בשבוע שעבר, בעת שטיילתי בלונדון מול בניין הפרלמנט הבריטי, התקיימה שם הפגנה שיגרתית של שונאי ישראל תומכי חמאס. המפגינים חסמו מדי פעם את הרחוב עם דגלי פלשתין, וכרזה מתריסה שעליה נכתב: "רצח עם, פשעי מלחמה, רעב, חסימת כל סיוע, אבל חברי פרלמנט עדיין תומכים בישראל. למה?".
הכרזה מוכיחה שוב את מה שידענו בעבר - את כשלון ההסברה הישראלית, שלא השכילה לחשוף לעולם מי באמת ביצע רצח עם ופשעי מלחמה בשמחת תורה אשתקד, עד כמה חיילי צה"ל מסכנים את עצמם בגלל שאנו מנסים להימנע מרצח עם ופשעי מלחמה, ומי באמת משתלט על הסיוע הרב הזורם לרצועה. סמוך להם, באחת הגינות מול הפרלמנט, היו מפגינים נוספים שקראו קריאות קצובות, אנטישמיות ואנטי ישראליות.
באותה גינה מוצבים פסלים של אישים בריטים ואחרים. עמדתי ליד אחד הפסלים, של גבר משופם שנראה כאילו הוא משקיף, משועשע מעט, מההפגנה מולו. על כַּן הפסל היה חרות שמו של האיש: דיוויד לויד ג'ורג'.
השם לויד ג'ורג' מוכר לירושלמים מביניכם כשמו של רחוב במושבה הגרמנית. הוא נקרא על שמו של ראש ממשלת בריטניה בשנים 1916-1922, זה הבריטי ששר החוץ שלו, ג'יימס בלפור, פירסם את ההצהרה ההיסטורית המפורסמת שהיתה הצעד המדיני הבינלאומי הראשון בדרך להקמתה של מדינת ישראל. לויד ג'ורג' עצמו היה תומך נלהב בציונות. "לויד ג'ורג' היה אחד מאותם אנגלים אשר גדלו על התנ"ך", כותב עליו תום שגב בספרו 'ימי הכלניות' (עמ' 37). "'בבית הספר לימדו אותי על תולדות היהודים הרבה יותר ממה שלימדו על תולדות ארצי', סיפר פעם: 'יכולתי למנות את שמותיהם של כל מלכי ישראל, אבל ספק אם ידעתי את שמותיהם של חצי תריסר ממלכי אנגליה'.
לדוד בן-גוריון סיפר לויד ג'ורג' ששמות הנהרות, העמקים וההרים בארץ ישראל היו מוכרים לו עוד לפני שהכיר אף שם גיאוגרפי אחד בארצו. בזיכרונותיו קרא לה 'ארץ כנען'. שיבת ציון היתה מעוגנת איפוא בעומק אמונתו הדתית".
בשנת 1903 שכר בנימין זאב הרצל את לויד ג'ורג', שהיה אז עורך דין נודע בלונדון, לייצג את ההסתדרות הציונית. היה זה לאחר פרעות קישינב. הרצל חיפש מקום בו יוכלו יהודים לשבת לבטח. כך החלו המגעים עם בריטניה ליישוב יהודים באל עריש שבחצי האי סיני ואחר כך באוגנדה.
ביולי 1917, לאחר דיונים ממושכים עם חיים ויצמן, החליט ארתור ג'יימס בלפור, שר החוץ הבריטי, ביחד עם לויד ג'ורג', על ניסוחה של הצהרת בלפור לפיה הממשלה הבריטית 'רואה בעין יפה' את הקמת הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל. לויד דייויד ג'ורג' ראה בהצהרה חשיבות אסטרטגית ודתית כאחד. בתקופת כהונתו קיבלה בריטניה את המנדט על ארץ ישראל. הוא שיבח את הציונים שהפריחו את השממה והביצות בארץ. על שמו נקרא קיבוץ רמת דוד בעמק יזרעאל, שהעניק את שמו גם לשדה התעופה הצבאי הסמוך, אחד השדות המרכזיים של חיל האוויר הישראלי.
אי אפשר היה להתעלם מהאירוניה ההיסטורית: מפגינים פלשתינים, נושאי דגלי אש"ף - האירגון לשיחרור פלשתין, כש'פלשתין' כידוע מהסיסמאות המעודכנות היא 'FROM THE RIVER TO THE SEA' - מהנהר עד הים, ודייוויד לויד ג'ורג' משקיף עליהם משועשע, כאומר להם: תפגינו כמה שאתם רוצים. בסופו של דבר נצח ישראל לא ישקר, ועם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. ומדינת ישראל, שאת יסודותיה אני הנחתי, תיכון לעד.
פלשתין - זו הפיקציה
הפגנות פלשתיניות הרבה פחות סימפטיות היו בחודשים שאחרי שמחת תורה תשפ"ד, מול ביתה של שגרירת ישראל בבריטניה ציפי חוטובלי. בביקור בשגרירות ישראל בלונדון, סיפרה השגרירה חוטובלי כי במשך כחצי שנה, מחצית השנה הראשונה של שנת תשפ"ד, בעלה אור אלון לא התפלל בליל שבת בבית הכנסת, כיוון שנאסר עליו לצאת מהבית בגלל ההפגנות נגדה. המפגינים הגיעו עם דגלי אש"ף ענקיים, מגאפונים מרעישים ואת המשפט המפורסם FROM THE RIVER TO THE SEA השמיעו בשירה. המצב הכי אבסורדי היה, כשבאחת הפעמים כשהחלה ההפגנה, אור אלון היה מחוץ לבית, ובגלל ההפגנה לא הורשה לחזור לביתו.
פעם אחת איבד אור אלון את סבלנותו מול המפגינים. הוא פתח את חלון הבית, והחל להתפלל תפילת שבת, כולל כל השירים, בצעקות רמות, בניסיון לגבור על המגאפונים של המפגינים הפלשתינים.
רק כשהיהודים בעיר החלו לבוא ולקיים הפגנות נגד, המשטרה הרחיקה את המפגינים הפלשתינים מהבית למקום מרוחק יותר. כשהיהודים החלו לאיים בקיום מצעדים שיחסמו את הכבישים, הורחקו תומכי הפלשתינים למקום מרוחק שההפגנה איבדה את כל האפקטיביות שלה.
עוד לפני כן, השגרירה חוטובלי נקטה במהלך מדהים: לכל ליל שבת היא הזמינה לסעודה שרים וחברי פרלמנט בריטים, וגם אנשי תקשורת. כל אחד מהם קיבל מבעלה אור אלון הסבר על 'שלום עליכם', על 'אשת חיל' ולמה הוא מברך את בנותיהם. אחד השרים הבריטים, סאג'יד ג'אוויד, פקיסטני מוסלמי במוצאו, שכיהן בין השאר כשר הפנים, שר האוצר ושר הבריאות בממשלות בריטניה, התלהב מהמעשה ומיד הניח את ידיו על ראש בנותיו וחזר בדיקלום אחרי אור אלון על נוסח הברכה.
ג'יימס קלברלי, שר החוץ הבריטי, כל כך התרגש מסעודת ליל שבת בבית המשפחה, עד שכעבור זמן מחק בשיחה עם השגרירה חוטובלי סעיפי גינוי נגד ישראל, במסרים שהתבקש להעביר לישראל.
האורחים כולם התכבדו ביין מיקב פסגות, לא רק כדי לחזק את היצוא של בנימין, אלא גם כיוון שעל הבקבוק מוצג תבליט של מטבע עתיק, מתוארך לתקופת המרד הגדול (שנת 67 לספירה), אשר נמצא במערה בפסגות במהלך הקמת היקב. כמסר ברור לאורחים הבריטים: אל תתרשמו מההפגנות. אנחנו לא כובשים, אנחנו לא קולוניאליסטים. יהודה ושומרון, בנימין ובקעת הירדן - הכל שלנו. 'פלשתין' - זו הפיקציה.
(הטור המלא מתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח')