שורדי השבי, הנערים אור ויגיל יעקב, השתתפו בעצרת של מטה המשפחות בכיכר החטופים במוצאי שבת. אור ויגיל הם בניו של יאיר יעקב ז"ל שנרצח בשבעה באוקטובר וגופתו מוחזקת בידי החמאס.
"הייתי בשבי חמאס במשך 52 ימים", פתח וסיפר אור, "הייתי בן 16 כשנחטפתי. ביום הראשון חשבו שאני חייל ולכן אזקו וכלאו אותי. בכיתי".
"חשבתי על אמא, על אבא, על הבית", הוא הוסיף, "שאלתי את עצמי: מה אם אבא שלי בשבי? מה אם הוא לא בחיים? כל כך קיוויתי שיחזור בחיים. רק חודשיים אחרי שהחזירו אותנו גילינו שהוא נרצח. אני מתגעגע אליו. וצריך לדעת שהוא כאן כדי לחזור לחיים שלי".
"למה אנחנו מחכים מעל 600 ימים רק כדי לקבור אותו כאן?", שאל אור בכאב, "איך הגענו למצב שמשפחות מחכות כל כך הרבה זמן לילד, לאמא, לאבא שלהם? החטופים הם לא סיסמא או תמונה. גם מי שלא בחיים - מגיע לו לשוב ולהיקבר כאן".
"אני אור. הייתי בשבי", הוא סיים ואמר, "ואני כאן - לבקש שתחזירו לי את אבא שלי. עכשיו".
האח הצעיר יגיל המשיך ואמר: "שלום, אני יגיל יעקב, נחטפתי בשבעה באוקטובר 2023 כשהייתי בן 12 הייתי בשבי 52 ימים. הייתי רעב, עצוב ופחדתי כל הזמן. אבל למרות כל מה שעברתי שם, הכי קשה הייתה הבדידות - התחושה שאני לבד, בלי אף אחד, בלי מישהו לדבר איתו - פשוט לבד".
"בימים הקשים ההם מה שהחזיק אותי זה המחשבות על הבית, על המשפחה שלי", הוא הוסיף.
"לפני כמה ימים פתחתי את ספר חת”ת של הרבי מלובביץ’", סיפר יגיל, "ופתאום ראיתי משפט שאמר לי לחפש רמז בשיר שאבא שלי אהב. הלכתי לבדוק וזה היה השיר - 'אל תשאלי' של בניה ברבי ויש שם משפט שאומר “בעוד שבוע בעזרת ה’ אני טס לי למקום יפה". זה נתן לי רגע של תקווה, אבל אז נזכרתי - אבא שלי כבר מעל 600 ימים בעזה. הוא לא חי, גופתו מוחזקת עדיין שם. אני מתגעגע, אני עצוב. כל מה שאני מבקש זה שיתנו לאבא שלי קבורה מכובדת באדמה שהוא כל כך אהב".
"הוא נתן לי חיים ואני רק רוצה להחזיר לו שקט", סיים יגיל.