א.
בימים אלו מלאו שש מאות ימים למלחמת הקיום הקשה שאנו מצויים בה, ופה ושם נשמעים קולות הסודקים את הנחישות של צה''ל בהמשך מלחמתו.
נשוב אל העיקרים הידועים והמוכרים: אחת משתי המטרות החשובות של הלחימה היא השבת החטופים, החיים והמתים. צה''ל עורך יום ולילה, בחול ובשבת בעמל חיפושים קדחתניים אחרי גוויות החטופים שנרצחו בעזה באתי חפירה ובכל אמצעי אחר, וכבר סרק שטחים נרחבים. הוא ממשיך ללא לאות ואינו מתייאש. כל יום נוסף מגדיל את הסיכוי למצוא אותם. באשר לחטופים החיים, האמריקאים מעורבים עד הצוואר במציאת נוסחה שתאפשר הסכם.
אין ספק שהמכות הניחתות מידי צה''ל על החמאס יום יום בכל הגזרות מביאות אותו לסף שבירה ולהגמשת עמדותיו. קיים חשש, שהלחץ הגדול על הממשלה ועל כוחות הביטחון לקבל את הצעות החמאס מקשיח את עמדותיו בתקווה אחרונה שהוא יצליח לכופף אותנו. מצד שני קיימת תקווה של ממש שהלחץ הכבד שצה''ל מפעיל על החמאס יגמיש את עמדותיו, ולחץ זה גדל מיום ליום. עזיבת חמולות רבות את דרכו של החמאס והפיכתן למתנגדים לחמאס, בעיקר דרך חלוקת האספקה במתכונת החדשה עשויה להחיש את התמוטטותו המוראלית הסופית של החמאס ולהביא לשחרור החטופים.
כניעה ללחץ של החמאס בכל דרישותיו היום היא דבר בלתי אפשרי. נראה שגם אם יחתום על הסכם הוא לא ישיב את כל החטופים, וישמור אצלו חלילה, את האחרונים כדי להוציא את נשמתנו בשנים הבאות.
ב
המטרה השנייה של המלחמה היא להשיב ולשקם את כל היישובים שנעזבו וחרבו בתחילת המלחמה. קיים חשש שהם לא ישובו אם לא יהיו בטוחים שהחמאס לא יוכל לשוב על מה שעשה. לשם זה יש צורך בלפחות קילומטר מרחב הנשלט בידי ישראל לחלוטין בכל קו הגבול ובהריסת כל המנהרות החודרות ממצרים דרך רפיח ופילדלפי ובשליטה על מרחב זה. צה''ל עמל יום ולילה גם על משימה זו, אך היא אורכת זמן.
בפשטות נראה שהמשימה להרוס את כל המנהרות ברצועה וחיסול כל חוליות החמאס הקיימות בה היא משימה אינסופית ובלתי אפשרית. אך כל יום ויום צה''ל הורס מנהרות ותשתיות טרור רבות ומחסל עוד ועוד אנשי חמאס, ובעיקר את הבכירים שבהם. כל יום מוסיף לנו וליישובי עוטף עזה עוד ביטחון שלא היה אתמול.
גם אם לא נגיע (ולא נגיע!) לחיסול מוחלט של החמאס והתשתיות, אנו יכולים בנחישות ובסבלנות להגביר את הביטחון הנדרש ובכך להביא יותר אנשים שישובו אל בתיהם וישקמו אותם בחסות המדינה, גם אם יהיו אחרים שלא ישובו לבתיהם שם. עיר מתפתחת כמו שדרות למשל, לא תוכל להכיל שוב את בית חנון כפי שהייתה, במרחק מאות מטרים ממנה.
צה''ל עובד בעיניים פקוחות ונבונות, ולא הוא ולא הממשלה סבורים שנמשיך במלחמה עד אין קץ.
ג.
כשנתמנה רא''ל רפאל איתן (רפול) לרמטכ''ל, הוא הגדיר את הקרב בסן סימון בירושלים במלחמת השחרור (מנקודת מבטי: נס שביעי של פסח של שנת תש''ח) כקרב ש'הכריע את עתידה של ירושלים לחזור ולהיות בירת עם ישראל לנצח'. קצרה יריעתי מלתאר את אירועי הקרב הקשה, שהציל את ירושלים המערבית, בכך שחיבר את שכונות דרום ירושלים אל מערב ירושלים, ו'הוריש' לנו את קטמון, בקעה וטלביה.
כוחותינו עמדו מחמת הקושי הגדול לפני נסיגה, ושני קצינים כבר קיבלו את המשימה הנוראה לפוצץ את המנזר על עצמם ועל עשרות הפצועים כדי שלא יפלו חיים לידי הערבים. ממש ברגע האחרון התקבלה ידיעה שהערבים נסוגים מחמת הקושי הגדול שהם חוו. כוחותינו שבו בשארית כוחם וכבשו את המקום מידי הערבים הנמלטים. אז צוטט יצחק שדה שאמר ללוחמיו: ''זכרו, כשיורד גשם - נרטב גם האויב. מנצח מי שמחזיק מעמד רגע אחד נוסף''.
גם היום הגשם יורד ומרטיב את שני הצדדים, לכולם רטוב וקר וכולם רוצים לסיים. רצוננו להשיב את חיילי המילואים אל משפחותיהם הוא כמעט גדול מנשוא. זה הרגע שינצח בו מי שיחזיק מעמד רגע אחד נוסף.
הכותב הוא מראשי ישיבת הר עציון