחץ הבין־לאומי התגבר השבוע כשגרמניה, מדינה שנחשבת תומכת ישראל מובהקת ועמדה מאחוריה לאורך כל המלחמה, הצטרפה לקולות הביקורת. קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, טען שהוא מתקשה להבין את אופן הפעילות הישראלית כעת ברצועת עזה וידבר על כך עם נתניהו. שר החוץ הגרמני נקט בלשון דומה. שניהם תמכו בישראל באופן נחרץ וברור עד כה. הם גם הלינו על המצב ההומניטרי בעזה.
שגריר ישראל בגרמניה, רון פרושאור, הגיב לביקורת ואמר: "ישראל מקשיבה למרץ כי הוא חבר. יש לבחון את הנסיבות בהן ישראל פועלת כשמבקרים אותה. חמאס ממשיך לתקוף את ישראל והיא ממשיכה להעביר סיוע לפלשתינים. חמאס הפך בתי ספר למחסני נשק, מסגדים לבסיסים צבאיים ובתי חולים למרכזי פיקוד ומשתמש באזרחים כבני ערובה, ויש להבין זאת".
בעקבות הביקורת הגרמנית, מסע הלחצים מאירופה הולך וגובר. כמה מדינות, בהובלת בלגיה, דורשות מהאיחוד האירופי לפתוח לדיון את השאלה אם ישראל עדיין מחויבת לזכויות אדם ולעקרונות דמוקרטיים, כחלק מהסכם הבסיס שלה עם האיחוד. מדובר בקידום יוזמה שנולדה על ידי ציר מדינות פרו־פלשתיניות כמו אירלנד וספרד לפני יותר משנה, אך זכתה לתמיכה מחודשת כעת ממדינות שאינן ידועות באהבת ישראל כמו פינלנד, הולנד ובלגיה. אומנם מדובר בצעד שיש לו סיכויים נמוכים, אבל אין ספק שיש כאן מהלך משמעותי של אירופה שחורג בהיקפו ממה שהכרנו עד כה.
העולם מכבד מנצחים
פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון משגב ובמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מסביר מה לדעתו מניע את מדינות אירופה בעת הזאת. "המניע שלהן הוא להפעיל לחץ על ישראל. המניע הוא לנהוג בפייסנות כלפי הערבים, האסלאם והטרור, מתוך תקווה לקנות שקט אצלן בבית. רואים את המצב בצרפת, בריטניה, גרמניה, בלגיה והולנד. זו צביעות והתחסדות אירופית במיטבה. אנחנו לא רואים זעם והשתוללות כשבמלחמה בסודן היו 25 מיליון פליטים ויותר מ-100 אלף הרוגים, או כשמשטר אסד טבח באזרחים. הם לא הזילו דמעות כאשר נרצחו ונשחטו 400 אלף איש בתימן, או מאות אלפים בלוב או בסומליה", מדגיש מיכאל.
אז בעצם מדובר בניצול חולשה ישראלית על רקע המלחמה?
"אני לא אומר שאין בעיה ומצוקה ברצועת עזה או שלא נעשו טעויות. אבל צריך לזכור שזו מלחמה שנכפתה עלינו על ידי ארגון טרור רצחני שפועל מתוך אוכלוסייה אזרחית ולא מהסס להשתמש בה כמגן אנושי, למנוע ממנה גישה לסיוע הומניטרי או לשדוד אותו ולספסר בו. במקום ללחוץ על ארגון הטרור, מממניו ומיטיביו כמו טורקיה וקטאר לוחצים על ישראל".
תהיה בכלל משמעות אמיתית להכרה במדינה פלשתינית על ידי מדינה כזו או אחרת?
"אין משמעות למדינה פלשתינית כל עוד ישראל לא מוכנה לקבל מהלך כזה. האם זה שינה משהו שהרשות הכריזה על עצמה כמדינה? זה משפיע על טריטוריה או על סמכויות ביטחוניות? זה חסר כל משמעות מלבד עיסוי לאגו הפלשתיני שגם מדינות חשובות הכירו בהם כמדינה. העניין המטריד יותר, במידה שאכן יצליח, הוא שכל המנהיגים האירופים שעכשיו תוקפים את ישראל יגבשו מעין קונצנזוס באיחוד האירופי. כרגע הן לא מסוגלות להשיג את זה, כי יש מדינות כמו צ'כיה והונגריה שלא משתפות פעולה. אבל אם הן יצליחו לעשות זאת, זה יעמיד אותנו בבעיה קשה מבחינה כלכלית, תרבותית, אקדמית ותיירותית. אם כל מדינה תחליט בפני עצמה לנקוט סנקציות או להכריז על אמברגו נשק - מה שנעשה על ידי ספרד, גרמניה, בריטניה והולנד - זה יכול להקשות עלינו קצת אבל לא באופן דרמטי. החלטה של האיחוד האירופי תגרום נזק כלכלי מאוד משמעותי".
עד כמה יכולים להשפיע כאן האמריקנים, שיש להם כוח מול האירופים?
"המפתח לכל הסיפור הוא ארצות הברית, כי היא יכולה להוריד את כל אירופה על הברכיים במילה אחת של טראמפ, כפי שעשו לבית הדין הבין־לאומי בהאג ולאו"ם. אם יהיה חשוב לארצות הברית לתת גיבוי לישראל בעניין הזה, הם יכולים למנוע מהאירופים לנקוט צעדים שונים. יש להם יכולת לאיים בסנקציות על המדינות, בהוצאת כוחות אמריקניים, בפירוק נאט"ו ובעוד מנופי לחץ. הבעיה היא שאני לא בטוח שאמריקה עומדת במקום הזה. לי נראה שהולכות ומצטברות יותר ויותר אינדיקציות שארצות הברית נמצאת במצב של שינוי פוזיציה, והיא לא יוצאת נגד אירופה אלא מעודדת את המדינות לפעול - כדי לא להפעיל בעצמה את הלחץ הכבד על ישראל".
מה גורם לך להרגיש שארצות הברית שינתה פוזיציה?
"עצם עובדה שהנשיא טראמפ אומר שצריך להפסיק את המלחמה, להפסיק את הסבל בעזה, שמזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי מתקשרים לראש הממשלה ואומרים שהם מודאגים ממה שקורה בעזה ורוצים שישראל תכניס סיוע הומניטרי ותפחית את הלחץ. גם המהלכים שוויטקוף ובוהלר, השליחים של טראמפ, ממשיכים לנהל מול חמאס מעל הראש של ישראל ואנחנו לא שומעים את טראמפ יוצא נגד מערכת הלחצים - הם אינדיקציות לשינוי. לא יפתיע אותי אם טראמפ יתהפך עלינו.
"הם עשו רצף של שלושה מהלכים מאוד בעייתיים לישראל: החליטו לחדש את המשא ומתן עם איראן לכיוון של הסכם שיהיה רחוק מדרישות ישראל, החליטו להפסיק את המערכה הצבאית נגד החות'ים ועדכנו את ישראל בדיעבד, למרות כל ההצהרות הבומבסטיות, והדבר השלישי היה הביקור במפרץ שבו ישראל לא הייתה חלק מהעניין. טראמפ הלך לקידום המהלכים מול ערב הסעודית, קטאר ואיחוד האמירויות כשישראל אינה לוקחת חלק - אבל כולם מדברים שם על העניין של הסדר מול הפלשתינים. זה לא דומה למה שחשבנו שיקרה לאחר בחירתו של טראמפ או בחודשיים הראשונים לכהונתו. אנחנו צריכים להיות מוטרדים מהעניין הזה".
יכול להיות שאנחנו בעצם בהיסוס כרגע בין החרפת המבצע הצבאי לבין עסקת חטופים - מפגינים חולשה שמנוצלת על ידי האירופים?
"זה בדיוק מה שקורה. אנחנו נוהגים באופן שהוא בלתי מובן בעיניי. מצד אחד אנחנו לא ממצים עד תום את המהלך הצבאי של מבצע מרכבות גדעון, מתעכבים איתו ולא הולכים עד הסוף. מצד שני אנחנו לא הולכים לעסקה בגלל הפערים הגדולים עם חמאס. אם חמאס ממשיך לשטות בנו ולהעמיד לנו תנאים בלתי אפשריים, למה אנחנו לא ממצים את המהלך הצבאי עד תום? אנחנו כן עושים פעילות צבאית שגורמת נזק - אבל לא ממקסמים אותה. זה יוצר מלכוד אסטרטגי שמזמין עלינו את כל הלחצים הבין־לאומיים".
העמדות שאנחנו שומעים מנשיא צרפת או מקנצלר גרמניה - משקפות באמת את הלך הרוח בארצם?
"צריך לעשות הבחנה ברורה בין ההנהגות הפוליטיות והאליטות הפרוגרסיביות ובין הציבור. אני חושב שבציבור האירופי מצבה של ישראל טוב יותר. יש פער בין הלך הרוח בציבור הרחב ובין ההנהגות הפוליטיות והאליטות. בצרפת, בבריטניה, בהולנד, באירלנד ובספרד מדובר על מנהיגי שמאל. במדינות של מנהיגות שמרנית אנחנו רואים פחות לחץ.
"בעניין הזה, דווקא גרמניה מדאיגה, כי שם הקנצלר שמרן, וגם הוא מתחיל לפקפק. גם הוא מתבטא ואומר שהוא צריך לדבר עם נתניהו כי הוא אינו מבין מה ישראל עושה כעת בעזה. יש בעיה בשיח כפי שהוא משתקף במוסדות הבין־לאומיים. אנחנו נמצאים במצב מאוד בעייתי. בסוף אנחנו לא חיים בבועה, וישראל תלויה בקשרים הללו, ביחסים הכלכליים, והדבר הכי חשוב זה ארצות הברית. אבל כאמור, לי יש תחושה שגם שם דברים מתחילים להיסדק. אני לא חש ביטחון גמור בנוגע לטראמפ וממשלו בעת הזאת".
יש פתרון למצב הזה? יש מהלך שישראל יכולה לעשות כדי להתמודד עם הביקורת הבין־לאומית?
"ישראל צריכה לקבל החלטה. אם הגענו למסקנה שאין שום סיכוי להגיע להסכם עם חמאס, אז יש למצות את מבצע מרכבות גדעון ולהפסיק לחפש תירוצים לעכב אותו. צריכים לעשות את המהלך, הוא צריך להיות קצר, אינטנסיבי, כזה שמשנה את פני המציאות ומעמיד את חמאס בפני שוקת שבורה - ואז נגדיל את הסיכוי לשחרור חטופים בתנאים הרבה יותר טובים מבחינתנו, וגם נפרק את חמאס כישות שלטונית בעזה - מה שלא עשינו את כה.
"בינתיים מותחים עד הקצה את הצבא, את העצבים של החברה, את הכלכלה, פוגעים ביחסינו עם העולם ועם המדינות הערביות, מעמיקים את השסעים בתוך החברה הישראלית, ואחרי זה אנחנו באים בטענות לכל העולם. קודם כול אנחנו צריכים לעשות משהו, מה שהיינו צריכים לעשות מזמן".
והעולם, שנוהג בצביעות, לא יתקומם עלינו אם ננקוט פעולה עוצמתית מאוד בעזה כעת?
"אני חושב שהעולם מכבד מנצחים וחזקים. לעולם אין סבלנות לחלשים, הססנים, מתלבטים ובוודאי אם הם יהודים. העולם אוהב לראות את היהודים מושפלים וחלשים, וכשהם כאלה הוא מרגיש הכי בנוח להתנפל עליהם. ברגע שנפרק את חמאס כישות שלטונית, נשלוט באופן מלא בעזה, ניקח את האחריות על חלוקת הסיוע ההומניטרי וננתק את חמאס לגמרי - שינינו את פני המציאות. מה יהיה לחמאס לעשות? אנחנו רק יכולים לשפר את הסיכויים לשחרר יותר חטופים בתנאים יותר טובים".
"רצח עם" לא חל כשמדובר ביהודים
ד"ר פיאמה נירנשטיין, סגנית יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט האיטלקי לשעבר וכיום חוקרת בכירה במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהירה מפני ההקצנה האנטי־ישראלית באירופה, שלדבריה הפכה לכלי תעמולה בידי חמאס. "ההפגנות האירופיות נגד ישראל כה מעוותות מבחינה מוסרית, עד שחמאס עצמו מאמץ אותן בגאווה ומציג אותן כהוכחה לתמיכה במאבקו". היא מוסיפה: "האיחוד האירופי מצביע שוב ושוב נגד ישראל, דורש הפסקת לחימה חד־צדדית - ואינו דורש דבר מחמאס, אפילו לא את השבת החטופים".
האירופים גם דורשים סיוע הומניטרי, אבל לא באמת מגנים את חמאס אם הוא גוזל אותו.
"מחבלים חמושים חוטפים את המשאיות, משתמשים בתכולה לסחיטת האוכלוסייה - ואז מרעיבים את עמם כדי לתמרן את דעת הקהל הבין־לאומית. והם עושים זאת בצורה מבריקה". לדבריה, מדובר בכישלון מוסרי עמוק: "כנראה ש'רצח עם' לא חל כשמדובר ביהודים. האחראים למלחמה הזאת הם חמאס שתכננו אותה, יזמו אותה, וממשיכים אותה. לא ישראל, לא החטופים, והגיע הזמן שהאיחוד האירופי ידרוש את מה שצריך לדרוש: החזרת החטופים, פירוק מנשק והפסקת הטרור".
מה בעצם הלך הרוח האירופי? מדוע הם נוקטים בעמדה האנטי־ישראלית?
"מבחינתם הם עוד חיים בימי אוסלו. הרי מה היה באוסלו? המחשבה שהפלשתינים רוצים רק אדמה ואם יתחלקו בה כולם יהיו שמחים. אז היום טוענים באירופה שכביכול הם אוהבים את ישראל והיהודים, רק שהם צריכים לתת לפלשתינים 'מה ששייך להם'. הם מציגים את זה גם באופן מעוות: 'תנו להם קצת אדמה ויהיה שלום'.
"הבעיה היא שלא האירופים המציאו את זה אלא אנחנו, ואל לנו להלין אלא על ההתנהגות שלנו. הם הרי יודעים הכול: שאבו־מאזן תמך בטבח ב־7 באוקטובר, שאין הבדל בין חמאס לפת"ח ושאלה שני ארגונים שרוצים להרוג אותנו. אבל התירוץ שלהם הוא התרחקות מהקיצוניים כמו חמאס בשביל פלשתינים 'מתונים' ו'טובים' כמו אבו־מאזן ופת"ח, והבנה שכדי לקבל שלום צריך לתת להם אדמה. הם לא מבינים שהאדמה בשבילם זה כדי לזרוק את היהודים לים כדי שיוכלו לשלוט 'מהנהר ועד הים'.
"האירופים יודעים הכול, אבל מעדיפים ללכת עם השקר. ברור להם שאנחנו לא עושים פשעי מלחמה, אבל הם מאשימים אותנו בכך ולא את אויבינו. הם מאמצים את הנרטיב של חמאס ומשתמשים בדברים מהסוג שאומר יאיר גולן, שמהם עולה שאנחנו מאשימים את עצמנו וזה מעורר אנטישמיות ואנטי־ישראליות".
במערכת המדינית מנהלים קרב משמעותי מאוד נגד המהלכים האירופיים. המטרה הראשונה היא למנוע בכל דרך עיצומים של האיחוד האירופי כולו. גורם מדיני אומר לנו כי בגזרה הזאת ניכרת הצלחה, וקיימת הערכה שיהיה קשה להעביר החלטה בקונצנזוס נגד ישראל. עם זאת, נערכים להכרה הצהרתית של מדינות מסוימות במדינה פלשתינית.
אחד המהלכים העיקריים הוא בשיח עם ארצות הברית. יכולתה של ארצות הברית ללחוץ על האירופים, במיוחד בזמן שמתנהל שיח על יחסי אירופה וארצות הברית, גדולה מאוד. השאלה שעדיין לא יודעים לענות עליה בירושלים היא האם טראמפ יהיה שותף של ישראל בעניין הזה, או שהוא יעדיף לשבת על הגדר ולתת לאירופים להכביד את הלחץ עלינו.
המהלך של גרמניה מדאיג, מוסיף הגורם המדיני, אבל לדבריו הדיפלומטיה הישראלית יודעת להתמודד גם בזמנים כאלה עם האתגרים הניצבים בפניה. לדבריו, ישראל ערוכה לכל התפתחות ותדע להגיב מדינית גם להתגברות הלחץ הבין־לאומי בעקבות הגברת הלחימה בעזה.