הרב אביעד גדות
הרב אביעד גדותצילום: ערוץ 7

ממשלת ישראל מאותתת כי המלחמה לקראת הכרעה והשגת מטרותיה, ובתוך כך ריח טרום־בחירות באוויר.

מן הסתם שיח חשבון הנפש הסוער גם ככה, צפוי להתעצם בעוד מספר חודשים לא גדול. ספק גדול אם תקום ועדת חקירה ראויה, וגם אם תקום, לא ברור מי יחקור, מה יחקור, כמה שנים אחורה וכמה עמוק: מבצעית, תפיסתית וערכית. לפיכך אין תחליף לעיסוק מעשי שלנו כחברה, ובוודאי כאנשי התורה הגואלת, בסוגיית יסוד זו ובשורשיה - לא רק הצבאיים אלא החברתיים.

זה שלושה עשורים לפחות אוחז את צה"ל משבר זהות חריף, בדומה לשאר מערכות המדינה, אך כפי שנוכחנו לראות מערכת הביטחון היא קריטית ויש לה השלכות מרחיקות לכת. נזכרתי בכך דווקא בשבוע שעבר, כאשר דובר צה"ל הודיע מצד אחד כי הניסוי לשלב לוחמות ניוד ביחידות החי"ר נכשל, ומצד שני שצה"ל מחויב להמשיך בניסוי בהמשך הדרך. לכאורה הודעה יבשה בסוגיה צדדית שאיננה אסטרטגית כמו סוגיות "היום שאחרי" בעזה, התקיפה באיראן, השמדת חמאס או שחרור החטופים. אך אם ניזכר בצה"ל של לפני הטבח והמלחמה - נראה לנגד עינינו צמרת צבא שעסקה ב"דמוקרטיה" (עד כדי שיתוף פעולה עם סרבנות), משבר האקלים, קידום מגדרי וסוגיות חברתיות.

סוגיית קידום הלוחמות היא אחד הפרויקטים היקרים שצה"ל השקיע בהם משאבי עתק, תקנים, יחסי ציבור, כוח אדם וזמן בלתי נדלים, ובמסגרתם עוד פיילוט ועוד פיילוט מושקים בקול תרועה ונסגרים בקול ענות חלושה. מדוע? מצד אחד, לחץ בלתי פוסק של ארגוני פמיניזם רדיקלי באמצעות בג"ץ, שם גם הבטיחו נציגי הצבא לשופטים כי ישלבו לוחמות ביחידות החי"ר. ומצד שני, מוטיבציה של רמטכ"לים, במיוחד איזנקוט וכוכבי, להראות כי הם נאורים ומתקדמים כביכול.

להבדיל מסוגיות הפעלת הכוח, כגון הצורך בהשמדת חמאס, חיזבאללה וחיסול מחבלים, או הגנה נאותה על אזרחי ישראל, הקריטיות של סוגיית בניין הכוח רחוקה קצת מהתודעה הציבורית. הרחבת גיוס החרדים, תוך הקמת יחידות נפרדות ללא חיילות, היא הצד השני של הפקת הלקחים במלחמה הזאת. חשוב שנשאל את עצמנו: איך כלל צה"ל, שאת יחידותיו הקרביות גודשים בני הציונות הדתית, צריך להיראות? האם אנו רוצים צבא עם צביון יהודי־לאומי? או צבא פרוגרסיבי שנותן גם מקום לשומרי מצוות? מה הכלל ומה החריג?

עד כה, בהתאם להמלצת מכוני השמאל והקונספציה INSS ו'המכון הישראלי לדמוקרטיה' מ־2013, קידמו הרמטכ"לים גיוס נשים תוך ויתור על "פוטנציאל של גיוס גברים דתיים וחרדים". הציבור הדתי, שהביע מחאה קלושה על פקודת השירות המשותף בלבד, ולא על הבעיה הכללית של הפיכת צה"ל ל"צבא מגדר", איפשר זאת.

בדיוק כמו כל קונספציה - גם בסוגיית גיוס הלוחמות צה"ל מתנגש במציאות. הודעת דובר צה"ל בשבוע שעבר הודתה כי הלוחמות לא עמדו ברף הנדרש, ושוב בפעם המי יודע כמה, הביולוגיה והפיזיולוגיה הפתיעו. אך לגיוס לוחמות מוגבר ישנן השלכות לא רק על גופן השבור של חיילות מסורות שבאמת רצו לתת לצה"ל הכול, ושילמו בבריאותן. לגיוס נשים ללחימה, כולל תומכות לחימה, יש השפעה מרחיקת לכת על ההווי החברתי בצה"ל, שחלק מיחידותיו הפכו למעין קייטנת צופים. יש לכך השפעה מוחלטת והרסנית של פגיעה בקדושת המחנה וביכולת של שומרי מצוות לשרת כהלכה, וזו כבר השפעה אסטרטגית ישירה על יכולת צה"ל לגייס גברים לוחמים, שלהם אנו זקוקים כל כך.

ראש ישיבת הסדר סיפר לי על כנס שבו עשרות ראשי ישיבות הסדר שברו את הראש בעיסוק בבעיות צניעות קשות שבהן נתקלים תלמידיהם הלוחמים, דוגמת הימצאות פראמדיקית בנמ"ר סגור שבועיים בלחימה עם צוות לוחמים, או לינת חיילות מפג"ד במפקדות שטח בעזה או לבנון. הרב הראשי לצה"ל כאילו לא קיים, והיוהל"ם משליטה סדר יום. לצערי, מי שכל השנים לא ראה את זה בא - חי בקונספציה רוחנית וחברתית. ומי שלא מטפל בכך ולא נאבק על פניו של הצבא שלנו ועל קדושת המחנה - לא נופל בכישלונו ממי ששכח את היסוד המוסרי של "הבא להורגך השכם להורגו".

באופן אישי אני מצדיע לכל איש ואישה העושים למען ביטחון ישראל, ודווקא משום כך יש לשנות ב־180 מעלות את תפיסת הצבא הכושלת לחלוטין בסוגיה. מה אנו מציעים? דרישה ברורה של שרים, חברי כנסת, רבנים ואנשי השפעה משר הביטחון ישראל כ"ץ ומהרמטכ"ל אייל זמיר לסגור את פרויקט גיוס הלוחמות, לסגור את היוהל"ם ולחדול את קמפיין דובר צה"ל השקרי בנושא. במקום זאת, יש לעסוק באינטנסיביות בגיוס גברים לוחמים, תוך מתן תנאים נאותים לשומרי מצוות, לכתחילה. לצה"ל עוד משימות ביטחון רבות מאה שנה קדימה, ומשימתו היא ניצחון ממשי ולא שוויון מדומה.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון תורת לחימה - למען צה"ל