מהלכיו האחרונים של נשיא ארה"ב במזרח התיכון מעוררים אצל רבים סימני שאלה. החל מהמו"מ עם איראן, דרך לחיצת היד עם המנהיג הסורי החדש ועד ההיעתרות לתפנוקי מדינות המפרץ ועסקאות הענק עם בן סלמאן ושכניו ועוד כמה וכמה אירועים מרימי גבה.
אז נכון, טראמפ מבקש לתייג את עצמו כמנהיג קשוח ולשם כך הוא מציב לחמאס דד-ליינים ומאיים בפתיחת שערי הגיהנום. הוא גם שולח רמזי שרירים לעבר האיראנים, אבל האם יתכן שבעצם מדובר כאן בעוד תהליך מדיני-כלכלי בנוסח אוסלו וחזון המזרח התיכון החדש של נשיא ישראל המנוח, שמעון פרס? לא ברור, אבל בואו נבחן כמה מהנתונים:
הרי מה בעצם היה המוטו שמאחורי חזונו של שמעון פרס. נשקיע בכלכלתם של שכנינו ונוציא להם את החשק מהטרור. לשם כך רצוי שלא להקשיב למה שהם אומרים ולשכוח את מה שהם עשו (ועושים). כך מצאנו את עצמנו מתעלמים מהפרות אינסופיות של כל סיכום עם יאסר ערפאת, אוטמים אוזניים למשמע נאומו במסגד ביהונסבורג, עוצמים עיניים מהקשר הנמשך לטרור, מזרימים לו כסף ונשק ומעניקים לו לגיטימציה בינלאומית, סוגרים אתו דילים כלכליים בתקווה שתוקם כאן הסינגפור של המזרח התיכון.
עד היום אנחנו תוהים על הבינה שהסתתרה ממובילי המהלך ההוא ומההחלטה שלהם להתעלם מכל אזהרה והתראה, היא נפלאת בעינינו.
אבל עכשיו נשאל את עצמנו אם זה לא בדיוק מה שקורה לידידנו דונלד טראמפ שבוחר להתעלם מכל ההונאות האיראניות ופותח במו"מ לבבי על האייתולות שמחייכים את כל דרכם להעשרת האורניום והשארת הצנטריפוגות. טראמפ אפילו מפעיל לחצים על ממשלת ישראל כדי שזו לא תהרוס לו את חגיגת המזרח התיכון החדש עם איזו תקיפה מפתיעה של הגרעין האיראני.
ומה לגבי התפיסה שלפיה אם נעשה עסקים במיליארדים עם מדינות המפרץ נוכל להבטיח שיזנחו שם את הקשר עם ארגוני הטרור? מזכיר לנו משהו, לא? אפילו המטוס הקטארי, אותו ארמון מעופף שהובטח לנשיא האמריקאי, מזכיר לנו כל מיני תופינים וטובת הנאה מטשטשות חושים שהועברו אז בימי אוסלו הנוראיים ההם.
ופתאום הוא גם שולח את אנשיו לדבר עם חמאס. לא בעקיפין, לא דרך גורמים זרים שנפגשים במלונות מעופשים בסמטאות חשוכות בערים אירופאיות שכוחות אל, אלא באופן ישיר. אותו חמאס שטבח ורצח ואנס ושרף, הוא פתאום בר שיח? לא אמרנו משהו על שערי גיהנום? מה קורה כאן?
ומה לגבי אל-ג'ולאני? האיש שטבח באלפי עלאוו'ים, זה שעד לא מכבר היה מונח על ראשו סכום נכבד מטעם הרשויות האמריקאיות ובעברו היסטוריה דאע"שית עקובה מדם, הוא בעצם בחור נאה שאפשר ללחוץ לו את היד, לשוחח אתו כבני תרבות על כורסאות נוחות ומרופדות ולנהל מו"מ על הסכמות לקראת העתיד. ומסתבר שלא היה מדובר ברגע של חולשה, אלא במדיניות סדורה. שליחו של טראמפ כבר הגיע לדמשק להמשך הידוק היחסים. זה שאל-ג'ולאני מאיים על הדרוזים לא ממש מעסיק את הנשיא האמריקאי, מה שנקרא 'התעלם והתקדם'.
אמרנו משהו על סינגפור של המזרח התיכון, אז נסו להיזכר שוב בחזון הטראמפי להפוך את רצועת עזה ללאס וגאס עם דולרים באוויר ותענוגות על הקרקע. מזכיר במידה מסויימת גם את הקזינו ביריחו, לא? ועוד לא אמרנו מילה וחצי מילה על הלחישות הרמות בדבר האפשרות שטראמפ גם ישלשל לכיסו פרס נובל, תזכורת נוספת מימי ההזיה האוסלואית.
ואולי כל זה אינו אלא הטעיה אחת גדולה, ובתוך כמה ימים יתנער טראמפ מהחזות השמעונפרסית שעטפה אותו ויוכיח לעולם באותות ובמפותים מי הטובים ומי הרעים בסיפור הזה. אולי. אבל בינתיים יותר מדי גורמים שליליים ומסוכנים מקבלים כאן לגיטימציה מהאיש החזק בעולם, עושים אתו עסקאות ומתחמשים בעזרתו, וזה ממש לא מבשר טובות. אשמח להתבדות.