שערי גן עדן ננעלו. בשנת 1985 רץ יונתן פולארד אל תוך שערי השגרירות הישראלית בוושינגטון כמי שבורח מן הגיהינום אל גן עדן.
הוא האמין בכל ליבו שברגע שחצה את המפתן הוא כאילו עומד על אדמת מולדתו. אך כידוע, אפילו אדמת הקודש הדיפלומטית לא עמדה לו: לפי הוראה ממשרד החוץ הישראלי, שומרי הסף סגרו בפניו את הדלת, הסוכנים האמריקנים עצרו אותו, והשאר היסטוריה.
לכל מדינה יש שגרירויות במדינות שעימן יש לה קשרים דיפלומטיים. השגרירות היא לא רק משרד שנותן שירותים לאזרחי מדינת האם שלה, אלא היא גם אי שבו קיימת אוטונומיה למדינה בעלת השגרירות. בארצות הברית יש חוק שקובע שרק מי שנולד בתוך גבולות המדינה יכול להיות נשיא. וכך, נשים של שגרירים או פקידים בכירים שיוצאים מארצות הברית וחולמות לגדל בביתן נשיא לעתיד מקפידות שהלידה תתקיים בתוך מתחם השגרירות. חדר לידה נפתח בתוך השגרירות, והוא נחשב שטח ארצות הברית לעניין החוק הזה. מעניין מי הן המיילדות שמאיישות את מרכז הלידה הביתי המיוחד הזה. בכל מקרה, מאז לכידתו של פולארד עברו ארבעים שנה, והיחסים המורכבים בין מדינות, אזרחים ושגרירויות רק הלכו והסתבכו.
יש לי אזרחות כפולה. נולדתי במנהטן שבעיר ניו יורק, במדינת ניו יורק, להורים אזרחי ארצות הברית, ולכן באופן אוטומטי קיבלתי אזרחות אמריקנית. כשעליתי ארצה עם הוריי היקרים ז"ל ואחיי הקטנים בשנת תשל"ג, חודשים ספורים לפני מלחמת יום הכיפורים, קיבלתי באופן אוטומטי אזרחות ישראלית על פי חוק השבות, החוק הכי חשוב בספר החוקים של מדינת ישראל.
חוק השבות הוא בעצם חוק גזעני כביכול, שקובע שכל יהודי בעולם זכאי לקבל אזרחות ישראלית ברגע שהוא מגיע לארץ. מי שאינו יהודי צריך להוכיח קשר מיוחד לישראל, ידיעה מסוימת של השפה, מקור פרנסה, אבל מי שזכה להיוולד לאם יהודייה נהפך מיד לאזרח ישראלי. זה ממש לא מובן מאליו, ונדמה לי שזהו אחד מהסימנים הראשונים של ראשית צמיחת גאולתנו.
אזרחות תמורת מיליון דולר. מה המשמעות של אזרחות? במדינה המודרנית המדינה שייכת לאזרחיה, והאזרחים שותפים בחובות ובזכויות שיש לתושבי המדינה. אם כך, צריכה גם להיות סיבה מיוחדת שלאדם פרטי או לקבוצה מסוימת תהיה זכות או חובה מסוימת שאין לאחרים. האם אכן כך מתנהלים הדברים במדינתנו?
יש מדינות שקולטות מהגרים בשמחה. אלו הן מדינות מעוטות אוכלוסין יחסית לשטחן ולאפשרות התפתחותן, כמו קנדה למשל. ויש מדינות שמגבילות מאוד כניסת מהגרים, כמו ארצות הברית שגדושה במהגרים בלתי חוקיים. אחד הדגלים שנשא הנשיא טראמפ במסע הבחירות שלו, והוא גם מיישם אותו ככל יכולתו, הוא גירושם של מהגרים לא חוקיים ללא רחמים וסתימת הפרצות בגבולות השונים של ארצות הברית כדי למנוע כניסת מהגרים. מהצד השני הוא החליט לפתוח פתח לכניסת מהגרים בעלי "אזרחות זהב" - כל מי שמוכן לשלם מיליון דולר לאוצר האמריקני ואין לו בעיה מיוחדת, יקבל אזרחות באופן אוטומטי. לדעת טראמפ הרעיון החדש הזה יכניס כסף רב לכספת הלאומית וגם יעודד אנשים מוכשרים ומוצלחים להצטרף לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
קיימים גם מצבים של אזרחות חלקית, מה שנקרא תושבוּת. גם בישראל ישנם יהודים רבים שמסיבות שונות אינם רוצים לקבל אזרחות מלאה, והם חיים בארץ עם תעודה של תושב ארעי, שעליהם לחדש אותה מדי כמה שנים. אצל חלק מהם זה נובע מרצונם לשמור על אזרחותם הקודמת בארצות שאינן מתירות אזרחות כפולה, ויש לא מעט כאלה. אבל אצלי המצב הפוך - כבר כמה פעמים ניסיתי להיפטר מהאזרחות האמריקנית שלי, אבל זהו תהליך מסובך ויקר אז עזבתי את הרעיון. אימי ביקשה שאסע לחו"ל עם ילדינו על חשבונה רק ליממה, כדי לסדר להם אזרחות אמריקאית - לא כדי שיזכו להטבות כלכליות אלא בגלל זיכרון מבצע אנטבה, שבו האזרחים האמריקנים שוחררו לפני כולם. אבל אני לא רציתי לצאת מהארץ אף ליממה, וכמובן שאינני מתחרטת על כך. והנה, שוב פגשנו את היתרון של החטופים האמריקנים ששוחררו מידי רשעי החמאס בעקבות אזרחותם.
לוחמים יהיו רופאים טובים. במסגרת עבודתה כמרצה באוניברסיטת תל אביב, אמא שלי לימדה אנגלית דיפלומטים שיוצאים לחו"ל לשליחויות שונות. התלמידים שלה היו זקוקים לרכישת השפה האנגלית לפני נסיעתם הארוכה לארץ נכר. הם היו באים אלינו לבית רחב הידיים בנווה אביבים, וסביב השולחן בסלון למדו את השפה האנגלית. אבל יש גם את הכיוון ההפוך: יבוא של אנשי מקצוע מהתפוצות לארץ, שאותם צריך ללמד עברית.
יותר מ־70 אחוזים מהרופאים החדשים בישראל אינם בוגרי מערכת ההכשרה הישראלית. חלקם עולים חדשים, חלקם ישראלים ששבו מהכשרה בחו"ל כי לא מצאו מקום לימודים בפקולטות לרפואה בארץ. כך או כך, התלות שלנו במערכות זרות ובמרכזים אקדמיים מעבר לים הולכת וגדלה. משרד הבריאות שואף להפוך את המגמה הזאת, אבל זה דורש משאבים ותכנון. כדי להשיג זאת, ננקטו צעדים כמו סגירת מסלולי לימודים בין־לאומיים באוניברסיטאות והכנסת סטודנטים ישראלים במקומם, לצד השקעה בפיתוח מסלולי עתודה צבאיים ואזרחיים.
ובינתיים, מי שמחזיק את מערכת הבריאות על הרגליים הם הרופאים העולים. חלקם הגיעו ארצה בעקבות המלחמה באוקראינה וברוסיה, ואחרים בזכות תוכניות שהוקמו תוך שיתוף פעולה בין משרד הבריאות, משרד העלייה והקליטה ועמותת 'נפש בנפש'. המטרה היא להקל על רופאי התפוצות שמעוניינים לעלות ארצה את סיבוכי הבירוקרטיה במערכת המשפחתית והתעסוקתית. השר אופיר סופר פועל בתחום זה נפלאות.
מעט מדי דובר על סטודנטים לרפואה ומתמחים שנמצאים יותר משנה וחצי בשדה הקרב ומפסידים זמן יקר, בלי יכולת להתכונן למבחנים, להמשיך את המסלול התובעני ולחזור למסגרת. לאחרונה הוקם הארגון 'גב ללוחם' שמלווה לוחמים משוחררים בדרך לאקדמיה הרפואית, מתוך הכרה בחוסן הנפשי, במסירות וביכולת שלהם להפוך לרופאים מובילים. מי שהוכיח שאר רוח, גבורה והתמסרות, הוא זה שצריך להוביל בקריטריונים לבחירת סטודנטים לרפואה ומסלולי ההתמחות, כמו בשירות הציבורי ובשאר התחומים. ולמה בכלל זה חשוב? כי רופא הוא הרבה יותר ממומחה בגוף האדם. הוא חייל בחזית הבריאות של העם. כל רופא שנולד מחדש בארץ הוא חלק מהגאולה הרפואית שלנו.
לתגובות: [email protected]