למדנו מחז"ל שהתורה משולה למים. למים תכונות רבות אותם מפרט המדרש היפיפה בשיר השירים רבה המתאר את תכונות המים והנמשל לתורה:
"נמשלו דברי תורה במים. מה מים מסוף העולם ועד סופו - כך תורה מסוף העולם ועד סופו; מה מים חיים לעולם - כך תורה חיים לעולם; מה מים מן השמים - כך התורה מן השמים; ומה המים מטהרים הגוף - כך תורה מטהרת הגוף; ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים- כך תורה: אדם לומד שתי הלכות היום ושתי למחר עד שנעשה כנחל נובע..." (מדרש שיר השירים רבה א', י"ט)
כך לאורך הדורות הפך חג השבועות ל"חג המים", על שום החיבור בין המים למתן התורה. חכמינו ידעו לתאר היטב לא רק את התכונות והמאפיינים של המים, אלא הם גם הכירו תחומים כמו בוטניקה, גיאוגרפיה, אסטרונומיה ועוד תחומי טבע רבים. נאמר לנו בזוהר: "הקב"ה אסתכל באוריתא וברא עלמא", כלומר הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם - כך שיש חיבור עמוק בין הטבע והבריאה ובין גילוי התורה והקב"ה אלינו.
התבוננות במדרש ובתיאור התכונות של המים, מזכירה לנו את כוחם המופלא כדבר המעניק לבריאה חיים בכל רגע ורגע, וכי מה שנראה לנו לרוב כמשאב מובן מאליו שתמיד נמצא שם - אין העולם יכול להתקיים בלעדיו.
מה מים מסוף העולם ועד סופו: כ-70% משטח פני כדור הארץ מכוסים במים. למים יש יכולת השתוות, ולכן בכל העולם גובה פני הים הוא נקודת ייחוס לציון גבהים על פני הגלובוס. המים נמצאים בכל העולם בשלושת מצבי צבירה - גז, נוזל ומוצק. יש מים עיליים בנחלים, נהרות, אגמים ויש מים מתחת לפני הקרקע במי התהום. כך גם היא התורה: מסוף העולם ועד סופו. יש לה יכולת השתוות - כל אדם מקבל את התורה לפי מידתו, ותמיד הוא ממשיך ומגלה בה עוד רבדים ומגיע לגבהים או עומקים נוספים. יש תורת הנסתר ויש תורה שגלויה, וגם לתורה כמה מצבי צבירה.
מה מים חיים לעולם: בלי מים אין חיים, כל הקיום שלנו תלוי בהם. מים לשתייה עבורנו ועבור בעלי החיים, מים להשקיה של הצומח שהחיות והאדם ניזונים מהם. 70% מגוף האדם הוא מים. כמה אחוז מאיתנו הוא נשמה? כך התורה מחייה אותנו בכל רגע ורגע, דרך חיבור לאין סוף.
מה המים מן השמים: יכולת ההתחדשות של המים בטבע היא דבר מדהים - מחזור אין סופי של מים שמתאדים מן הים, מתעבים לעננים, מורידים גשם ביבשה, מחלחלים למי התהום וזורמים חזרה לים - שמתחדש שוב ושוב. כך התורה ניתנה לנו מן השמים, אך היא ממשיכה לחלחל פנימה, ולהתפשט לכל המקומות הנמוכים, לעסוק בכל רבדי החיים ומציאות חיינו בעולם ולהתחדש שוב ושוב.
ומה המים יורדין טיפין טיפין ונעשים נחלים נחלים: למים יש כח, עוצמה, ויש להם יכולת זרימה. הם אינם יודעים להישאר במקום, אלא מצויים כל הזמן בתנועה. לעומת זאת, כאשר מים "עומדים" הם נעפשים. שמעתי פעם שלא ניתן לומר את המילה "מים" בלשון יחיד וכי תמיד הם ברבים, ללמדנו שהטיפה לא עומדת לבדה, אלא היא חלק ממשהו גדול יותר. כפי שטיפה מצטרפת לטיפה ונהפכות לנחל נובע, כך גם התורה: כל טיפה ממנה היא מחיה וטיפה ועוד טיפה תהיינה לים.
למים יש תכונות נוספות, בהו גם תכונות קשות, ובעוצמות חריגות כוח הטבע הזה עלול לפגוע, להרוס ואף להרוג, ומי שלא יודע "לשוט בהם" (כלשון המדרש) עלול למצוא את מותו.
בשנים האחרונות, עם התגברות אירועי קיצון הנובעים משינויי אקלים בעולם, אנו עדים ליותר אירועים בהם המים במחסור, כמו בשנה האחרונה שהייתה השנייה היבשה ביותר מאז קום המדינה מבחינת כמות המשקעים בממוצע הארצי. וכשהגשם יורד, הוא יורד בכמויות גדולות במשך זמן קצר - דבר שיוצר שטפון הפוגע בחקלאות, גורם להצפות, ומונע חילחול של המים למי התהום.
למדתי מהרב יובל שרלו על פרשת האזינו שמצב הסביבה מלמד על המצב הרוחני. השמים והארץ הם העדים לברית שקיימת בין עם ישראל ובין התורה, כמאמר רש"י במקום: "וְלָמָּה הֵעִיד בָּהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ? אָמַר מֹשֶׁה: אֲנִי בָּשָׂר וָדָם, לְמָחָר אֲנִי מֵת, אִם יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל לֹא קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ הַבְּרִית, מִי בָא וּמַכְחִישָׁם? לְפִיכָךְ הֵעִיד בָּהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ — עֵדִים שֶׁהֵן קַיָּמִים לְעוֹלָם. וְעוֹד, שֶׁאִם יִזְכּוּ יָבֹאוּ הָעֵדִים וְיִתְּנוּ שְׂכָרָם, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם, וְאִם יִתְחַיְּבוּ תִּהְיֶה בָהֶם יַד הָעֵדִים תְּחִלָּה — "וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ" (דברים י"ז), וְאַחַר כָּךְ "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה" (שם י"א)
כלומר, הקב"ה שומר איתנו על קשר דרך הטבע. הגשם בעיתו, ופירות הארץ הם מדד לא רק לשפע, אלא גם לשמירה על הברית של הליכה עם חוקי הטבע והתורה.
בערב חג שבועות, בו אנו מתחדשים בקבלת התורה, ראוי שנשים לב גם למצבו של הטבע ולמשמעויות הסביבתיות והרוחניות שמתגלות דרכו. כי כשם שהתורה נמשלה למים, כך גם הטבע משקף את עומק הקשר שבין האדם, עולמו ויוצרו. האחריות לשמור על הבריאה וללמוד ממנה - היא חלק בלתי נפרד מהברית שנכרתה על הר סיני.
הכותבת היא מרצה לקיימות ויהדות במכללה האקדמית הדתית לחינוך שאנן בחיפה