המלחמה המתמשכת חושפת עוצמה ייחודית הטמונה בעם ישראל - הן בחזית והן בעורף.
עמים אחרים, במצבים דומים, היו מתפרקים זה מכבר. אך עוצמה זו, המוכרת לנו מאז עלה עם ישראל על במת ההיסטוריה לפני אלפי שנים, מלווה אותו לאורך הדורות בדרכים מגוונות. היא זו שסייעה לו לשרוד את הגלות הארוכה והקשה שנמשכה אלפי שנים.
מהם, אם כן, מקורותיה של עוצמה זו?
אחד האתגרים הקיומיים המרכזיים שעמם התמודד עם ישראל לאורך הדורות הוא תופעת האנטישמיות - תופעה ייחודית שאין לה אח ורע. מדובר בשנאה תהומית כלפי העם היהודי, שאינה תלויה בסיבה מסוימת, אלא מחפשת - ומוצאת - תירוץ חדש בכל דור. שנאה זו הביאה לפגיעות קשות בנפש וברכוש ליהודים ברחבי העולם.
גם בתחום זה אנו עדים לעליית מדרגה מאז פרוץ המלחמה - לרמות שלא נראו זה שנים. בימיה הראשונים של המלחמה, כאשר מדינת ישראל הייתה פצועה וחבולה, נרשמה גל הזדהות עולמית. אך עם תחילתה של תגובת הנגד הישראלית - ועם התמשכות הלחימה - שבו רבות מהמדינות הללו לגנות את ישראל.
הן שתקו לנוכח הרצחנות של חמאס והתקיפות הברוטליות שביצע, ובחרו לגנות דווקא את מדינת ישראל, עד כדי הטלת סנקציות על מדינה המתגוננת על אזרחיה.
ולא - אין זה קשור לפעולות ישראל בעזה. במוקדים אחרים בעולם מתרחשים אירועים חמורים פי כמה, ולעיתים קרובות המדינות המגנות את ישראל היו שותפות בעצמן לפעולות אלימות בהרבה.
אם כך, מדוע הן מגנות ומחרימות? האם מדובר רק בצביעות - או שמא יש כאן משהו עמוק יותר?
מי שמכיר את ההיסטוריה ומביט לאחור רואה כיצד דפוסי האנטישמיות שבים ומופיעים גם בזירה הנוכחית.
במהלך הדורות ניסו רבים להסביר את תופעת האנטישמיות, אך ההסברים שניתנו - גם כשהם מציעים תובנות - אינם מצליחים להסביר את עוצמת השנאה וחריפותה. לצערנו, גם היו לאורך הדורות אנשים מתוך עם ישראל שתלו את השנאה בנו, והאשימו את עצמנו, שאנו, בהתנהגותנו החריגה, גרמנו לשנאה כנגדנו. בדומה לאשה מוכה שמאשימה את עצמה באלימות של בעלה כלפיה, ובלי משים היא מצדיקה אותו. הגדילו לעשות מי שבקשו לגמד ולרדד, את היחודיות של השנאה לעם היהודי ולשוות לה את התופעה האוניברסלית של "שנאת האחר".
האם יש קשר בין התחזקות התופעות האנטישמיות לבין הרגעים שבהם ניכרת העוצמה הישראלית הייחודית, בתחום הרוח - כשהיא משפיעה בעולם השפעה עמוקה, בתחום המדעי והכלכלי - כאשר היא מצליחה למרות שהיא צעירה וקטנת מימדים, ובתחום הבטחוני - דווקא כאשר היא מצליחה להכריע את אויביה?
חז"ל עמדו על שרשיה של תופעת האנטישמיות ושנאת ישראל. כדרכם, הם לא הסתפקו בניתוח חיצוני של העובדות והתסמינים, אלא העמיקו לשורשיה העמוקים והנסתרים של התופעה.
פרשת במדבר סמוכה לחג מתן תורה. יש קשר מהותי בין מתן התורה לעם ישראל במדבר לבין שנאת האומות. המדבר אינו רק התווך - הדרך שבין מצרים לארץ ישראל. המדבר נועד לכנס את עם ישראל לתקופה של סדרת חינוך שתעצב את אופיו. נקודת השיא של תקופה זו היא מתן תורה, שעיצבה את הזהות היהודית היחודית שלנו. המצוות - שבאמצעותן פועלת הקדושה על עם ישראל, ושהן מעצבות את אורח החיים ואת ההתנהלות היומיומית. במעמד הר סיני היתה גם השפעה על הנשמה היהודית, המעמד הנבואי עיצב אותה באופן יחודי, עם עוצמות רוחניות וצמאון רוחני מיוחד.
לא בכדי נבחר המדבר להיות המקום שבו עם ישראל עובר את התהליך המעצב שלו. המדבר הוא מקום שלא ניתן להתקיים בו על פי דרך הטבע. השהות המאתגרת של עם ישראל במדבר חישלה את אופיו כהכנה לקראת העתיד. על כן נאמר על עם ישראל:
"מי זאת עולה מן המדבר" (שיר השירים ח ה).
על כך שואל המדרש:
"וכי מן המדבר העלה אותם? והלא ממצרים העלה אותם! וכו'". (מדרש זוטא שיר השירים ג ו).
ל'שפתי כהן' יש הסבר לכך:
"כל המעלה והדיבור שקנו ישראל הוא מן המדבר!" (ש"ך במדבר א א).
זאת ועוד: נתינת התורה במדבר סיני הייתה ב"כפיית הר כגיגית" (שבת פ"ח ע"ב). עצם הצורך בכפייה, לאחר שכבר הסכימו מרצונם הטוב לקבלה, ואמרו "נעשה ונשמע" - מבטא את חיוניותה של התורה, שבלעדיה תחסר לאומה כח חיים חיוני ויכולת להתמודד עם אתגרי קיומה. לכן לא ניתן להותיר אותה לבחירה מתוך רצון טוב בלבד:
"רק אם אנחנו מקבלים את התורה ושמים אותה לתורת חיים וחקת־לאום בארץ עברנו ועתידנו, בארץ ישראל, תהיה תחייתנו הלאומית תחיה מבוססת, בעלת שורשים חזקים ואמיצים ואחרית ותקוה. תחיה שתחדור באור־חייה בתוך כל השדרות של האומה, הרחוקות והקרובות, שתפליא את כל העמים בפלאי הופעותיה" (מאמרי הראי"ה, עמ' 167).
למתן התורה במדבר יש גם פן נוסף ומשלים: הוא מבטא את האמת האוניברסלית של התורה, שראוי שגם האומות ילכו לאורה:
"הדבר המציין את השינוי שנעשה בישראל ובעולם ע"י קבלתה של תורה דווקא במדבר, בהר סיני - לא בארץ המיוחדת לישראל, כי אם במדבר, במקום הפקר לכל - הוא מורה באמת כי תוכנה הפנימי של התורה הוא ענין ראוי ומוכרח לכל האדם, לכל העמים אשר על פני האדמה. לא ענין עליון ומופלא מן האדם יש כאן, אלא ענין הולם את האדם, אשר מבלעדיו ייחשב לחיה רעה" (מאמרי הראי"ה, עמ' 168).
אולם האומות לא רצו לקבל את התורה. רק עם ישראל קיבל אותה:
"מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה" (עבודה זרה ב ב).
מאז נוצר הקונפליקט בין האומות לבין מעמד הר סיני ועם ישראל:
"מאי הר סיני? (מה פשר שמו א.ש.) וכו'. הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו" (שבת פ"ט ע"א).
רש"י מבאר שהשנאה שירדה מסיני הייתה כלפי אומות העולם שלא רצו לקבל את התורה. אולם הרב יעקב ריישר (המאה ה-17) פירש אחרת: השנאה שירדה הייתה מצד האומות כלפי ישראל:
"אין הכוונה שעובדי כוכבים נשנאים. וכו'. אלא הכי פירושו 'שירדה שנאה' - דהיינו שהם שונאים אותנו! כדאיתא במדרש: בשביל התורה והמצוות שאנו מקיימים, הם שונאים אותנו יותר מכל האומות" ('עיון יעקב' שם).
זהו השורש האמיתי של האנטישמיות שנולד בסיני- וכל שאר ההסברים הם תירוצים בלבד.
כך גם כתב הרמב"ם:
"ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו, והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו, שנאמר: 'ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים' - קנאונו הגויים כולם על דתנו קנאה גדולה. וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה. ורצונם להילחם בה' ולעשות מריבה עמו - ואלוהים הוא, ומי ירב לו" (איגרת תימן).
שני צדדים חשובים למטבע של מתן תורה והמדבר, וחשוב להיות מודעים לשניהם: האחד - מקור העוצמה של עם ישראל; והשני - המקור לשנאה הבלתי מוסברת לעם ישראל. והקשר שבינהם שהעוצמה של עם ישראל לפעמים מעצימה את השנאה כלפיו מצד האומות.
לעתיד לבוא האנושות תשוב להר סיני מפוייסת ומחוברת, הקונפליקט ייפתר והמצב יתוקן והאנטישמיות תיעלם מן העולם:
"ומתוך שדוקא בתַו האדם הכללי ובצלמו האלקי פגמו העמים כולם בהתרחקם מן התורה, על כן ירדה שנאה לאומות העולם דוקא מהר סיני, וזהו יסוד שמו, נסו ודגלו, עד אשר יתרומם הר האלקים (ע"פ שמות ג א), הר הגבנונים (תהלים סח טז). ויראה הודו על כל יושבי תבל, "ושב ורפא להם" (ישעיה ו י)., "ד' בם סיני בקודש" (תהלים סח יח)". (מאמרי הראי"ה, עמ' 168).