שבטך ומשענתך

כך סיפרה לי חברה טובה:

"אני מתגוררת ביישוב קטן ומרוחק ועובדת כמחנכת בכיתה מאוד מורכבת מבחינות רבות.

כשבוע לפני מסיבת בת המצווה הכיתתית שגרמה לי לעומס רב, טכנית ונפשית, הגעתי לשבת באנחת רווחה, ממש ממתינה למנוחה מהעומס הרב.

תכננתי לאגור כוחות רבים בשבת ההיא, אך כבר בשעת הדלקת הנרות התחלתי להרגיש רע.

אני מקפידה על תזונה בריאה, הליכות מהירות וכמעט אף פעם לא מצטננת, אבל הפעם משהו השתבש.

בסעודת ליל שבת חשתי חולשה עצומה ושכבתי במיטתי, בלי יכולת לאכול ועם קשיי נשימה. למחרת בערב המצב החמיר ונאלצתי להזעיק את חברתי הרופאה שמתגוררת ביישוב, שלאחר בדיקה קצרה של רמת החמצן בדם שלחה אותי מיד למיון.

עדיין לא חששתי ואפילו שמחתי שסוף סוף יטפלו בי ויביאו מזור לכאביי ואחזור במהרה הביתה אל ששת ילדיי, אך בבית החולים התברר שחיידק אלים תקף את הריאות שלי.

בבת אחת הפכתי ל'אישה הצעירה עם דלקת ריאות קשה', כך הסבירו הרופאים לסטז'רים, ונזקקתי לחמצן כדי לנשום, חשה על בשרי את המאבק 'על כל נשימה ונשימה'.

למחרת בבוקר עשו לי ניטור נוזלים שלא הצליח, והרופא הסביר שאצטרך לעבור הליך פולשני יותר של הכנסת צינור לגב כדי לנקז את הנוזלים. הוא גם הוסיף שזמן האשפוז יתארך לשבועיים. לא צריך להכביר במילים על התחושה הקשה שחשתי לשמע הגזרה. מילא הצינור בגב (איזה פחד!), אך מה שהכי ציער אותי היה הריחוק מהבית, מהבעל ומהילדים שהקטן בהם בן שנתיים וחצי. גם דאגתי לבנות הכיתה שלי, מה יהיה עם אירוע בת המצווה שלהן בשבוע הבא?

כמובן שברגעים כאלה אוחזים באומנותו של יעקב אבינו. התפללתי מעומק הלב לרחמיו של אבא שבשמיים שברא אותי, הקטנה, עם כוח סבל מוגבל, שיוציא אותי משם ומהר.

עוד באותו ערב נשלחתי לצילום סי־טי. הצילום הראה שיש נוזלים אך לא בכמות גדולה. הלכתי לישון מאושרת, חשה 'קרבת אלוקים לי טוב'. אך בבוקר הרופא אמר לי בסבר פנים חמור שזו רק דחייה לעשרים וארבע שעות ושוב נשלחתי לצילום. חברה הגיעה אליי עם חתיכת עוגה שקיבלה בציון של רבי שמעון במירון ושכנעה אותי לטעום. ביקשתי מרבי שמעון שיהיה מליץ יושר בשבילי, בירכתי ואכלתי פירור מהעוגה. הצילום הראה, שוב, שכמות הנוזלים שהרופאים דיברו עליה - נעלמה. בכל יום נשלחתי לצילום רנטגן כדי לחפש את הנוזלים האבודים, ובכל יום כשאני בקומת הרנטגן, במעמקי בית החולים, הרגשתי על בשרי את הפסוק 'ממעמקים קראתיך ה''. התפללתי שלא ימצאו אותם ושישחררו אותי לפני שבת הביתה.

וכך היה!"

תשובתו של החפץ חיים

"במהלך התקופה הזאת הדהד בי שוב ושוב הפסוק מתהילים 'שבטך ומשענתך המה ינחמוני'. תהיתי לעצמי מה משמעות המילים האלה שאנו אומרים כל הזמן: 'שבטך' - מקל ייסורים ו'משענתך' - התמיכה שה' מעניק לנו. האומנם שניהם מנחמים? הבנתי כמובן למה המשענת מנחמת, אבל להתנחם בשבט? בלילות שבהם צעקתי לה' שיאפשר לי להירדם? בכאבים המייסרים? בטלטלה הרגשית שעברתי כל יום, אם ימצאו או לא ימצאו את הנוזלים? זה מנחם?!

לילה אחד, בעודי קוראת בספר ההלכות 'נצור לשונך', שלח לי ה' את התשובה בדבריו המאירים של החפץ חיים: "צריך האדם להחזיק טובה להקדוש ברוך הוא בזמן שייסורין באין עליו: למה? שהייסורין מושכין את האדם להקדוש ברוך הוא". הדברים התיישבו על ליבי. הבנתי מדוע השבט יש בו נחמה גדולה - הוא באמת מקרב אותך אל הקדוש ברוך הוא! התפילות, התחנונים והקבלות הטובות יוצרים חיבור חזק ותחושה עמוקה של תלות בריבונו של עולם".

שווארמה אפויה בתנור

צילום: שושי גרינוולד

מתכון שיש בו טריק מיוחד שיוצר שווארמה ממש דומה לזו שבחנות. ומה שכיף הוא שמכינים אותה בחמש דקות עבודה, מחזה עוף או פרגיות, העיקר שיהיו פרוסים לפרוסות דקות. אופים בתבנית אינגליש קייק, מוציאים ופורסים לרוחב לקבלת שווארמה ביתית מושלמת!

דרגת קושי:

קלה

זמן אפייה:

40-35 דקות

10-8 מנות

חצי ק"ג פרוסות פרגיות או חזה עוף

כף גדושה קורנפלור

2 כפות שמן זית

כף גדושה תבלין שווארמה

כף גדושה תבלין גריל

רבע כפית כמון

מעט צ'ילי חריף

מלח ופלפל

מחממים תנור ל־200 מעלות. מערבבים היטב בקערה את פרוסות העוף יחד עם הקורנפלור, השמן והתבלינים כך שכל הפרוסות מצופות בתערובת מכל הצדדים. לוקחים תבנית אינגליש קייק ומסדרים שכבות של עוף זו על זו בצפיפות ככל האפשר. מהדקים מלמעלה. מכניסים לתנור ואופים 35 דקות אם זה חזה עוף, ו־45 דקות אם זה פרגיות. לא מכסים.

עם תום האפייה הופכים בזהירות את התבנית על קרש חיתוך. פורסים את המאפה לפרוסות דקות כך שמתקבלות פיסות פיסות של שווארמה. מגישים עם פיתות, חומוס וסלטים.

לתגובות: [email protected]