כפיר זר, שנפצע אנושות בקרב בחאן יונס ונמצא בהליכי שיקום, התארח באולפן ערוץ 7 ושיחזר את רגעי הקרב שבו כמעט איבד את חייו.
"נפצעתי בחנוכה לפני שנתיים. בנר רביעי של חנוכה נכנסו עם הטנק לתוך חאן יונס. היינו בשיירה של שלושה טנקים ומחבלים של חמאס יצאו מתוך פיר של מנהרה, 20 מטר מאיתנו, ירו עלינו טיל RPG ורסיס שלו נכנס לטנק ופגע במקום אסטרטגי. התחילה שריפה גדולה בתוך הטנק, היה חילוץ והגעתי לסורוקה כשאני מחוסר הכרה ועם כוויות קשות מאוד. הזיכרון האחרון שלי הוא שהייתי בטנק בעמדת הטען, למרות שהייתי מפקד הטנק, וזהו", מספר זר.
הפעם הבאה שהתעורר היתה חודשים אחר כך בבית החולים. "התעוררתי ארבעה חודשים אחרי. כשנפצעתי שאפתי המון עשן וגזים רעילים, כך שהריאות שלי קרסו כמעט לגמרי וחמצן לא הגיע בצורה טובה למוח. השאירו אותי מורדם ומונשם. בפורים הריאות שלי קרסו לגמרי וחיברו אותי למכונת אקמו. דווקא ברגע הזה התעוררתי. פקחתי עיניים, ראיתי את אשתי, הייתה התרגשות גדולה מאוד. ברגע שראו שאני מתקשר, מגיב, אפילו ציני, הבינו שיש עם מה לעבוד".
לקח לזר זמן מה להבין את מצבו להפנים שנדרשת לו השתלת ריאות. "לאט לאט קלטתי שאני במיטה ולא יכול להזיז אף איבר בגוף ומחובר לעשרות צינורות. הרופאים הגיעו אלי, אחרי שאשתי היתה צריכה לקבל החלטות קשות כשההורים שלי תומכים בה, וסיפרו לי שאני צריך להירשם להשתלת ריאות. רושמים אותי ובגלל מצבי הקשה אני מגיע לראש הרשימה. הבנתי גם שיש רק שני בתי חולים שבהם ניתן לעשות את השתלת הריאות.
עברתי לבית החולים תל השומר, חיכיתי שם עשרה ימים, ויום לפני ליל הסדר, במחלקת טיפול נמרץ, ובאותו זמן קבוצת חיילים של הנח"ל במילואים ששומרת על הגדר בגבול לבנון נפגעת מכטב"ם נפץ. 18 לוחמים נפצעו ואחד מהם, דור זימל, נפצע קשה. בבית החולים נקבע מותו והוריו מחליטים לתרום את האיברים שלו. התברר שיש בינינו התאמה מושלמת ובליל הסדר נכנסתי לניתוח ארוך. לא זכיתי להכיר את דור ז"ל. הוא היה אמור להתחתן ביציאה הבאה שלו. התרומה הזו מאוד סמלית. אין מדויק מזה", מציין זר.
במהלך השיקום שלו פגש את כל גווני עם ישראל ומה שראה עודד אותו מאוד. "הכרתי גם מהטנק שלנו את החיבור המיוחד. הטנק היה מורכב מאנשים שנמצאים בשני קצוות של המפה הפוליטית-תרבותית במדינת ישראל.
למחלקת שיקום 'חוזרים לחיים' בתל השומר הגיעו אנשים מכל העולם בכמויות מטורפות, כל אחד רצה לתת מעצמו. הדבר שהכי ריגש אותי הוא שמגיעים ילדי בר מצווה שהחליטו שכדי לחגוג הם הולכים לשיקום בתל השומר לשמח חיילים. שם רואים את עם ישראל בתפארתו".
בשלב הזה הוא גם מחליט להקים את פורום פצועי המלחמה כדי להשפיע על קידום המערכה בעזה. "אנחנו קמים בבוקר ורואים שנהרגו לוחמים ובינתיים יש דשדוש ולא לוקחים את המערכה קדימה עד הסוף. אנחנו רוצים לסיים את המלחמה בהכרעה ברורה שלא יהיה יותר חמאס גם בעוד חמישים שנים. התפיסה שלי היא שככל שאתה פחות מדשדש בקרב, יותר עקבי וברור, מתקדם בצורה מהירה יותר קדימה - יש פחות פצועים. אחת הסיבות שאנחנו רוצים להכריע את המלחמה היא כדי שלא יהיו עוד פצועים. אנחנו נפגשים עם שרים ולומדים שמאחורי כל אחד מהם, כולל ראש הממשלה, יש אדם שמונע מהמון שיקולים שאנחנו רוצים להיות חלק מהם. אנחנו רוצים שכשיחשבו על השיקולים הביטחוניים ייקחו בחשבון גם את הפצועים שיש להם אמירה ברורה".