המצב הנוכחי במלחמה ובזירה הפנימית תקוע, מדשדש ללא אופק וללא מטרות קצרות מועד זמינות או אפשריות.
שעון החול המדיני והפנימי פועל לרעת ישראל בכלל, ולרעת הימין השולט בפרט. נתניהו נראה רע מהרגיל, מרבה לשגות ולשלוף, ואינו שולט בסדר היום הפנימי והמדיני. לישראל נפתחו במהלך המלחמה שבע חזיתות מבחוץ. נכון לעכשיו, עזה, איראן והחות'ים פעילות במיוחד, ובשאר החזיתות קיים שקט יחסי אך לא יציב.
נתניהו יזם להחריף את החזית השמינית באמצעות מינויו של האלוף זיני לראש השב"כ — מינוי ראוי בפני עצמו, אך נעשה בסגנון מתגרה ומתריס כלפי מערכת המשפט. מערכת המשפט אכן הולכת ונחשפת כמפלגת שמאל מובהקת ומובילה את האופוזיציה, אך היא עדיין קיימת, גם אם מקרטעת, וזו אינה החזית המתאימה לעימות כרגע מצד הימין. זמנה עוד יגיע, והיא כבר פצועה ופגועה. המסרים של הימין ביחס אליה ממשיכים לחלחל, ויש לתת להם זמן להבשיל.
ציון יום הזיכרון ל-600 ימי מלחמה הוא אולי מועד מותאם לארגוני המחאה של קפלן, אך הזמן שחלף הוא אכן ארוך מדי, מסוכן לחטופים ולמדינת ישראל כולה. ישראל איננה בנויה לנהל מלחמה עצימה לפרק זמן כה ממושך. נדרשת הפסקה ממושכת לשיקום ולהתחזקות. גם המתקפה החיצונית מאירופה אינה דבר שניתן להתעלם ממנו בזלזול, כפי שעושים כלפי האו"ם, שהפך לגוף כמעט אנטישמי. טראמפ עדיין לצידנו, אך בתנאים מגבילים, בחוסר סבלנות וסובלנות. אנחנו עדיין זקוקים לארה"ב ותלויים בה, ויש להתחשב בכך. כל אלו מחייבים חישוב מסלול מחדש, רענון וחשיבה חדשה ואחרת.
הימין עדיין מגלה סממנים ילדותיים וחוסר בשלות, ומן הראוי שיתבגר מעט, יבין את מעמדו כתפיסת העולם המובילה בישראל, ויגלה יותר איפוק וריסון בהתנהלותו. הגיעה העת שהימין ייגמל מסגנון ה"שופוני" שאימץ לעצמו לאחרונה. אמנם ערוץ 14 חיזק את עמידת הימין, מעלה את תדמיתו ונותן פייט ראוי לערוצים 12, 13 ורובו של 11, אך תכנית "הפטריוטים" בהנחיית ינון מגל וזמרי "עפה על עצמה" בצורה מוגזמת מדי. לטובת הימין עדיף שיופיעו שם יותר צניעות וריסון. זאת מבלי להזכיר את קריאות הקרב של בן גביר וסמוטריץ', שאם ייצמדו רק למסרים המדיניים-פוליטיים שלהם, ייתכן שיוכלו להשפיע יותר, הרבה מעבר ל"יציאות" הפופוליסטיות שלהם.
בנוגע לשחרור החטופים ולסיום המלחמה — צודקים אלו שמבינים כי חמאס לעולם לא ישחרר את כולם מרצונו החופשי, כדי לשמר קלפי מיקוח. עם זאת, יש לנסות להוציא ממנו יותר מעשרה, כפי שמסמן מתווה ויטקוף, ובמקביל לחתור לסיום המלחמה — לא ככניעה לדרישות חמאס, אלא כיוזמה ישראלית חד-צדדית מוקדם ככל האפשר, על פי התנאים של ישראל.
יש לשמור על נוכחות במוקדים אסטרטגיים ברצועה, ולבצע נסיגה רק בהתאם לשחרור חטופים, וגם אז — לא מלאה, כפי שדורש חמאס. את שחרור שאר החטופים יש לבצע במבצע נועז ככל האפשר, יהיה מחירו אשר יהיה. הגיע הזמן שמערכת הביטחון תציג תכנית חילוץ צבאית, ולא תתחבא מאחורי דפוס עסקאות שדורשות מישראל מחיר כבד. ללא יוזמה ישראלית, סביר שייתגבש פתרון כפוי מצד טראמפ והאירופים — דבר שיהיה חמור מאוד.
נושא נתניהו הוא נושא בפני עצמו. נתניהו מיצה את עצמו, והמיטב שניתן להפיק ממנו כעת הוא תוצאה מיטבית בזירה האיראנית — אם בהסכם סביר בתיווך טראמפ ואם במבצע צבאי שלנו. רצוי בתיאום עם האמריקאים, אך ייתכן שניאלץ לפעול לבד. בתחום זה, נתניהו הוא האיש המתאים. שעון החול קצר — שבועות או חודש-חודשיים, לא יותר. בבחירות הבאות על הימין להשתחרר מהתלות בנתניהו ולייצר אלטרנטיבה ימנית ראויה. אחרת, בנט יחזור והשמאל ישוב.
גם את הבחירות עצמן כדאי להקדים, והאינטרסים האישיים של נתניהו לא צריכים לכבול את הימין או להכתיב לו את לוח הזמנים. נתניהו קרוב מתמיד לסיום דרכו הפוליטית, ולטובתו ולטובת כולנו יש לחתור להישג משמעותי מול איראן. את עזה יש לסיים בקרוב ובהקדם, ולגנוז את רעיון "הניצחון המוחלט" למועד מאוחר יותר. חמאס פגוע מאוד, והסימביוזה שלו עם האוכלוסייה העזתית תתפרק מהר יותר אם ישראל תמתן את אחיזתה. שרידי חמאס יחוסלו מבפנים — אולי טוב יותר מאשר על ידינו.
הכותב הוא פסיכולוג קליני